מיהי קבוצת העשור בכדורסל האירופי?

שקיעתו של הכדורסל האיטלקי בעשור הזה חשפה באורח פלא פנינה נדירה של איכות. לא מדובר במועדון שמתבלט על רקע החולשה הכללית של הכדורסל בארץ המגף, אלא ביהלום שלוטש במשך כמה שנים, ומאיר באור יקרות שכיית חמדה אמיתית, כזאת שזורקת אותנו במנהרת הזמן כמה עשורים אחורה. סיינה, יפהפייה טוסקנית קטנה בת פחות מ-60 אלף תושבים, מייצגת את ערי השדה הנחבאות של אירופה, שם הכדורסל זורם בעורקים. נדיר למצוא בספורט העולמי קבוצה שעדיין מייצגת בכל מהותה את העיר ממנה באה, ומשמשת מקור לגאווה. הספונסר הוא בנק מונטה דה פאסקי די סיינה, העתיק בעולם, ומקורו, אפשר להבין משמו, הוא בעיר הטוסקנית; המאמן סימונה פיאניג'אני יליד סיינה; שלושת עוזריו והבעלים הם בני העיר וטוסקנה. הגאווה המקומית הזאת מגובה באורך רוח, יציבות כלכלית, סגל שהולך יחדיו דרך ארוכה ואווירה ייחודית במועדון. התוצאה: הצלחה כבירה ולידתו של כוח אירופי חדש. סיינה זכתה ב-2002 בגביע ספורטה, ובעונתה הראשונה אי פעם ביורוליג הגיעה לשלב הפיינל פור. ב-2004 ההצלחה גאתה עם הגעה נוספת לפיינל פור ותואר אליפות היסטורי באיטליה. בחלק השני של העשור סיינה הקטנה הפכה לאחת מקבוצות החזקות והמובילות ביורוליג, כשהיא זוכה בעוד שלוש אליפויות באיטליה (2007, 2008 ו-2009), גביע איטלקי (2009) ושלושה גביעי סופרקאפ איטלקיים בשלוש השנים האחרונות. בנוסף, סיינה הגיעה לפיינל פור 2008. זו קבוצה שלא מעט כוכבים ביבשת לבשו את מדיה, אולם לאורך השנים שמרה על סגנונה הכולל משחק קבוצתי, הגנה חזקה וקליעה מבחוץ. אם תמשיך בדרך הזאת, נראה שמקומה לא ייפקד גם מדירוג קבוצות העשור הקרוב.

בשנות ה-90 המועדון הבאסקי החל לצמוח, ובעשור ממנו אנו נפרדים היה לאחד החשובים והמובילים ביבשת. הגדולה של ויטוריה היא בבניית סגל המורכב מצעירים מוכשרים, שניפקו תצוגות כדורסל מלהיבות לאורך השנים ומיצבו את מי שנקראת כיום קאחה לאבורל כחממה אירופית. בקבוצה צמחו שחקנים שהמשיכו אחר כך ל-NBA כמו לואיס סקולה, חוזה קלדרון ואנדרס נוצ'יוני, והיא שימשה אכסניה למאמנים טובים כגון בוזידאר מאליקוביץ', ולימיר פראסוביץ', נבן ספאחיה ובעל הבית הנוכחי, דושקו איבנוביץ'. כבר ב-2001 אותתה ויטוריה על המשך הדרך, כשמיררה לוירטוס בולניה את החיים בגמר היורוליג. שנה לאחר מכן זכתה באליפות היסטורית בספרד שיצרה דאבל בלתי נשכח. אוהדי הקבוצה נחשבים לחמים ותומכים, וההתלהבות בעיר הקטנה הרקיעה שחקים. ב-2004 ו-2006 זכתה בשני גביעי מלך בספרד, כשבתווך רשמה הישג שיא: הדחת צסק"א, המארחת הבלתי מנוצחת, בחצי גמר פיינל פור 2005, והפסד בגמר למכבי. ב-2006 וב-2007 שוב הגיעה ויטוריה לפיינל פור. ב-2008 רשמה הקבוצה הופעה רביעית רצופה בפיינל פור, וקינחה בעוד אליפות מקומית. בעשור הזה ויטוריה הפכה לקבוצה הייצוגית והבכירה של ספרד ביורוליג, ונדמה כי עובדה זו מלמדת על כוחו וגדולתו של המועדון, שצומח וגדל בין שתי הענקיות של חצי האי האיברי, ריאל מדריד וברצלונה.

