"תראה, לא באתי הנה לבלבל את הביצים, יאנג מן. הנאום שאני רוצה להעביר לך, אלכס, מסתכם בשלוש מילים, וקלישאה חבוטה אחת: סקס, סמים ורוק'נרול. איפה עוד תמצא את זה, בשלב זה של החיים, אם לא כאן איתנו בקולג'? אתה חושב שהחלום האמריקאי שלך מיצה את עצמו, אבל, למען האמת הוא בקושי התחיל. אתה חייב להישאר במכללה". זו תמצית השיחה, שבה דוק סדלר, מאמנה של מכללת נברסקה, ניסה לשכנע את מושא הכתבה, אלכס מאריץ' (25, 2.11) להישאר במכללה עונה נוספת, כשהאחרון חכך בדעתו האם לעשות כן, מיד עם סיום עונת הסופמור שלו ב-2005. תוכן השיחה, אגב, הוא לחלוטין פרי דמיונו של כותב שורות אלו. הפרובוקציה, אם כן, דווקא עבדה. מאריץ' התרצה, נשאר במדינת קולפי התירס לשנתיים נוספות והשלים את לימודיו במכללה כג'וניור.
הקריירה של האוסטרלי במכללה הקטנה, שהיבול הכי טוב שלה לאורך השנים היה שחקני NBA שוליים כמו אריק סטריקלנד או אריק פיאטקובסקי (וקוקי בלצ'ר בליגה שלנו), הייתה לא פחות ממזהירה באמות מידה מקומיים. אם תשאלו את האנשים בנברסקה, הם כנראה יהיו היחידים שלא יהיו מופתעים לשמוע על ההצלחה המסחררת של מאריץ' עד כה ביורוליג, במדי פרטיזן בלגרד.
עוד לפני שהגיע לנברסקה, גדל מאריץ' כאוסטרלי מן המניין. אלכס, או אלכסנדר בשם המלא, שיחק כדורסל באקדמיית הכדורסל הארצית של אוסטרליה, וכבר ב-2003 עבר לארה"ב, כדי לשחק בתיכון בברלינגטון, ניו ג'רזי. מאוחר יותר בקיץ, שיחק תפקיד משני ביותר לצד הכוכבים אנדרו בוגוט, סטיבן מרקוביץ' ובראד ניולי בזכייה באליפות העולם עד גיל 19 ביוון.
לאחר שנתיים שבילה בתיכון, גויס מאריץ' על ידי נברסקה והחל בצעדיו הראשונים בכדורסל המכללות. אם כפרשמן וסופמור היה קלף חשוב ולא מעבר לכך, השנתיים שלאחר מכן רשמו את מאריץ' בדפי ההיסטוריה של המכללה. מאריץ' הציג שורות סטטיסטיות מרשימות בזו אחר זו. כג'וניור העמיד ממוצע של 18.5 נקודות ו-8.7 ריבאונדים, וכסניור עלה לממוצע דאבל-דאבל של 15.7 נקודות ו-10.2 ריבאונדים למשחק. הסטטיסטיקה, במקרה זה, מספרת יותר ממילים. בסך הכול, סיים מאריץ' את הקריירה בנברסקה במקום השני בטבלת הריבאונדים בתולדות המכללה, במקום החמישי בקלעים ובשישי בחסימות, בנוסף למקום בטופ 10 ב-5 קטגוריות סטטיסטיות נוספות.
גם המספרים הללו לא סובבו את הראש של אף אחד ב-NBA. השם הקטן מאוד שעשתה לעצמה נברסקה בשוק, לצד החסרונות הבולטים לעין של מאריץ' בכל הקשור לאתלטיות וזריזות, הרחיקו אותו מאור הזרקורים וגרמו לכך שאף קבוצה מהליגה הטובה בעולם לא בחנה ברצינות אופציה לבחור במאריץ' בדראפט.
אלכסנדר הגדול
בקיץ שעבר, ובגיל מתקדם יחסית (23), ארז מאריץ' את הפקלאות לאירופה, כשהוא מצויד באזרחות קרואטית, זכר להיסטוריה המשפחתית באיזור הבלקן. הוריו של מאריץ' נולדו בקרואטיה, אבל למעשה משתייכים לסרביה, משם היגרו לאוסטרליה בהמשך. זו כבר הייתה נקודת זכות למאריץ', עבור קבוצות ששקלו את צירופו, עקב חוקי הבוסמן שחלים באירופה.
לאחר שבחן מספר הצעות, בחר מאריץ' לעשות את הבכורה האירופית דווקא בליגה הספרדית הקשה, כשחתם במדי גרנדה. הצלחה במכללות, גדולה ככל שתהיה, אף פעם לא היוותה כרטיס כניסה אוטומטי לרמות הגבוהות, ואכן, בעונה הזו מאריץ' לא נראה כמו שום דבר מיוחד. נכון, היו לו נסיבות מקלות. לפניו ברוטציה ניצב סנטר טוב ומנוסה ממנו, שמוערך מאוד בספרד, כמו קרטיס בורצ'רד. אבל מאידך גיסא, אותו בורצ'רד נוהג להיפצע בצורה כרונית, וזה לא שלא היו למאריץ' הזדמנויות להוכיח את עצמו. את העונה סגר מאריץ' על ממוצע לא מרשים של 12 דקות למשחק, בהן קלע 4.6 נקודות בלבד.
