ומה עם החצי השני?

כנגד ארבעה קוורטרבקים דיברה הליגה: אחד חכם, אחד רשע, אחד סתם ואחד שאינו יודע למסור. חכם, מה הוא אומר: מה עשתה עד עכשיו ההגנה? בוא ננתח את המהלכים הטובים והפחות טובים שלנו, נתחיל לחלק את הכדור לכל מי שיש לו זוג ידיים ורגליים ונתחיל לשים נקודות על הלוח. רשע, מה הוא אומר: מה הקבוצה הזאת לכם? למה, מה זה כבר מאזן מושלם? תראו איך אני מפרק את הסקנדרי שלכם לגורמים ועושה לביבות מהיתרון שלכם. סתם, מה הוא אומר: בואו נמסור את הכדור ונקווה לטוב. אני לא אפסיד לכם משחקים, אבל גם לא ממש אנצח לכם אותם. אין יותר מדי טאצ'ים, אבל גם אין יותר מדי איבודים. ואחד שאינו יודע למסור: "שלום, קוראים לי ג'ייק".

המחזור ה-12 הגיע לסיומו עם משחק מרשים מאוד של הקבוצה שבתחילת העונה חשבנו לטובה בליגה ומאז מעט נס ליחה, אבל המשחק הזה היה בעיקרון לפרוטוקול בלבד, משום ששתי הקבוצות פחות או יותר הבטיחו את עלייתן לפלייאוף. גם אם רשמית זה יגיע רק בשבוע-שבועיים הבאים, קשה לראות קבוצה אחרת מנשלת את ניו אורלינס וניו אינגלנד מראשות הבתים שלהן. מה בכל זאת היה לנו? ובכן, אנחנו ממשיכים לבחון את הקבוצות שעולות לפלייאוף נכון לעכשיו (חשוב להדגיש - אלה שכרגע בפנים, לו הייתה הליגה מסתיימת היום), ממשיכים להסתכל על הצדדים החזקים והחלשים שלהן, כשככל שנקבל תמונה מדויקת יותר לאלופות הבתים נתמקד יותר במאבק על הוויילד קארד. בדרך אנחנו ממשיכים להתייחס לעצמנו בגוף שלישי. לפעמים אפילו ברבים.

אינדיאנפוליס (0:11, ניצחון 27:35 ביוסטון)

מה עוד מתכנן לנו פייטון מאנינג בעונה הזאת? משחק חמישי ברציפות שבו הקולטס מצליחים לחזור מפיגור לניצחון, כשהפעם הפיגור היה של 17 נקודות (13 במחצית). ניצחון בכורה לכריס פוליאן, הבן של ביל פוליאן, נשיא הקבוצה, שהתמנה בשבוע שעבר לסגן הנשיא והג'נרל מנג'ר, כשפייטון מצליח להתגבר על שתי חטיפות – אחת של בריאן קושינג, כנראה הרוקי המצטיין הצד ההגנתי – בדרך לשלושה טאצ'ים ולהוביל את אינדי ל-20 ניצחונות רצופים בעונה הסדירה והבטחת הפלייאוף (ותודה לסן פרנסיסקו שניצחה את ג'קסונוויל). אינדי ממשיכה במומנטום של לחזור מפיגור, כשהקבוצה כולה מראה שיפור במחצית השנייה של המשחקים, אך האם זה יספיק בפלייאוף?

כעת, ג'ים קאלדוול חייב לשים דגש על שני יעדים מרכזיים – להשיג את יתרון הביתיות לכל אורך הפלייאוף, מה שיתאפשר עם שני ניצחונות בחמשת המשחקים שנותרו, ולשמור על השחקנים שלו בריאים. רשימת הפציעות של הקולטס רק מתארכת משבוע לשבוע, וללא עומק יצטרכו הקולטס להוריד את הרגל מהגז בשביל לשמור על הבריאות. השאלה היא האם יצליחו הקולטס להחזיר לעצמם את המומנטום לאחר מכן – טוני דאנג'י נכשל בכך לא פעם.

