מיהו מאמן העשור בכדורסל האירופי?

פיאניג'אני הולך ומסתמן כמאמן-העל הבא של הכדורסל האירופאי. הוא אומנם לא זכה בתואר משמעותי ברמה האירופאית, אך בשלוש וחצי עונותיו כמאמן ראשי בסיינה עשה עם הקבוצה הטוסקנית כמה דברים נפלאים. פיאניג'אני הצטרף לצוות המקצועי של סיינה בעונת 95/96, כשהוא בן 27 בלבד, ושימש עוזר לשלושה מאמנים מוכרים – פבריציו פראטס, ארגין עתמאן וקרלו רקלקאטי, שנחשב לאביו הרוחני. את האחרון ירש בקיץ 2006, ומאז הוא לא מסתכל לאחור. אחוזי ההצלחה שלו בשלוש העונות האחרונות כמעט בלתי-נתפסים: 10:119 בליגה האיטלקית (92.2%) ו-18:41 מכובד בהחלט במסגרות האירופאיות. הוביל חבורה אנונימית לפיינל פור היורוליג ב-2008, אך החמיץ בשלומיאליות העפלה היסטורית לגמר (כשל מול מכבי תל אביב של צביקה שרף). באיטליה, כאמור, מפגינה קבוצתו שליטה אבסולוטית, עם שלוש אליפויות, גביע ושלושה סופר-קאפים בשלוש העונות האחרונות. סיינה של פיאניג'אני משחקת כדורסל קבוצתי, מתוחכם, וביחס לתקציבה הצנוע ניתן לומר כי מדובר בפרויקט הכדורסל המוצלח ביבשת. אם ימשיך בקו הנוכחי, סביר להניח שייכלל גם ברשימת המאמנים הגדולים של העשור הבא, לאחר פרישתם הצפויה של דינוזאורים כמו אובראדוביץ', מסינה וגרשון.

אם אנטוני גאודי היה חי היום, הוא היה מעצב בברצלונה קתדרלה לכבוד האיש שהביא לעיר את גביע היורוליג ההיסטורי. למרות שמאז אותה זכייה ב-2003 (על אדמת ברצלונה הלחוצה, לה העניק גם אליפות וגביע באותה עונה) פשיץ' לא אימן מועדון-על אירופאי, מדובר במוח כדורסל מזהיר. זכה עם ברצלונה בשתי אליפויות ספרד רצופות, וב-2007 הוביל את ג'ירונה של אריאל מקדונלד לזכייה ביורוקאפ. פשיץ' חתום על הישג שיא: ניצחון בכורה של נבחרת אירופית על נבחרת חלומות אמריקאית של ג'ורג' קארל באליפות העולם באינדיאנפוליס (2002). באותו טורניר הוביל פשיץ' את יוגוסלביה לזכייה באליפות, ובכך השלים דאבל בלתי נשכח לאחר ששנה קודם לכן זכה עם יוגוסלביה ביורובאסקט. כדרכם של מאמנים בלקנים, הוא בעל דם חם, תובעני מאוד ודורש מוסר עבודה גבוה משחקניו, אך יודע לתת להם את החופש להביע את עצמם ולהפגין את כישרונם. למרות שכוכבו לא דרך בשנים האחרונות, הוא עדיין מאלה שיודעים להפוך חלקים לא נוצצים או מוכשרים לשלם גדול ויעיל, וחלקים נוצצים ומוכשרים לשלם אדיר ומלהיב.

המאמן שהוציא את הכדורסל האירופי משנות ה-90 החשוכות, האטיות, ההגנתיות, והאיר את אירופה בעזרת הכדורסל המבריק ביותר ששוחק ביבשת, כדורסל שדומה להוא מהעולם האחר. גרשון ביצע את התהליך הזה בצורה שמעידה יותר מכל עד כמה הוא פורץ דרך מבחינה טקטית, ואחד ממאמני 24 השניות הגדולים: הוא הגיע לגמר אליפות אירופה ובהמשך זכה בגביע (2001) עם קבוצה נטולת כוכבים שהציגה כדורסל הגנתי עילאי; בהמשך העשור הוא בנה שוב קבוצה המורכבת משחקנים אלמוניים, צירף אליה את יאסיקביצ'יוס, וברא את הכדורסל הכי יפה, הכי התקפי, הכי מורכב, הכי אינטליגנטי והכי מצליח שראתה אירופה מאז ומעולם. אפילו בבחירת עוזרו באותן שנים, דייויד בלאט, הוא הצליח בענק, וידע להרכיב עמו צוות אימון מנצח. הוביל את מכבי לשתי זכיות רצופות ביורוליג (2004, 2005), הישג שהיבשת לא ראתה מאז ספליט הגדולה. כל מאמני היבשת - בין אם יש להם את השחקנים המתאימים לכך ובין אם לא - החלו לאמץ את הטקטיקות של גרשון, שהפך מודל לחיקוי. הוביל את מכבי לפיינל פור בכל אחת מחמש העונות בהן פתח כמאמן הקבוצה (ב-1998/99 החליף את חרוש, וב-2008/09 את בירנבוים). הכריזמה השופעת, ההומור (הנדיר בעולם הספורט), הפה הגדול ונטול העכבות וההתנהגות השערורייתית לעתים, הופכים אותו לדמות שנויה במחלוקת. לחובתו עומדת העובדה שזכה בתארים משמעותיים באירופה רק עם מכבי תל אביב, אבל אין ספק כי מדובר במאמן שהכי השפיע על הכדורסל האירופי בעשור האחרון. תאהבו אותו או תשנאו - גרשון הוא פרח נדיר שהצמיח הכדורסל הישראלי.