הוא הא מה קרה, צסק"א אכלה אותם. את כולם. ברוסיה וביורוליג. העונה הנוכחית אמנם הביאה עמה את בשורת שקיעתה של קבוצת הפאר מרוסיה, אבל העשור הזה היה בסימן חזרתה לקדמת הבמה האירופית, והפיכתה לקבוצה אדירה, מפחידה ומלכותית. לאחר שנות דשדוש ארוכות, הצבע האדום חזר לשם "צסק"א". את העשור של צסק"א אפשר לחלק לשניים: לפני שמסינה בא, ואחרי שמסינה בא. לפניו הרוסים בנו את עצמם מחדש כמועדון, רכשו כוכבים, אך נחלו לא מעט אכזבות בזירה האירופית, ובכל פעם שהגיעו לשוקת הם חטפו נבוט בראש ונותרו צמאים. ב-2001 צסק"א נוצחה בחצי גמר פיינל פור הסופרו-ליג על ידי מכבי, וב-2004 שוב הצהובים חלפו אל פני הרוסים בדרך לזכייה בגביע. לפיינל פור 2005, אותו אירחו, הם הגיעו ללא הפסד ביורוליג, וכולם ציפו למפגש קלאסי מול מכבי. כנראה שצסק"א היתה זקוקה להפסד המביש והמפתיע בחצי הגמר לוויטוריה, כדי לעשות את הדבר הנכון. מסינה אחז בהגה ב-2006, וצסק"א הפכה לקראת סוף העשור לאחת משתי הקבוצות הדומיננטיות ביבשת. הרוסים רשמו בעשור זה הישג נדיר בכדורסל האירופאי המודרני: שבעה מעמדי פיינל פור רצופים (2003 עד 2009), כשבחלק השני שלו הם רושמים ארבעה משחקי גמר רצופים ושתי זכיות. הדבר מעיד על עוצמתו של המועדון. ב-2006, מול קבוצת החלומות של מכבי תל אביב, צסק"א הניפה גביע לראשונה מאז 1971, ושנתיים אחר כך שוב זכתה על חשבון הצהובים. במשך העשור צסק"א הקפידה לשמור על סגל איכותי ועתיר כישרונות כמו תיאו פאפאלוקאס, ג'יי.אר הולדן, דייויד אנדרסן, לנגדון וסמודיש, וההמשכיות הזאת, יחד עם הכסף הגדול והמוח של מסינה, הפכו אותה שוב למעצמה. את העשור הזה המועדון סוגר כשהוא מחזיק בשבע אליפויות בליגה הרוסית החזקה (ושלושה דאבלים), ובשש אליפויות אירופה - שני ביבשת רק לריאל מדריד.