סינסינטי (3:8, ניצחון 7:26 על קליבלנד)

הבנגאלס ממשיכים לחרוק, כשהפעם האנמיות ההתקפית של הבראונס עובדת לטובת הקבוצה המתקמבקת של השנה. סינסי החזיקה בכדור כמעט 40 דקות, ועדיין, אם לבריידי קווין היה עם מי לשחק, לא בטוח שהבנגאלס היו יוצאים עם ניצחון ביתי מהמשחק הזה. סדריק בנסון חסר מאוד למרווין לואיס, למרות משחק מצוין של לארי ג'ונסון, ולקראת הפלייאוף הוא יהיה חייב למצוא משחק מסירה אמין יותר, כי חבל לבזבז את אוצ'וסינקו, קולס וקאלדוול. לסינסי יש משחק נוח יחסית בשבוע הבא (מול דטרויט), אבל לאחר מכן הטיגריסים יוצאים לשני משחקי חוץ קשים – במינסוטה ובסן דייגו, מולה הם נלחמים, כרגע, על המקום השני בחטיבה וכפועל יוצא מכך גם על שבוע חופש (מרכיב חשוב מאוד לקבוצה המבוססת על ריצה).

סן דייגו ( 3:8, ניצחון 14:43 על קנזס סיטי)

הצ'ארג'רס ממשיכים במומנטום הרצחני שלהם לעבר המקום השני בחטיבה, כשבעוד שלושה שבועות הם ישחקו ראש בראש מול המחזיקה הנוכחית במיקום (סינסי). נורב טרנר ממשיך להכשיר את הרצים שלו לקראת הפלייאוף, למקרה שישחקו במזג אוויר לא נוח למסירה, כשטומלינסון אמנם לא פורץ לריצות ארוכות, אך מצליח ליצור חורים ולהיכנס לאנד-זון ועקב כך לצבור מחדש את המומנטום שלו והאמונה בעצמו לקראת הפלייאוף. פיליפ ריברס הוא, ובכן, פיליפ ריברס, וכל עוד הצ'ארג'רס משחקים בבית החלש בליגה הוא ימשיך להעמיד מספרים ולהיראות טוב. אין פה כוונה של המדור לזלזל בו, חס וחלילה, אלא שהשאלה שאוהדי הצ'ארג'רס צריכים לשאול את עצמם היא עד כמה יכולת הקבוצה היא שמביאה לתוצאות או שמא מדובר ביריבות המפורקות שמולן היא מתמודדת? התשובה, כך לפחות המדור מניח, היא איפשהו באמצע.

ניו אינגלנד (4:7, הפסד 38:17 בניו אורלינס)

הבעיה העונתית של הפטריוטס היא האנמיות שלהם במחצית השנייה של המשחקים. ראינו את זה לא אחת במהלך העונה, והפעם זה היה בולט מתמיד. בזמן שדרו בריס (אנחנו עוד נגיע אליו בהמשך) המשיך לתפור את הגנת הפאטס, טום בריידי לא השיג אפילו טאצ'דאון אחד, וסיים עם אחוזי השלמה מזעזעים. הסקנדרי של ניו אינגלנד לא מתפקד מול מוסרים טובים, ולאחר ששון פייטון החליט לפתוח מבערים ברבע השני של המשחק, הסיפור היה גמור. הפאטס חייבים לשמור על מתח גם במחצית השנייה של המשחק, כי בקצב הזה יהיה להם רק משחק אחד בפוקסבורו בינואר. מצד שני, והמדור יודע שזה לא ממש ינחם את אוהדי הבוסטונים, לורנס מארוני ממשיך ביכולת הטובה שלו, כששוב הוא מוצא את האנד-זון לשני טאצ'ים. אמה-מה – מישהו בצוות האימון חייב ללמד אותו להחזיק את הכדור, כי לאבד כדור מול פייטון או בריס משמעו, לרוב, ספיגת נקודות בהגנה.

