מצאו זהב בנגב

תמיד אפשר לדבר על היריבה המתרפסת, ששוב הפגינה את רגשי הנחיתות שלה מול "קבוצה גדולה", אבל אי אפשר להתעלם מהמחצית הראשונה של מכבי תל אביב בבאר שבע. פתאום זו הייתה קבוצה דורסת, לוחמת, ממושמעת והכי חשוב - שמחה. כמה חדווה הייתה במשחק של הצהובים, אותו זיק בעיניים שהיה גורם בעבר לא רק לבאר שבע, אלא לליגה שלמה לפחד מהם

שרן ייני היה אמור להיות המנוע, הדינמו של מכבי תל אביב, אבל אחרי התקדמות הדרגתית ועונה מבטיחה ירדה המניה שלו בחדות, עד שאבי נמני איבד את הסבלנות וספסל אותו במחזור הקודם. ייני הבין, הפנים, והגיע חד. השער שכבש הוא לא רק תוצאה של זריזות והבנת משחק, הוא בעיקר רצון להוכיח שיש על מי לסמוך. עכשיו ייני רק צריך לקוות שבינואר יגיע קשר אחורי דומיננטי לצדו. זה מה שבאמת יגרום לו לעלות כתה

מול ההגנה הלא קיימת של הפועל באר שבע, עשה אבי נמני צעד נכון כשהרכיב את עמנואל מאיוקה המהיר בחוד. כמו ייני, גם נגד מאיוקה נשמעו לא מעט טענות, אבל עם הספק של שער, בישול ובעיטה לקורה, הזמבי הראה למה נמני מאמין בו. מאיוקה עדיין צריך לשפר את הריכוז שלו כשהוא מגיע למצבי אחד על אחד מול שוער היריבה, אבל כשמכבי תל אביב עולה עם חלוץ אחד, הוא עדיין פיתרון טוב בהרבה מיובל אבידור

ההיקש המתבקש מהמשחק הזה הוא שהצטרפותו המחודשת של ניר לוין הוותיק והמנוסה לספסל מכבי תל אביב עזרה לקבוצה לנצח בבאר שבע, אבל האמת היא שללוין יש חלק מזערי בקבוצה, כשנמני ואיציק עובדיה עדיין אחראים לכל הנעשה בצד המקצועי. למעשה, התפקיד של לוין דומה לזה של מאמן ספסל בבייסבול אמריקאי - קצת שיחות מוטיבציה, פה ושם חיזוק ברגים רופפים וסיוע לצוות שמעליו. לא ברור מה זה ייתן בעתיד, דבר אחד בטוח - במכבי תל אביב הפסיקו להתעסק בזוטא הזו של תעודת הפרו, שהסיחה את דעתם מהעניינים החשובים באמת

דבר אחד אי אפשר לקחת לאבי נמני - את המסירות והיחס החם שהוא מעניק לקהל. מאמן טוב או לא, נמני לעולם לא יגיד לא לאוהד, ואם מישהו עדיין מחפש תשובה לשאלה מדוע התמיכה בו כל כך חזקה, הוא יכול היה לקבל עוד תשובה בבאר שבע. ציניות בצד, זה תמיד מחמם את הלב

בעבר היו משחקים מול מכבי תל אביב גורמים לבאר שבע לגעוש שבוע לפני המשחק, וכרטיסים אפשר היה למצוא רק אצל ספסרים. 7,000 צופים, מתוכם 2,000 שהגיעו מתל אביב, נכחו בווסרמיל. יותר מחצי אצטדיון היה ריק, עוד הוכחה לחוסר האמון שמתגבש מצד האוהדים האדומים. אפשר להבין אותם

לא יעזרו לגיא עזורי ניצחונות מרשימים על מכבי אחי נצרת, ברגע שהקבוצה שלו נראית כמו שהיא נראית במשחקים של פריים טיים, הביקורת הקשה ממהרת להגיע. באר שבע היא המקום הקשה ביותר לאמן בו, זה נכון, אבל כשרואים את השוטטות של השחקנים בקישור, את חוסר הכימיה בהגנה ואת ההתרפסות המוכרת (למה לשנות מערך דווקא נגד מכבי תל אביב?), מבינים שיש לביקורת הזו מקום

אבל מאמן עומד על הקווים, ומי שאחראי לתוצאות הם, בסופו של דבר, השחקנים. תראו את טברטקו קאלה - תמיד אותו מבט מתלונן, פרצוף שמשדר "אלוהים שישמור, איפה נפלתי". אין אפילו שחקן אחד בבאר שבע שאפשר לציין פעולה חיובית שלו אתמול. השער היחיד לזכותה נכבש כתוצאה מהכשלה מקרית סמוך לסיום. בשבת מתארחת הפועל באר שבע אצל בני סכנין, שם תצטרך להראות שמעבר ליכולת משופרת והפקת לקחים, יש לה בעיקר כבוד