כשמסתכלים על היכולת המצוינת של מאריץ' עד כה בפרטיזן, קשה שלא להקיש מזה, במאמר מוסגר, למקרים נוספים של כשל סקאוטינג בספרד. מקובל לחשוב שבספרד מצויה רשת הסקאוטינג הרחבה והמוצלחת ביבשת. כישרונות צעירים מתקבצים בספרד מכל מקום בעולם ובגיל מוקדם מאוד, אבל אפשר למצוא כמה דוגמאות לכאלו שלא אותרו גם כשהיו מתחת לאף. ארזם לורבק (אחד השחקנים הטובים באירופה היום), לדוגמא, הגיע למלאגה ב2006/07, יובש על הספסל ונזרק בבושת פנים לאחר מספר חודשים. בראד אולסון של קאחה לבוראל, הסתובב שלוש שנים שלמות בליגות הספרדיות הנמוכות, עד שבעונה שעברה הואילה בטובה פואנלברדה למשוך אותו, וקיבלה בסופו של דבר את מלך הסלים של הליגה הראשונה. אז אולי צריך להפריך כאן מיתוס?
המספרים מספרים סיפורים?
עם סיום העונה שעברה, ביקש מאריץ' להשתחרר מהחוזה לעונה נוספת בגרנדה, כשקיבל הצעה לסגור מעגל בשביל ההורים, ולחתום בפרטיזן. מאריץ' לא היסס, והרי התוצאות לפניכם. לאחר שישה מחזורי יורוליג, מאריץ' מעמיד מספרים יוצאים מהכלל, עם 15.5 נקודות, 9 ריבאונדים (שני ביורוליג) וכמעט שתי חטיפות לערב, שמעניקים לו לעת עתה את המקום השני בליגה בנקודות מדד. היכולת הנהדרת של מאריץ', כך פתאום אאוט אוף דה בלו, הופכת אותו ללא ספק להפתעה הנעימה של היורוליג עד כה.
אך האם ישנה קורלציה בין המספרים המצוינים שהשיג עד כה לבין יכולתו האמיתית של מאריץ'? יהיו שיטענו שמאריץ' בולט בעיקר על רקע החולשה היחסית של פרטיזן העונה. שחקני המפתח מהשנים האחרונות, וליצ'קוביץ', טפיץ' ולאזמה, עזבו לטובת קבוצות גדולות יותר. הדור הבא של הצעירים שיובילו את פרטיזן, מצד שני, עדיין לא נראים בשלים. גם דיאן מילוייביץ', שחזר לקבוצה בקיץ והיה אמור להיות האופציה הראשונה של פרטיזן בפנים, נפצע והחליט לפרוש באופן פתאומי. מאריץ' נכנס לסיטואציה מושלמת מבחינתו, שהקנתה לו קרדיט כמעט מוחלט על ידי המאמן דושקו וויושביץ'. מעל לכל זה, נראה שמאריץ' פשוט מתאים הרבה יותר לסגנון המשחק שמכתיב וויושביץ', של משחק איטי ומבוקר שמחביא את הכבדות המסוימת שלו.
מצד שני, מאריץ' ממשיך לתת תצוגות נהדרות גם מול הקבוצות מהדרגים הגבוהים יותר בבית. לשם הדוגמא, מול אולימפיאקוס, שמחזיקה באחד הקווים הקדמיים היותר איכותיים ועמוקים ביבשת, נתן מאריץ' דאבל-דאבל מפלצתי של 23 ו-15 ריבאונדים. "ברמות האלו, אין דבר כזה ואקום", אמר אתמול פיני גרשון במסיבת העיתונאים לקראת המשחק מול הבאסקים, ולזה בדיוק הוא התכוון.
אז במבט ראשון הוא אולי לא נראה מרשים במיוחד - אין לו טווח קליעה והוא לא מחזיק ביכולות מהוקצעות או משויפות היטב. אבל מלבד היותו ריבאונדר מצוין ובעל התמצאות מתחת לסל, מאריץ' נראה מסוג השחקנים היעילים שתמיד מגיעים לעבודה.
היכולת של מאריץ' לא תורגמה לניצחונות ביורוליג, עד אותו משחק מול אולימפיאקוס ב"פיוניר" הישן. מיד לאחר מכן הגיע ניצחון חוץ גדול במלאגה שסיבך את כל תמונת הבית. ניצחון במשחק הבית הערב (חמישי) מול פילזן עשוי להיות הניצחון שבסופו של יום יוביל את פרטיזן שוב, למרות הקשיים, לטופ 16.
מאריץ', בכל אופן, נמצא בידיים טובות. פיתוח סנטרים הוא ההובי של וויושביץ', שיכול להתגאות בכך שגידל כמה מהסנטרים היותר טובים שיצאו מאירופה בזמן האחרון, כמו ולאדה דיבאץ', ננאד קרסטיץ', ולאחרונה גם ניקולה פקוביץ' שהפך לבלתי עציר תחתיו. למאריץ' חוזה לעונה נוספת בפרטיזן עם אופציה להאריך את השהות בבלגרד בעונה נוספת. דבר אחד בטוח - הפעם, מריץ' לא יצטרך שום אזרחות בשביל למצוא קבוצות שיקפצו על המציאה.