בריט-פופ

אחרי שנערך בארבע השנים האחרונות בשנחאי, נדד השנה טורניר המאסטרס של סבב ה-ATP ללונדון, ל- "O2 ארנה"- במקור ה"המילניום דום"- מתחם במפרץ גריניץ' שבדרום-מזרח לונדון שהוקם במקור כאוהל ענק בצורת כיפה לרגל חגיגות המילניום. אולם משהממשלה הבריטית מצאה את עצמה לאחר החגיגות עם פיל לבן ללא שימוש, נמכר האוהל לחברת פרטית שהפכה אותו למרכז מסחר ובילוי ענק, הכולל מסעדות, בתי-קפה ובמרכזו הארנה - אולם מקורה המכיל 23 אלף מקומות ומארח מאז שנפתח ב- 2007 את הופעות הרוק והפופ החמות ביותר בעיר (ההופעות המדוברות של מייקל ג'קסון היו אמורות להיערך במקום) וגם אירועי ספורט שונים (משחקי ראווה של ה-NBA, אליפות העולם בהתעמלות). ה- O2 אמור גם להיות חלק מרכזי מהתוכנית האולימפית כשבמקום אמורים להיערך תחרויות ההתעמלות ושלבי הגמר של טורניר הכדורסל ב-2012.

בהתאם לכך, המארגנים, שרואים באירוע מסוג זה הרצה לקראת האולימפיאדה ב-2012, הכינו הפקה מושקעת עם תפאורה מרהיבה וארגון מופתי. בין השאר, מוקרנים המשחקים על מסכי ענק ברחבי המתחם ומוזיקה מקפיצה של מיטב תוצרת הבריט-פופ מחייה כל רגע מת, כדי שחלילה אף אחד לא ישתעמם בטעות ויתפס בעדשת המצלמה מנמנם לרגע קט. בהתאם לכך, עולים השחקנים למגרש בליווי "לונדון קולינג" של להקת הקלאש - סיטואציה שמזכירה קצת כניסה לזירת מתאגרפים. בכלל, הבריטים מאוד אוהבים אגרוף וגם הסלוגן של הטורניר –""Let the Battle Commence, מרמז משהו על האופי שהמארגנים מנסים לשוות לטורניר.

כל אלו, העצימו בלונדון את התחושה שעולה בכל טורניר מאסטרס שקדם לו לפיה מדובר בטורניר ראווה הרבה יותר מאשר "קרב". המאבקים האמיתיים בסבב מתרחשים בטורנירי הגראנד-סלאם והמאסטרס הוא מעין מסיבת סוף השנה של הסבב - אירוע נוצץ שבו הכוכבים באים לראות ולהיראות. הופעה בו היא סוג של סמל סטטוס ופרס על עונה מוצלחת, קצת כמו האול-סטאר בספורט האמריקאי. ועם כל התפאורה בלונדון, המוזיקה והאטרקציות, זה באמת נראה קצת כמו אולסטאר.

משחקי אחה"צ שלשום (שני) נפתחו עם משחק הזוגות בין אנדי רם ומקס מירני לאחים בריאן. השנה ציוותו ראשי הסבב את מאסטרס הזוגות לזה של היחידים ובכך העלו משמעותית את הפרופיל שלו. למרות שהמשחק המרכזי של היום בכיכובו של רפאל נדאל אמור להתחיל "לא לפני 14:30", כפי שמציינת התוכנייה, ב- 12:30, מועד פתיחת משחק הזוגות, ה- O2 כבר כמעט מלא עם 75 אחוזי תפוסה. מה שרק מעלה את השאלה - מתי בדיוק עובדים כאן?

האחים בריאן הם במידה מסוימת הפדרר של הזוגות. כמה שנים שהם שולטים בסבב וגם במשחק הזה הם פייבוריטים ברורים. כשכבר במשחקון השני הם שוברים את ההגשות של מירני ועולים ל-2:0, זה מריח כמו טיול אחה"צ קליל. אלא שמכאן והלאה העניינים מתפתחים באופן בלתי צפוי. רמירני מצליחים לשבור מייד חזרה ולהוסיף שבירה עוקבת בדרך לניצחון 4:6 במערכה. באותה תוצאה בדיוק הם מנצחים גם את המערכה השנייה בדרך לניצחון מפתיע ויוקרתי.

