הגובה כן קובע

לפני שיצאה פלומיננזה למשחקה הראשון במסגרת גמר הקופה סודאמריקנה מול LDU קיטו, המעיט השחקן פרד בחשיבות הגובה של עיר הבירה האקוודורית - קיטו - השוכנת כ-2,800 מטרים מעל גובה פני הים. "אני לא מודאג מזה בכלל. דיברתי עם המאמן שלנו, קוקה, והוא הסביר לי שעניין הגובה זה דבר פסיכולוגי בלבד", אמר החלוץ וקפטן הקבוצה הברזילאית. "פשוט ננסה לא לחשוב על זה במשחק". אפילו מאמן הכושר של הקבוצה נשאר אדיש: "קיטו לא כזאת גבוהה. זה שונה מהעיר קוסקו בפרו, למשל, השוכנת כ-3,400 מטרים מעל פני הים. שם זה באמת נורא לשחק. הגובה זה עניין פסיכולוגי. זה כמובן מפריע למהירות הכדור, אבל נתרגל לזה".

פרד לא ידע כנראה על מה שהוא מדבר וגם הוא למד מהר מאוד על בשרו שככל שעולים בגובה, החמצן נהיה דליל יותר ויותר, מה שמביא למידת עייפות גדולה יותר ולריכוז נמוך הרבה יותר. פלומיננזה פתחה בסערה וכבשה שער אחרי 24 שניות, אבל המחסור באוויר בריאות השחקנים הכריע אותם, והיא סיימה את המשחק בתבוסה 5:1. שלושה מחמשת השערים הובקעו במחצית השעה האחרונה כשפלומיננזה כבר הייתה לאה. בגומלין ניצחו הברזילאים 'רק' 0:3, והגביע השני בחשיבותו ביבשת דרום אמריקה נדד לקיטו, שגברה בפעם השנייה על פלו תוך שנתיים, לאחר שעשתה זאת גם במפגש הכפול ביניהן בגמר גביע הליברטדורס ב-2008. הסיפור הזה על יתרון הגבוה הגיע בדיוק בזמן. עניין משחקי כדורגל וענפים אחרים בגובה כבר נידון לא אחת בעבר, אולם לקראת המונדיאל הקרב בדרום אפריקה, היכן שחלק מהמשחקים ייערכו בגובה, שווה שוב להתעכב עליו.

"קשה להתעלם מכך שמגרשה הביתי של הקבוצה מעניק לה יתרון ברור", כתב גרגורי סיקה בספורטס אילוסטרייטד. ואכן, הגובה של קיטו משחק תפקיד חשוב בדרך למטרות שמשיגה הקבוצה האקוודורית המצליחה לאחרונה. בעבר הלא רחוק זכייה של קבוצה מאקוודור בתואר בינלאומי נחשבה לחלום בלבד, אבל בקיטו השכילו להבין שיש להם יתרון ביד - הגובה, והקבוצה הכשרונית שנבנתה שם נעזרת בתבונה במשאב זה. המאמן הקודם של קיטו, שהוליך אותה לזכייה בליברטדורס, הארגטינאי אדגרדו באוזה, העיד אז כי יש הבדל ניכר בין משחקי הבית והחוץ של הקבוצה. שיטת המשחק שסיגל באוזה לקבוצה הייתה "להניע את הכדור מה שיותר מהר, בעיקר במחצית הראשונה כדי להתיש את היריבה ואז להכות בה, בעיקר במחצית השנייה". בקמפיין הליברטדורס ב-2008 קיטו לא נוצחה בביתה, אך הפסידה ארבעה משבעת משחקי החוץ שלה. העובדה שכל המשחקים אחרי שלב הבתים, כולל הגמר, משוחקים בשיטת בית וחוץ מאוד נוחה עבורה.

גם העונה המשיכו בקיטו לפעול בשיטה דומה. המאמן האורוגוואי חורחה פוסאטי המשיך להיעזר בתנאי הגובה שמשרתים כהלכה את קבוצתו, כשקיטו משחקת בסגנון אגרסיבי מאוד בבית על מנת להתיש את היריבה. היא מבקיעה שערים רבים בבעיטות מרחוק, כיוון שבגבהים הללו הכדור הופך קל יותר. קיטו ניצחה, שימו לב, את כל חמשת משחקיה הביתיים בקופה סודאמריקנה, עם יחס שערים מרשים של 2:19, וסיימה, לעומת זאת, את משחקי החוץ שלה עם שלושה הפסדים ושתי תוצאות תיקו. אחרי המשחק הראשון בגמר, כשהדיבורים על השפעת הגובה גברו, ניסה המאמן להמעיט מחשיבותו. "זה לא קשור לגובה", אמר פוטאסי. "פלומיננזה ניצחה בקיטו בעבר, אז מה ההסבר לכך? לגובה יש אולי חשיבות מסוימת, אבל פחותה בהרבה ממה שמייחסים לו. יש לנו שחקנים איכותיים מאוד, שבאמת עשו את ההבדל".

