ציטוט השנה. או בעצם שניים, שניהם שייכים, כמה מפתיע, לצ'ארלס ברקלי. "חזיר, גם אם מלבישים אותו בחליפה, נשאר חזיר", הוא התייחס לחילופי המאמנים של השיקגו בולס ו"דירק נוביצקי הוא היבוא הטוב ביותר של אמריקה מגרמניה, אחרי דטלף שרמפ והייניקן".
מאמן השנה
למרות שנטיית הלב נוטה לכיוונו של ג'ף ון גנדי, הרי שהבחירה חייבת לפול על פיל ג'קסון. עזבו את תארי האליפויות, את הישיבה השלווה על הספסל, ואת הטיעון הדמגוגי שתמיד יש לו את השחקנים הכי טובים בעולם (כאילו שהשחקנים הללו לא שיחקו תחת קודמיו בתפקיד), עזבו. תסתכלו רק על הקריירות של השחקנים הבאים לפני ואחרי ששיחקו אצל ג'קסון: ריק פוקס, דרק פישר, סמאקי ווקר, קליף לוינגסטון, סטיב קר, בובי האנסן, צ'אד בושלר, קרייג הוגד'ס. לרשימה הזאת שייכים עוד חמישה עשר שמות לפחות ואם תבחרו להוסיף גם את סקוטי פיפן, יהיה קשה להתווכח אתכם.
שחקן השנה
קווין גארנט. בגלל היכולת המקצועית, בגלל המופת, בגלל שדור שלם של שחקנים מצפון לשני מטר עשר צומח לעורו, מפני שלבד הוא מחזיק את רשימת האסונות של מינסוטה בתמונת הפלייאוף.
איש השנה
קיצור תולדות הליגה בעת החדשה: שטרן מגיע לליגה בתחילת שנות השמונים, ליגה שמפוצצת בקוקאין ועם שידורי פלייאוף דחויים. מיד אחריו מגיעים בירד, מג'יק וג'ורדן. ארבעתם משמנים את גלגלי הליגה שהופכת לפופולרית באמריקה. האולמות מתמלאים, המזכרות נחטפות, זכויות הטלוויזיה נמכרות למרבה במחיר (אנ.בי.סי). בתחילת שנות התשעים מנצל שטרן את זכויות השידור של הרשת באולימפיאדה והופך את משחקי נבחרת החלומות הראשונה למנוף שיווק שהופך את הליגה לאוניברסלית, את ג'ורדן לאיש החשוב ביותר בעולם, ואת מחלקת השיווק של הליגה לחבורת קילרים שמסוגלת למכור צביעות ליוסי שריד.
וכשהכוכבים הללו פרשו מהמשחק, מכונת השיווק של שטרן התחילה לאכול את עצמה: ליותר ויותר שחקנים היה אכפת מעצמם ולא מטובת הליגה, יותר שחקנים רצו NBA בלי ה-BA, יותר ויותר שחקנים מופיעים בתכיפות גבוהה יותר בעמודי הפלילי מאשר בעמודי הספורט, יותר ויותר שחקנים שלחו את זרעם עם כיוון הרוח, פחות ופחות אנשים הוסיפו להתעניין בליגה.
אבל שטרן, לוחם משופשף, התאושש. לא רק שהוא סיים את השביתה בניצחון מוחץ, אלא שדור חדש של כוכבים זורח בשמי הליגה, הוא הספיק כבר לבטל קבוצה אחת מקנדה, להחזיר את ג'ורדן ועדיין כל התפניות הללו מתגמדות אל מול המהפכה התקשורתית ששטרן הולך להפיל את הליגה.
עד סוף השנה הזו אנ.בי.סי משדרת את משחקי הליגה (לצד שידורים של רשת טי.אנ.טי וטי.בי.אס). אבל זאת אותה רשת שמתמחה בשנים האחרונות באיבוד מוצרי האיכות שלה- מבוב קוסטס, פוטבול, בייסבול, סיינפלד ועד ההימור הכושל על האולימפיאדות. לעומת זאת, ביזתה את עצמה אנ.בי.סי, כשאימצה לחיקה את ליגת האקס.אפ.אל.
שטרן מזהה גוויה כשהוא מריח אחת ובשבוע שעבר סגר את חוזה התקשורת החדש של הליגה (מלבד המשחקים שישודרו בערוץ ה-NBA). הזוכים החדשים: איי.בי.סי, אי.אס.פי.אן וטי.אנ.טי. הנה מה שהשיג שטרן: הליגה שלו מאומצת כעת על ידי שני תאגידי התקשורת הגדולים בעולם (דיסני ואיי.או.אל/טיים וורנר), עם מכונות השיווק הענקיות שלהם (אתם יכולים להתחיל לדמיין את הדמות המצוירת הכושית הראשונה מתרוצצת בפארקים של דיסני), היא תקבל סיקור נרחב באינטרנט (שני אתרי הספורט הפופולריים ברשת שייכים לשני התאגידים הללו), במגזינים, בתוכניות טלוויזיה אקטואליות של איי.בי.סי וסי.אן.אן, בתחנות השידור של אי.אס.פי.אן שמכסות את כל הגלובוס.
וזה עוד כלום: חוץ משני אתרי הספורט המוזכרים, הרי ששתי החברות הללו מחזיקות בשני המגזינים החשובים ביותר בספורט האמריקאי: ספורטס אילוסטרייטד ואי.אס.פי.אן. מעכשו אתם יכולים לחלום לקרוא את האמת על שון קמפ. שטרן סידר לבייבי שלו כביסה וניקוי יבש והפך אותה למנזר.