הכוכב הגדול של המשחק היה אנדי רם, ללא ספק השחקן הטוב במגרש מבין הארבעה. יצא לי לראות השנה את רמירני בטורניר ווימבלדון, שם הם התקשו והודחו כבר בשמינית גמר, וביום שני האחרון אלו היו רמירני אחרים, כשהשוני העיקרי היה אנדי רם. אם במשחק בווימבלדון ההגשות של אנדי היו החולייה החלשה במשחק של הצמד, שלשום הפגין רם משחק הגשה משובח ושמר על כל משחקוני ההגשה שלו. כשמוסיפים לזה מספר חבטות ההעברה שסחטו קריאות התפעלות אפילו מהקהל האנגלי המנומנם ואת משחק הרשת היעיל והמוכר שלו - אנדי רם הוכיח למי שרק רצה לראות למה בשיאו הוא כנראה אחד משחקני הזוגות הטובים בעולם.

מהצד בלטה במיוחד התחושה שאנדי מרגיש מאוד בנח בסיטואציה עם מירני. זה היה אנדי הרבה פחות מוחצן והרבה יותר רגוע ומפוקס. ייתכן, וזו השערה בלבד, שעם יוני ארליך, אנדי מרגיש צורך גדול יותר להיות בשליטה ועם מירני הוא מרשה לעצמו יותר להתרכז במשחק שלו. בכלל, רמירני מדברים הרבה פחות אחד עם השני מאשר אנדיויני ונדמה שיש בין השניים שיתוף פעולה פחות אישי ויותר מקצועי. ביום שני האחרון, לפחות, זה עבד מצוין.

לקראת משחק היחידים בין רפאל נדאל לרובין סודרלינג, הרבע שהיה עדיין פנוי ב-O2 מתמלא בעיקר בנערות ספרדיות צווחניות שבאו לראות את אלילם. הן עדיין לא יודעות שהן עתידות להתאכזב משהו, אכזבה שצפה מהר מאוד כאשר כבר מהמשחקונים הראשונים ניכר כי נדאל עדיין רחוק, רחוק מאוד, משיאו.

ככל שהתקדם המשחק אפשר היה גם להבין למה: נדאל, כאחד שגדל על מגרשי חימר, הוא קאונטר פאנצ'ר קלאסי. את הנקודות שלו הוא עושה בעיקר בזכות העובדה שהוא מסוגל להחזיר כל כדור ולהישאר אחרון על הרגליים בנקודות ארוכות ומתישות. הוא צובר מעט מאוד נקודות קלות בעזרת ווינרים או הגשות ללא מענה (כמו למשל ספמפראס או פדרר) ועובד קשה על כל נקודה כבר מהמשחקון הראשון. מאמץ מהסוג הזה סביר שייתן את אותותיו על הגוף, לכן גם הפציעה הממושכת ממנה סבל ולכן גם כשהוא לא בכושר פיזי מלא נדאל הרבה פחות מסוכן.

מי שמנצל את זה לניצחון חלק בשתי מערכות הוא רובין סודרלינג - השבדי שנכנס לטורניר רק בזכות הפרישה ברגע האחרון של אנדי רודיק (פציעה). ניכר מסודרלינג שהוא נהנה מהרגע ואחרי המשחק הוא נשאר דקות ארוכות על המגרש בכדי לסחוט את תשואות הקהל. מי יודע, אולי כמו דנמרק ביורו 92', שוב יהיה לנו מקרה סינדרלה סקנדינבי של זוכה שלכתחילה בכלל לא הוזמן לנשף.

השיטה שבה נערך הטורניר - שני בתים מוקדמים ושלבי נוק-אאוט רק החל מחצי-הגמר - יוצרת סיטואציה לא מוכרת עבור שחקני טניס, שפתאום יכולים להרשות לעצמם להפסיד משחק ועדיין לא לעוף מהטורניר. לפחות ביום שני זה עבד לטובת האנדרדוגים, שקצת בזכות זה הרגישו פחות לחץ, בעוד חלק מהפייבוריטים מנצלים את האפשרות הייחודית הזו להרשות לעצמם כניסה איטית לטורניר.