ואכן, פוטאסי צודק בהחלט. ללא הכישרון שהיה בקבוצה של באוזה ושיש בקבוצה הנוכחית, קיטו לא הייתה מגיעה לאותם הישגים. ההנפה האחרונה הוכיחה שהזכייה בליברטדורס - הפעם הראשונה בה קבוצה אקוודורית זוכה במפעל היוקרתי - אינה מקרית וחד פעמית. השילוב בין קבוצה טובה ושימוש מושכל בנתוני הגובה עושים את שלהם. לא מספיקות רק תוצאות הבית אלא גם החוץ. די להתבונן בתוצאות של קבוצות ונבחרות אנדיות אחרות שגם משחקות גובה ומתקשות להגיע להישגים, כדי להבין שעל מנת להצליח חייבים את השניים. נבחרת אקוודור למשל ששיחקה את משחקי הבית שלה בבירה לא העפילה למונדיאל. בוליביה, שעורכת את משחקיה בעיר לה פז (כ-3,600 מטרים מעל גובה פני הים), סיימה לפני אחרונה בבית המוקדמות של דרום אמריקה. למעשה היא הצליחה להעפיל רק פעם אחת למונדיאל (1994). גובה בלבד אינו ערובה להצלחה.

אחרי שלא הצליחה לנצח בהפרש הרצוי את משחק הגומלין, יצא המנהל המקצועי של פלומיננזה, מריו ביטנקורט, להתקפה חזיתית: "בשנתיים האחרונות שיחקנו נגד קיטו שש פעמים, שלוש בחוץ, שם השגנו ניצחון, תיקו והפסד, ושלוש בבית, שם ניצחנו את כל המשחקים. זה מעיד טוב מהכול על השפעת הגובה. מעולם לא ספגנו חמישייה בגובה פני הים". ביטנקורט הכועס הוסיף: "התאחדות הכדורגל של ברזיל צריכה לצאת בנחישות נגד משחקים בגובה. נוציא מסמך ארוך ומפורט שידרוש מההתאחדות להגן על הקבוצות הברזילאיות במפעלים הביניבשתיים של דרום אמריקה. כל קבוצה ברזילאית, ולא רק פלומיננזה, יכולה להיפגע מהשפעות הגובה".

המלחמה על הגובה לא החלה השנה. שנים רבות היה נתון נושא זה למחלוקות בין מצדדים למתנגדים. התלונות על הגובה מגיעות בעיקר מדרום אמריקה, היכן שקבוצות ונבחרות נאלצות להתמודד עימו בתדירות גבוהה יחסית. המתנגדות הראשיות והסובלות העיקריות הן ברזיל וארגנטינה, שתי המדינות הגדולות ביבשת הלטינית שלא נהנות מ'משאב הגובה' כמו המדינות האנדיות. נבחרת ארגנטינה, למשל, לא הצליחה לנצח בבוליביה מזה 32 שנים בין 1973 ל-2005. זכורה במיוחד התבוסה הגדולה שנחלה הנבחרת של מראדונה לא מכבר במוקדמות המונדיאל (6:1). הרבה ממנה קשור להחלטה האווילית של מראדונה לטוס שעות בודדות לפני המשחק, במקום לעשות הכנה מוקדמת ורצינית לתנאים.

ב-2007 החליטו בפיפ"א לעשות סוף למשחקים בינלאומיים בגובה, ואסרו לשחק במקום השוכן 2,500 מטרים מעל גובה פני הים. האיסור שהטילה התאחדות הכדורגל העולמית הגיע בעיקר כתוצאה משני דברים. ראשית, רצונה של התאחדות הכדורגל הפרואנית להעתיק את משחקי הבית של הנבחרת ולקיימם בקוסקו הגבוהה. שנית, התנגדותה הנחרצת של פלמנגו הברזילאית לשחק בבוליביה במסגרת גביע הליברטדורס. פלמנגו דרשה מהתאחדות הכדורגל של דרום אמריקה לא לחייבה להגיע, וטענה שמשחק בגובה רב היה מסכן מבחינה רפואית את שחקניה. הברזילאים הלכו רחוק עם העניין ואף פנו לפיפ"א, שפסקה לבסוף בעניין זה. בבוליביה מחו על ההחלטה וטענו שהיא פוליטית בעיקרה, ונועדה כדי להגן על החזקים. הנשיא האינדיאני של המדינה וכדורגלן חובב, אבו מוראלס, ארגן קבוצת כוכבים וערך משחק ראווה בגובה רב כדי להוכיח שזה אפשרי. בפיפ"א, כמובן, לא השתכנעו.