תור בקופות, אלפים בפארק וטלפונים מראשי ממשלה, הבהירו שמכבי תל אביב חזרה ובגדול, שכן עשור זה החייה מחדש את מיתוס הקבוצה-של-המדינה, שדהה במהלך שנות ה-90 הכושלות. מכל הקבוצות ברשימה, מכבי עברה את השינוי המרשים והמעניין ביותר. בתחילת העשור הקבוצה הורכבה משחקנים אלמונים דוגמת מקדונלד, האפמן וקומאג'יס, נתמכה על ידי צוות ישראלי מוכשר בראשות שפר והנפלד והודרכה על ידי מאמן חסר ניסיון אירופאי בשם פיני גרשון. קבוצה זו היתה אחת מקבוצות ההגנה הגדולות בתולדות הכדורסל האירופי, היא שיחקה באופן קבוצתי, נחוש ומגובש, והשלם עלה בהרבה על סכום חלקיו. הקבוצה ניפקה קלאסיקות שנכנסו לספר דברי הימים עב הכרס של המועדון. זה נגמר בהגעה הרואית לגמר הפיינל פור ב-2000 ובגביע סופרו-ליג ב-2001 עם הצטרפותו של עוד אלמוני, אנתוני פארקר. ב-2002 המשיכו שאריות הסגל לעוד הופעה בפיינל פור, ואחרי שנה בינונית באה 2004 ההיסטורית. מכבי הפכה לקבוצת התקפה מלהיבה וחכמה, והציגה סגנונות שמירה חדשניים, כשהיא מנצלת את מלוא הכישרון של וויצ'יץ', באסטון ויאסיקביצ'יוס. אלמלא נס ז'לגיריס, ועוד כמה ניסים בדרך, מכבי לא היתה זוכה ביד אליהו בגביע היורוליג בתצוגת שיא של כל הזמנים עם 74:118 על פורטיטודו (סקיפר) בולוניה. הסל ההוא של שארפ איפשר לחובבי הכדורסל באשר הם לראות את אותה קבוצה מגדירה מחדש את הכדורסל האירופי ב-2005. מכבי זכתה באותה עונה בגביע שני רצוף, הישג שלא קרה מאז ספליט הגדולה, דרסה את היבשת תוך הצגת כדורסל מושלם משני צדי המגרש, ונכנסה לפנתיאון. היא אף היתה לקבוצה האירופאית הראשונה שמנצחת קבוצת NBA בצפון אמריקה, כשגברה במשחק אימון על טורונטו ראפטורס. באותן שנים מכבי איבדה את צביונה הישראלי, הפכה לקבוצה של זרים והיתה שאננה ושבעה מדי בגמר 2006, אותו הפסידה לצסק”א. למרות הבעיות, חוסר היציבות בעמדת המאמן והחריקות בהנהלה, ידעה מכבי לרשום גמר אירופאי נוסף ב-2008, עם הקבוצה הכי חלשה שלה בעשור, זו שאיבדה את האליפות המקומית. בעשור זה רשמה מכבי שבעה מעמדי פיינל פור, שישה משחקי גמר ושלושה גביעים, אך היא רק שנייה בדירוג, כי קבוצת העשור זכתה בארבעה גביעים בחמישה משחקי גמר. מכבי תתנחם בזה שהכדורסל שלה שוחק בסגנון המרהיב, האינטליגנטי והמנצח בתולדות היבשת.

קבוצת העשור שלנו היא האימפריה הירוקה-לבנה מבירת יוון. פאו, בהדרכת ז'ליקו אובראדוביץ' האגדי, פתחה את העשור החולף בסערה, עם זכייה בגביע אירופה בפיינל פור סלוניקי הבלתי-נשכח, בו גברה יחד עם עודד קטש בגמר על מכבי תל אביב. ב-2002 הוסיפה עוד גביע לארון, כאשר הדהימה בבולוניה את קינדר עליה השלום, בה כיכב אז הטריו הנפלא ריגודו-ג'ינובילי-יאריץ'. בין לבין הפסידה למכבי בחצי-גמר הסופרוליג בברסי, ועוד פעם אחת בחצי גמר פיינל פור 2005. ב-2007 קטפה אליפות יורוליג נוספת אל מול הקהל הביתי באואקה, וכדי להשלים עשור פנומנלי לקחה עוד גביע בעונה אשתקד בברלין, כאשר גברה בגמר נהדר על המכונה הרצחנית של מסינה. בליגה היוונית הפגינה עליונות מוחלטת, עם תשע אליפויות בעשור האחרון (מעדה בעונת 2001/2), אותן תיבלה בשישה גביעים. עד עתה הצליחה לדכא את ניסיונות המרד של אולימפיאקוס, ובעונה שעברה רשמה עוד אליפות מקומית, אף שלא החזיקה ביתרון הביתיות בפלייאוף. אומנם לא הציגה כדורסל שהשתווה לזה של מכבי הגדולה, אך להוציא שתיים או שלוש עונות בינוניות ברמה היבשתית, שמרה על יציבות מעוררת הערכה. בזמן שמועדוני-על אחרים כמו מכבי וצסק"א קמו ונפלו, נדמה כי פאו תמיד הייתה שם. כשבוחנים את מכלול הנתונים, אין כל ספק כי פנאתינייקוס אתונה היא הקבוצה הטובה והמוצלחת ביותר של הכדורסל האירופאי בעשור האחרון.