דנבר (4:7, ניצחון 6:26 על הג'איינטס)

הניצחון של הברונקוס בחמישי האחרון העלה סימני שאלה אצל המדור. האם מדובר ביכולת של הברונקוס עצמם, או שמא מדובר בהתרסקות של הג'איינטס?במילים אחרות – קשה באמת לדעת אם דנבר ניצחו את המשחק הזה או שניו יורק הפסידו אותו. בכל מקרה, האורטונים שומרים את עצמם במרוץ לפלייאוף, ועם שיפור בהתקפה (ההגנה מדורגת במקום החמישי) הם ישמרו על הכרטיס, שהוא כרגע שלהם להפסיד אותו. לדנבר נותרו רק שני משחקים קשים (על הנייר) – מול אינדי ומול פילדלפיה – ושלושה משחקים מול היריבות לבית. מיותר לציין שאת כל שלושת המשחקים בתוך הבית הם יהיו חייבים לנצח אם הם רוצים לשמור לעצמם סיכוי לקחת את הבית (מתוך תקווה למעידה של הצ'ארג'רס), כמו גם לשמור את עצמם במרוץ הצמוד אחר הכרטיס לפלייאוף. הברונקוס עצרו את רצף ההפסדים שלהם על ארבעה, כשעכשיו, כשרוב הקבוצות מצאו את עצמן, עולה התהייה האם הם לא נהנו עד עכשיו ממזל יתר בניצחונות שלהם. המדור מתקשה להחליט לגבי הקבוצה הזו, שיום אחד מפרקת את הצ'ארג'רס, חודש לאחר מכן מקבלת בראש מהרדסקינס וחודש לאחר מכן מפרקת גם את הג'איינטס.

ג'קסונוויל (5:6, הפסד 20:3 בסן פרנסיסקו)

הבעיה של היגוארים, היא שלמרות שמוריס ג'ונס-דרו חורש דשא (מקום 8 בליגה), ההתקפה שלהם שמה רק 18.4 נקודות בממוצע למשחק (מקום 22 בליגה), בעוד שההגנה שלהם נותנת 23.2 נקודות למשחק ליריבותיה (מקום 21 בליגה). המשמעות – היא סופגת יותר משהיא שמה על הלוח. לפעמים יותר, לפעמים פחות, וזה בדיוק מה שהמאזן שלה מראה. נראה כי בלי ג'ונס-דרו בהרכב, דייויד גרארד לא ממש מצליח לתת לג'קסונוויל את היתרון הדרוש (ולמען האמת, גם כשהוא על המגרש, ג'ונס-דרו נוטה לעצור על קו היארד), כך שהמדור מתחיל לתהות האם לא הגיע הזמן לתת למישהו פחות "פארווה" לנהל את ההתקפה הזו. זה לא רלוונטי לעונה הנוכחית כמובן, אבל זו שאלה שג'ק דל ריו צריך להתחיל לחשוב עליה. לגרארד, שלפני שנתיים הוביל את הקבוצה בצורה מרשימה לפלייאוף והפסיד בקושי לניו אינגלנד האימתנית, יש העונה שמונה טאצ'ים באוויר (ועוד שניים בריצה) לעומת שישה איבודים אוויריים, ועם ארבעה משחקים מול קבוצות שרוצות או כבר סגרו פלייאוף מתוך החמישה שנותרו, קשה לראות איך ג'ק דל ריו יאמן בינואר. יש החושבים שזהו החורף האחרון של דל ריו בפלורידה, המדור נוטה להסכים לכך, אך אם יקרה נס והג'אגס יעלו לפלייאוף ויעלו שלב, ייתכן שהוא יישאר עוד עונה.