בהסתכלות לקראת העתיד, חלק ממשחקי מהמונדיאל הקרוב בדרום אפריקה ייערכו גם הם בגובה, אמנם לא רב כמו דרום אמריקה, אבל כזה שעלול בהחלט לשנות את תנאי המשחק. האצטדיון הכי גבוה שוכן ביוהנסבורג (כ-1,700 מטרים), אחריו בלומפונטיין (כ-1,330), פרטוריה (כ-1,300), פולוקוואנה (כ-1,200) ורוסטנבורג (כ-1,100).לעומת זאת, האצטדיונים בדרבן, קייפטאון ופורט אליזבת' שוכנים בגובה פני הים. בפיפ"א היו מודעים מן הסתם לתנאי הגובה הלא שגרתיים יחסית כשנבחרה המדינה האפריקאית לארח את הטורניר, אבל בהתאחדות העולמית הסבירו שגובה כזה אינו מסכן את בריאות השחקנים, כמו בבוליביה למשל.

כדי להיערך לתנאים, צפויות נבחרות רבות לערוך את מחנה האימון המסכם שלהן לפני הטורניר ביוהנסבורג הגבוהה, גם אם תשחקנה במקומות נמוכים יותר, כי קל הרבה יותר לרדת בגובה מאשר לעלות. באנגליה, למשל, כבר החלו בהכנות. בממלכה מפנטזים על זכייה שנייה בגביע לאחר 44 שנים, ומנג'ר הנבחרת פאביו קאפלו יודע שאלוהים נמצא לעתים בפרטים הקטנים. הרס"ר האיטלקי כבר מעביר את שחקני הנבחרת אימונים המדמים תנאי גובה, כמו אלה שיהיו בדרום אפריקה. שחקני הנבחרת מדוושים באופני כושר מיוחדים, המחוברים למוניטור שמווסת את כמות החמצן. מהדיווחים עולה גם שקאפלו מתכנן לשחקנים מחנה אימונים מפרך במיוחד באזור הרי האלפים האוסטרים לפני היציאה לטורניר.

השחקנים יצטרכו לעבוד במונדיאל הקרוב קשה בשביל להצליח. החמצן הדליל יגביר את העומס הפיזי והקוגנטיבי. צפיפות האוויר הקטנה יותר תביא לכך שהכדורים ינועו במהירות גבוהה יותר, מה שיצריך גם את השחקנים, ששליטתם בכדור תהיה קשה, לזוז מהר יותר, כך רמת הריכוז תצנח בשלב מוקדם יחסית במשחק. כשכל החלטה יכולה להיות גורלית, בטח בשלבים המאוחרים, זה עשוי להיות קריטי.

מי שעוד עלולים להיפגע, ואולי בצורה הקשה ביותר, הם השוערים. הם אמנם לא רצים, אבל הכדורים ינועו אליהם במהירות גבוהה יותר. במחקר שערכה לאחרונה חברת אדידס היא הראתה שלגובה תהיה השפעה של עד כ-5 אחוז על מהירות הכדור. המשמעות: כדור שייבעט בבעיטה חופשית מכ-18 מטרים, לדוגמה, במשחק הגמר שייערך ביוהנסבורג יגיע לקו השער במהירות העולה ב-5 אחוזים, מאשר אם היה נערך בדרבן. בכל מונדיאל מוציאה החברה הגרמנית סדרת כדורים חדשה, משופרת וקלה יותר. מהמונדיאל בגרמניה זכור הדיון על הכדורים שעפו כמו בלונים כשלא מעט שערים הובקעו בבעיטות מרחוק שתעתעו בשוערים. אם תוסיפו לכך את הגובה של דרום אפריקה, הבעיה שתיווצר לשוערים תהיה גדולה יותר כשהכדורים יטוסו. הגובה, כמו בדרום אמריקה, לא יכריע לבד משחקים, אבל יהווה פקטור חשוב, ונבחרת שתדע להתכונן אליו כפי שצריך תוכל להשתמש בו לטובתה. דרום אפריקה תהיה קשה אולי לנבחרות, אנחנו אולי דווקא נהנה יותר.