"מכבי רק תמשיך להידרדר"

ישנן סיבות נוספות להתרסקות אחוזי הצפייה במשחקי מכבי תל אביב ביורוליג, טוענים סוציולוג הספורט ד"ר יאיר גלילי ופסיכולוג הספורט נועם אייל.

"זה תהליך שנמשך כבר למעלה מעשור", מסביר ד"ר גלילי, המלמד באקדמיה למדעי הספורט במכון וינגייט. "בשנים הללו היו הרבה פיקים והרבה נקודות שבר. אני חושב שנקודת השבר הראשונה הייתה כשערוץ 2 הציב את 'ארץ נהדרת' מול מכבי. אז, בפעם הראשונה, מכבי הפסיקה להיות הקונצנזוס, מדורת השבט".

הוא סבור כי "מכבי עוד לא הגיעה לנקודת השפל. היא עוד תמשיך להידרדר, לטעמי. ראשי הקבוצה עושים הרבה טעויות בשנים האחרונות. הם פוגעים בקבוצות יריבות שלא-לצורך. יש הרבה חובבי כדורסל שלא אהדו את מכבי, אבל שמחו כשהם ניצחו באירופה. היום, בעקבות ההתנהלות של מכבי, הרבה מאותם חובבי כדורסל מהמעגל הרחוק, שחגגו כל ניצחון בגביע אירופה, הפסיקו להתעניין בהם".

הפסיכולוג אייל מפליג בהסבריו לתקופת זמן אחרת, רחוקה הרבה יותר. "קודם כל, צריך להבין את תופעת מכבי בכדורסל והרגע שבו היא נולדה. מי שצעיר יכול לחשוב שזה היה המצב מקום המדינה, אבל לא כך. מכבי נולדה מחדש בשנות ה-70', אחרי דיכאון מלחמת יום כיפור. מה שקרה אז היה משהו חד-פעמי. הייתה כמיהה לאיזהשהו קונצנזוס שיבטא את הערכים של האחווה הגברית: החבר'ה הטובים, הצפונים, שהניצחון וההישג הקבוצתי חשוב להם יותר מההצלחה המקצועית והאגו.

"היה בזה ניחוח של חו"ל", ממשיך אייל ואומר. "זה היה מאוד קריטי בתקופה ההיא, שבה ישראל הייתה במעין בידוד כלפי העולם. כשמכבי שיחקה, הייתה מובטחת התרגשות. ידעת שאתה רואה את מכבי ושיקרה משהו מרגש. זה הגיע לשיא מסוים. ומה שקורה בתקופה האחרונה, בשנה-שנתיים האחרונות במיוחד, זה שיא ההתנתקות מאותה ברית היסטורית, שבגללה הפכה מכבי למה-שהיא".

ד"ר גלילי משוכנע כי "היום, מכבי איבדה את הצביון שלה. לכן בעיני הרבה אוהדים היא פחות רלבנטית. לאורך השנים השתדלה מכבי שלא לפגוע בסמלים; מאז שפיני מאמן, מה שמעניין אותו הוא בעיקר מי שמשחק על המגרש. אין היום אף שחקן שמזוהה עם מכבי. היחיד שבאמת מזוהה הוא שארפ, אבל הוא לא ישראלי. גם גיא פניני, שגדל בנוער של מכבי, הוא לא מכביסט בעיני אנשים אחרים. העזיבה של גל מקל קלאסית לעניין הזה. זו פשוט לא מכבי של פעם".

דוגמאות אחרות מוסיף אייל. "נראה לי שלפיני גרשון יש פתאום פחות אנרגיות להחזיק על הגב שלו את מכבי. הוא נראה כמו אחד שבא לעוד יום עבודה, ולא אחד שבא לכבוש את ליבו של הקהל. סיבה נוספת היא שישנו תהליך של חילופי דורות בין האבות המייסדים ליורשים. שמעון (מזרחי) פחות דומיננטי, ופדרמן לא מעיז להיכנס לנעליים שלו בחזית כלפי הציבור. במקרים שבהם הוא צריך לצאת החוצה, הוא מסתתר.

"וכמובן שישנו אלמנט מוני: חלק מהאגדה של מכבי הייתה שהכל נעשה אצלנו במסירות ובלב אוהד למכביזם ולצהוב", ממשיך אייל. "ופתאום יש חשד שמאחורי כל זה היו עניינים כספיים של אנשים. אולי זה מה שהיה שם, ולא האחווה הגברית שמקדשת את הניצחון מעל כל לשיקול כלכלי. זה שבר אמיתי. הטענה הייתה שכסף הוא רק דלק כדי להניע את המערכת. פתאום יש חשד שאצל מוני זה לא היה בדיוק ככה".

על כך אומר גלילי כי "גם הבקיעים בהנהלה של מכבי משפיעים. פעם הכביסה המלוכלכת לא הייתה יוצאת החוצה. פרסום המשכורות בקיץ נפל כרעם ביום בהיר, כי זה לא משהו שהיה קורה בעבר. אני קורא לזה 'נפילת האימפריה', אבל גם 'נפילת ההגמוניה'. גם בגופים כמו מנהלת הליגה עברו החלטות שלא היינו יכולים לדמיין שיעברו אי-פעם, כמו המעבר לשיטת פיינל פור. זה מלמד שגם החברה השתנתה. זו לא החברה הפטריוטית של פעם. הקולקטיב איבד מהקסם שלו. היום, האינדיבידואל הרבה יותר חזק. לכן גם מכבי מאבדת גובה בעיני הציבור".

בעיני אייל, היווה המעבר של מכבי לערוץ הספורט את החותמת הסופית לפיחות שחל במעמדה. "התקשורת היא הראשונה שמזהה את הערך של מה שהיא משדרת. ברגע שהיא גרמה למכבי לעבור לערוץ נישה, היא בעצם הוציאה את גזר-הדין שלה: מכבי מחוץ לקונצנזוס. יצא למכבי להיות חלק מהקאנון הישראלי במשך 30 שנה, וזה המון. בשנים האחרונות יותר מדי מיתוסים הלכו ונסדקו.

"אני חושב שאפשר לראות את מה שהציבור עושה כסוג של פעולה הגנתית: אנשים רוצים לשמר את זיכרונות הילדות שלהם, לא רוצים להתאכזב מהם, אז הם פשוט בוחרים שלא לראות את מכבי הנוכחית", הוא מסכם. "לפחות אם היה במכבי מישהו שמסביר את המצב, שמדבר לציבור ממקום אמין, זה יכול היה להועיל. הבעיה היא שאף אחד לא מדבר. בפרשת מוני, מכבי גרמו לציבור להבין שיש כאן נטישה של מישהו שהיה חייל נאמן של המועדון, ועל זה הציבור לא סולח. לא עוזבים חברים מאחור, גם אם קרה משהו רע. כל הסיבות הללו מביאות לאכזבה רגשית קשה ממכבי, ומכאן ועד להתרסקות בנתוני הצפייה הדרך לא ארוכה".