ניו אורלינס (0:11, ניצחון 17:38 על ניו אינגלנד)

מה כבר אפשר עוד לומר על הקדושים מלואיזיאנה? מובילת הליגה בנקודות למשחק וביארדים, מקום רביעי במסירה וחמישי בריצה, וההגנה? טוב, תודה. הסיינטס פירקו בליל שני את הפטריוטס, ואחרי שחשבנו שהם נחלשו מעט, בא שון פייטון ותקע לנו אצבע משולשת בפרצוף. האם יש קבוצה שתצליח לנצח את הסיינטס? כרגע זה לא נראה כך, ובפלייאוף זה יהיה עוד יותר קשה – בהנחה שהסיינטס ישיגו יתרון ביתיות לכל אורכו (אם כי גם לשחק במינסוטה זה לא כזה נורא). הסיינטס צפויים לסגור את הבית במחזור הקרוב, ואז תבוא הדילמה של פייטון: האם לתת לדרו בריס לנוח מעט, או להמשיך בכל הכוח קדימה לעבר עונה מושלמת.

מינסוטה (1:10, ניצחון 10:36 על שיקגו)

הקבוצה השנייה בטיבה בליגה (מקום שני בנקודות, אגב) ממשיכה לפרק כל מה שנקרה בדרכה, כאשר המפלצת הדו-ראשית של פארב את פיטרסון עושה את שלה. ההגנה, בהנהגתו של שחקן ההגנה של השנה לדעת המדור (ג'רד אלן) ממוקמת במקום השני נגד הריצה ובשמיני בספיגת נקודות, וכשאלן תופס יום טוב, זו בכלל חגיגה לעיניים. בשבוע הבא תצא הקבוצה למדבר של אריזונה למשחק הסאנדיי נייט, למשחק שייתן אומדן קצת יותר טוב לגבי יכולת ההתמודדות שלה עם קבוצה מאוד התקפית. יש הטוענים כי מינסוטה היא הקבוצה הטובה בליגה, וביום ראשון נוכל לקבל תשובה, גם אם חלקית, לשאלה הזו. מינסוטה עדיין צריכה לנצח את שאר המשחקים בלו"ז אם היא רוצה לארח לכל אורך הפלייאוף, וזה לא יהיה פשוט, עם משחקים מול סינסינטי, בקרוליינה, בשיקגו ומול הג'איינטס. המשחק בשיקגו במחזור ה-16 ייתן לנו אומדן טוב יותר לגבי יכולתו של פארב (משחק חורף), גם אם קטנים הסיכויים שזה ישפיע על תפקודו בפלייאוף.

דאלאס (3:8, ניצחון 7:24 על אוקלנד)

לנצח את הריידרס זו לא ממש חוכמה (שמעת את זה, מר אנדי ריד?), אבל גם לקבוצה המוזרה של ווייד פיליפס (על מי אנחנו עובדים, זו קבוצה של ג'רי ג'ונס) היה קצת קשה בהתחלה. משחק הריצה של הבוקרים (שישי בליגה) ממשיך לנפק קבלות, ההגנה מספיק טובה בשביל להשאיר את הקבוצה במשחק, ואם משחק המסירה יתייצב הוא יצדיק את המקום העשירי בליגה. מה שכן, לדאלאס אין יותר מדי זמן, והם חייבים להתאפס על עצמם, כי הלו"ז שנותר להם הוא ככל הנראה הקשה ביותר בליגה, עם משחקים בניו יורק, מול סן דייגו, בניו אורלינס, בוושינגטון ומול האיגלס. זה הזמן שטוני רומו יוכיח בגרות ומנהיגות, כי ללא הגעה לפלייאוף ואיתה גם העפלה מהסיבוב הראשון, פיליפס ילך הביתה ואיתו ייתכן שגם רומו.

