הניצחון הגדול הראשון העונה

80 אחוזים. לא, לא מדובר בשיטת ניקוד חדשה בליגת העל שלנו וגם לא בסיכויים שאנדרס אינייסטה ייפצע במהלך אליפות העולם לקבוצות. 80 אחוזים מהזמן במשחק ליגת האלופות בו ניצחה ברצלונה 1:2 את דינמו קייב, הכדור היה ברגלי שחקניה. שיא בליגת האלופות ומספר כמעט בלתי נתפס, גם אם נתחשב בכן שהממוצע העונתי של ברצלונה במשחקיה בליגה ובאירופה חוצה את קו 70 האחוזים. אתה לא יכול להפסיד משחק כאשר הכדור ברגליים שלך - את זה יודע כל מאמן מתחיל. פפ גווארדיולה מיישם זאת הלכה למעשה בברצלונה, אך נראה כי שחקניו לקחו את העניין צעד אחד רחוק מדי ולא מן הנמנע כי בהמשך זה יעלה להם ביוקר.

צ'אבי, אינייסטה, דני אלבס וחבריהם נראים לעתים כמו שחקני קט רגל שרק רוצים להשתעשע עם הכדור. פרט לעובדה שהתנהגות כזו גוררת תגובות אלימות מצד שחקני היריב, לאחרונה נדמה כי הקטלאנים התאהבו באומנות השליטה עד כדי כך שזנחו את הקילר אינסטינקט. הניצחון הדחוק 0:1 בדרבי על אספניול המחיש זאת בצורה מושלמת. ברצלונה שלטה ללא עוררין במתרחש על כר הדשא, אך אלמלא המתנה שהעניק השופט איטורלדה גונזאלס עם השריקה לפנדל בעקבות ההתחזות של צ'אבי, לא מן הנמנע כי בארסה הייתה מסיימת את הקרב העירוני ללא שער. המסירות הקצרות שובות העין מרגל לרגל התישו לגמרי את שחקני אספניול, אולם קשה להגיד שברצלונה הייתה ממש מסוכנת. בעונה שעברה ובתחילת העונה הנוכחית, ידעה ברצלונה להפוך את אומנות ההחזקה בכדור לקטלנית. כרגע מדובר בסך הכל בעוד נשק.

זה לא עבד ברמון סאנצ'ז פיחואן, בסן סירו או בקאמפ נואו כשלפחות אחד משני הכוכבים הגדולים, כריסטיאנו רונאלדו וקאקה, נכח על המגרש. במסטאייה, דווקא כששני השחקנים היקרים שלה ישבו ביציע, ריאל מדריד ניצחה משחק גדול (את הדרבי, מן הסתם, אין סיבה להכניס למשוואה) והתגברה אפילו על ערב עגום בין הקורות מצד איקר קסיאס. מנואל פלגריני לא זנח את הדרך שלו, כשמילת המפתח הייתה ונשארה סבלנות. המאמן גילה אורך רוח ביחס לצ'אבי אלונסו, חיכה שייטמע בקבוצה וב-2:3 על ולנסיה קיבל ממנו תצוגת תכלית במרכז המגרש והפגנת נוכחות ראשונה העונה. הדברים נכונים לגבי מספר שחקנים נוספים, אך מעל כולם פניה של בעונה הנוכחית, נכון לרגע זה, הם פניו של גונזאלו היגואין.

אם יש מישהו בסגל של הבלאנקוס שיכול להתגאות בסבלנותו זהו "פיפיטה". החלוץ הארגנטינאי ראה (שוב) איך מנחיתים שחקני רכש דומיננטיים על העמדות שלו, אך לא רטן ולא הביע נכונות לוותר על מקומו. גם כשהנשיא פלורנטינו פרז התעקש בתחילת העונה לראות את קארים בנזמה על המגרש בכל מחיר והאוהדים דרשו שהסמל ראול ישחק אף הוא, היגואין המתין וידע כי פלגריני, שראה אותו כילד בן 15 מככב במחלקת הנוער של ריבר פלייט בזמן שהוא הדריך את הקבוצה הבוגרת, סומך עליו. במהלך שלוש עונותיו במדריד היה היגואין אחראי ללא מעט שערי ניצחון, והעונה הוא רק מקבע את מעמדו כאיש של הכרעות. הניצחונות על חטאפה, סנטאנדר, ציריך באלופות ובמידה רבה גם זה בוולנסיה, רשומים על שמו. מי שמזכיר לרבים מאוהדי ריאל בחדות ליד השער ובמיקום הפנטסטי שלו ברחבה את הוגו סאנצ'ז הנפלא, מפתח כעת יכולות ווינריות שלא היו מביישות גם את ראול בימיו הגדולים.

במסע ההישרדות המרשים של מאיורקה בשלהי העונה הקודמת היו שלושה שחקנים שבלטו מעל כל היתר. דודו אוואט השרה ביטחון על ההגנה המבוהלת, אריץ אדוריץ הבאסקי הביא נקודות עם שערים מכריעים וחואן אראנגו ניהל את ההצגה במרכז המגרש. מבין השלושה, דווקא האחרון שנחשב לכוכב הגדול ואף זכה לענוד את סרט הקפטן, החליט במהלך הקיץ לנטוש לטובת הבונדסליגה. האוהדים דרשו מההנהלה למצוא במהרה מחליף שיוכל להיכנס לפחות חלקית לנעליים הגדולות של הפנטזיסט מוונצואלה, אך המאמן גרגוריו מנזאנו, בצעד אמיץ למדי, החליט להסתפק בסגל הקיים וגילה אוצר.

קוראים לו גונזאלו "צ'ורי" קסטרו. אמנם לא מדובר בשחקן בעל כישורים טכניים נדירים או חוש הבקעה יוצא דופן, אך רגל שמאל קטלנית (כפי שניתן היה לראות ב-0:1 על אוסאסונה - ניצחון החוץ הראשון של הקבוצה העונה) ומשמעת טקטית הופכות אותו לבעל ערך עבור הקבוצה מהאיים הבלאריים. הקשר האורוגוואי הגיע למאיורקה ב-2007, אבל הופעותיו הראשונות היו עלובות והוא נשלח לערוך היכרות מעמיקה עם ירכתי הספסל, למעט מקרים בודדים בהם הוזנק לסתום חורים. העונה הוא זכה להזדמנות מחודשת לנוכח השינוי בקבוצה, ולקח אותה בשתי ידיים. לפעמים , כך מסתבר, הפתרון נמצא ממש מתחת לאף.