לפעמים סכין בגב זה עונש הולם

אני מודה, התגנבה ללבי שמחה מסוימת כששמעתי במוצאי שבת האחרונה על פיטוריו של מארק יוז ממנצ'סטר סיטי. לא, אין לי דבר אישי נגד יוז עצמו וזה לא ששמחתי לאידו. סך הכל, עד כמה שאני מסוגל להתרשם, מדובר בבחור חביב ומאמן ראוי. שמחתי כי בפיטורים של יוז ובדרך המבישה בה נעשו יש מסר חשוב.

ההודעה על ההשתלטות של השייח'ים מאבו-דאבי על המועדון מאיסטלנדס תפסה את יוז במהלך משחק גולף בחופשת הקיץ, והמאמן התקשה מאוד להסתיר את החיוך שהסגיר תחושה של מישהו שזה עתה זכה בלוטו. ולמה לא בעצם? בהרבה מובנים יוז באמת זכה בלוטו, בן לילה הוא הפך ממאמן של מועדון מרכז טבלה לוזרי למאמן המועדון העשיר בעולם כשפנקס צ'קים פתוח עומד לרשותו.

עם כל החתמה של שחקן נוסף בסכומים מטורפים שיכולים להאכיל מדינה ממוצעת באפריקה במשך שנה שלמה, יוז הצטלם מחויך מפה לאוזן עם הבייבי החדש שלו ודיבר על ה"פרויקט" של מנצ'סטר סיטי. וכך, בכל פעם שהוא הזכיר את ה"פרויקט" הוא הרגיז אותי יותר. כי המילה הזו, "פרויקט", מסמלת יותר מכל את הצביעות הגדולה שיש בדרך בה ניסו להציג האנשים בסיטי את ההתנהלות החדשה שלהם. צביעות שמארק יוז היה שותף מלא אליה, ולכן לא ממש זכה לרחמים כשהגלגל התהפך וגם הוא נאלץ לשלם מחיר אישי כחלק מאותו "פרויקט".

הדברים פשוטים: שום פרויקט לא הורם בסיטי. פרויקט הוא בנייה יסודית של מועדון מלמטה, טיפוח שחקנים צעירים מקומיים שהופכים אט אט לקבוצה תחרותית ומגובשת שניתן להוסיף לה, במשורה ובמידת הצורך, חיזוק נקודתי מבחוץ. אלא ששום דבר מזה לא התרחש בסיטי, בדיוק להפך. סיטי ניסתה לקצר דרכים, לקנות הצלחה בכסף, ולעקוף בדרך אולי כשרה (בהתאם לחוקי ההעברות הקיימים) אבל מסריחה מועדונים דוגמת אברטון ואסטון וילה (שאכן ניסו להרים פרויקט וללכת בדרך הישרה, הישנה והטובה, והנאיבית).

לקיצורי דרך יש מחיר, מארק יוז שילם אותו במזומן, ואין לו למי לבוא בטענות אלא לעצמו. המחשבה שיוכל להמשיך וליהנות מהמעמד המוכר של מנג'ר בתרבות הכדורגל האנגלית - מעמד שמקנה למאמן זמן ורשת ביטחון גם בתקופות של חוסר הצלחה מקצועי - במועדון שנשלט על ידי אנשים שהתרבות ועולם הערכים הזה זר להם לחלוטין, כפי שמוכיחה ההתנהלות שלהם גם ללא קשר לפיטורי יוז, הייתה ניסיון לאחוז בחבל משני קצותיו. מי שנתן לאותו יוז את הסכומים שנתן ציפה להצלחה מקצועית, אתמול, לא היום ובטח שלא מחר. דיבורים על "פרויקט" מן הסתם משעממים אותו וגם אין לו בעיה לפטר מאמן באמצע העונה, גם אחרי סדרת ניצחונות יפה, ולהתייחס אליו בצורה משפילה.

יש צדק פואטי יפה בכך שמארק יוז, שהיה שותף מלא להתנהלות חסרת האינטרגטי של הסיטי, הן כלפי שחקנים במעודון ששירתו אותו נאמנה בימים שלפני שהתגלה נפט באיסטלנדס (למשל ריצ'ארד דאן, הקפטן, שנזרק אחרי שהמנכ"ל גארי קוק קבע ש"דאן זה לא שם שמוכר חולצות בסין"), והן כלפי קבוצות אחרות (רדיפה אחרי שחקנים תחת חוזה: ג'וליאן לסקוט מאברטון ועוד), הפך לבסוף לקורבן של אותה התנהלות.

בהקשר הרחב יותר, אוהדי וקברניטי הכדורגל האנגלי צריכים להבין גם הם שהם לא יוכלו להמשיך לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. היינו, להתענג על הכסף שנשפך על הפרמיירליג ממקורות זרים עלומים ועדיין לשמר את הערכים הישנים של הכדורגל האנגלי. את השייח'ים מהמפרץ הפרסי או האוליגרכים מרוסיה המסורת של הכדורגל האנגלי מעניינת כמו השלג (או החמסין) דאשתקד. אין להם כל זיקה למורשת של המועדונים אתם הם רוכשים, עבורם מדובר בסמל סטטוס, צעצוע להשתעשע איתו ולהשוויץ בפני החבר'ה. ההפתעה וההלם שבה קיבלו בממלכה את הפיטורים של יוז מזכירים לי את אותה בחורה שגבר עלום שופך עליה כל הערב כסף במועדון ובסוף הלילה היא מזדעזעת מזה שהוא מצפה שתיכנס איתו למיטה.