אריזונה (4:7, הפסד 20:17 בטנסי)

קצת קשה לבוא בטענות לקבוצה על ההפסד הזה, שכן אריזונה שיחקה ללא הק"ב הפותח שלה, ועם משחק ריצה זוועתי (מקום 27 בליגה), אין פלא שמאט ליינארט, שלפחות לא נחטף, לא הצליח לנצח את וינס יאנג (שוב). אריזונה מקום חמישי בליגה במסירות, אבל עשירית בנקודות, כלומר, שוורנר מביא אותם אל הבאר, אבל לשתות זו כנראה בעיה. כשאריזונה לא מצליחה לשים יותר מ-21 נקודות למשחק היא מפסידה (למעט מול הראמס. אבל אלה הראמס), וזה בעייתי בליגה שבה, במיוחד בפלייאוף, יש מספיק קבוצות שיכולות לשים ארבעה טאצ'דאונים במשחק (להזכירכם, זה אחד ברבע. או שש דקות משחק אם קוראים לק"ב שלכם דרו בריס). בשבוע הבא אריזונה מארחת את מינסוטה וההגנה הלוחצת שלה, במשחק שאמור להיות מפגן אווירי, שכן שתי הקבוצות ממוקמות בתחתית הליגה בהגנת המסירה (אריזונה 29, מינסוטה 19), במפגש ראש בראש של שני הק"בים הותיקים הפעילים בליגה, שיעיד רבות על שתי הקבוצות הללו.

פילדלפיה (4:7, ניצחון 24:27 על וושינגטון)

שוב הרדסקינס עושים לאנדי ריד את המוות, שזה עניין שבשגרה עבור הבית הזה, כששוב מצליחים העיטמים לצאת כשידם על העליונה ולשמור על הפער מדאלאס בגדר האפשרי, כמו גם על הכרטיס לפלייאוף. משחק הריצה של העיטמים כרגע בגדר נעלם, כשכל שחקן שמקבל את הכדור מקבל איתו גם זעזוע מוח (מקום 18 בליגה), אך משחק המסירה (11) עובד טוב והנקודות מופיעות על הלוח (מקום 7 בליגה – שערי שדה, זוכרים?). ההגנה גם היא מתפקדת, אך ללא משחק ריצה, וייתכן שבהעדר דשון ג'קסון, האיגלס יהיו בבעיה לקראת הישורת האחרונה של העונה. האיגלס צריכים לקוות שבמחזור הקרוב הג'איינטס יעשו עבורם את העבודה וינצחו את דאלאס, ומכיוון שהמדור לא מאמין שאטלנטה תנצח את פילדלפיה, ניצחון של הכחולים מניו יורק יפתח מחדש את בית המזרח, וכרגיל ישאיר את זהות אלופת הבית למחזור האחרון – כמו שאנחנו אוהבים את זה.

גרין ביי (4:7, ניצחון 12:34 בדטרויט)

איך הפאקרס מוצאים את עצמם במאזן שכזה נשגב מבחינת המדור. מקום שישי בליגה בנקודות, משחק מסירה ויארדים, 11 בריצה, מקום ראשון בספיגת יארדים, רביעי נגד הריצה, שישי נגד המסירה ו-12 בספיגת נקודות. הבעיה? לאדון רוג'רס נדמה שיש לו קו התקפה של קוסמים. שלושת המשחקים הקרובים – מול בולטימור, שיקגו ופיטסבורג – יהיו הרבה יותר פיזיים ומול קבוצות שעדיין נלחמות על הפלייאוף. המשחק מול דטרויט, למרות שלסטאפורד יש נטייה לזרוק סאנצ'זים (קרי, למסור לאיבוד אווירי שמוחזר לט"ד), היה משחק טוב להתעוררות של ההגנה וההתקפה לקראת רצף המשחקים הקרוב, והמדור כרגע מאמין שלפאקרס יש את הסיכויים הטובים ביותר להגיע לפלייאוף מבין הקבוצות שרודפות אחרי הוויילד קארד, ואף יותר מכך – לעבור סיבוב. אבל עוד חזון למועד.