למרות שאימן שחקנים כבירים והוביל קבוצות עתירות כישרון, הכדורסל של מסינה אינו שובה עין או מלהיב במיוחד. אבל הגאון מסיציליה יודע לנצח כל יריבה, כישרון או סגנון שיעמדו מולו. האיש שגרם למכבי לחשוב ב-1992, החזיר לקדמת הבמה האירופית את וירטוס בולוניה, וזכה עמה בעשור זה ביורוליג (2001), כששנה לאחר מכן הפסיד עמה בגמר הפיינל פור. ב-2003 זכה עם בנטון טרביזו בדאבל האיטלקי ועלה איתה לפיינל פור. ב-2004 זכה בעוד גביע איטלקי, ואז, לראשונה בקריירה, עזב את ארץ המגף ומונה כמאמן צסק"א מוסקבה. בארבע שנותיו במועדון הרוסי המאסטרו האיטלקי הפך לקבלן תארים, כשלקח שני תארי יורוליג (2006 על מכבי של גרשון, 2008 על מכבי של שרף), ארבעה דאבלים מקומיים וארבעה מעמדי פיינל פור. מסינה דוגל בכדורסל איטי ומבוקר, וקבוצותיו מאופיינות בהגנה חזקה ומשחק סבלני. למרות שפע הכוכבים שאימן, תמיד ידע לנתב את נהרות האגו סביבו לים של הצלחה. מסינה הוא אולי המאמן היסודי ביבשת, שולט ברזי המשחק, מנתח את שחקני היריבה לעומק ומכין את קבוצותיו למשימה עד לפרט האחרון. במקרה שלו, תכניות הקרב מבוצעות אחת לאחת בשדה המערכה. אין פלא ששמו מוכר גם ב-NBA, והוא מוזכר בתקשורת האמריקאית כמי שעשוי להחליף כל מאמן שמפוטר בליגה הטובה בעולם. נקווה בשביל המאסטרו שיום אחד ייצא למסע הופעות גם בארצות הברית.

"אני לא שמח לראות את אוברדוביץ' מולי", אמר מספר 2 ברשימה זאת לפני הגמר ביניהם בעונה שעברה, ואין מחמאה גדולה מזאת לז'ליקו הגדול. המאמן המעוטר בתולדות הכדורסל האירופאי, וכל זאת ב-19 שנות אימון בלבד וכשטרם מלאו לו 50. אוברדוביץ' חולל בעשור הקודם סנסציות גדולות כאשר הוביל גם קבוצות קטנות לזכייה בתארים יבשתיים, אבל בעשור הזה הוא האיש שמזוהה יותר מכל עם פנאתינייקוס, הפנים של המועדון, מלך אתונה. הפך את אולימפיאקוס למשל ושנינה ביוון ובאירופה. מאז נחת בפאו לפני עשר שנים, זכה בתשע אליפויות יוון (ושישה דאבלים), הוביל את קבוצתו לארבע אליפויות אירופה (ושישה מעמדי פיינל פור), וסימן אותה כמעוטרת ביבשת בעשור הזה. הגנרל הסרבי ידוע כמאמן שיטתי מאוד, עקבי, המקפיד על קטן כגדול, קשוח ובעל אישיות מאוד דומיננטית, אבל כזה הנערץ על ידי שחקניו, לומד ומתפתח כל הזמן, ויודע למצות את מלוא הפוטנציאל של הסגל העומד לרשותו. פסיכולוג בחסד, היודע לערער את שווי המשקל של יריביו, ויצר שפע של אגדות סביבו, כשהידועה ביותר היא יצירת משבר באמצע העונה כדי ללכד את השורות. הפסיד רק בגמר יורוליג אחד בקריירה מתוך שמונה (למכבי ב-2001), אחוז הצלחה חלומי. אימן את גדולי השחקנים בתולדות היבשת, ובכל זאת היה ונשאר הכוכב הגדול מכולם.