מותר להם לחגוג?

אודי הירש:

בשלב הזה של העונה אפשר לקבוע במידה רבה של ודאות מה מכבי תל אביב לא תהיה: היא לא תהיה הקבוצה הכי אינטליגנטית ביורוליג (16.3 איבודים מול 15.8 אסיסטים בממוצע למשחק), היא לא בנויה לשחק את הכדורסל המתוחכם של פיני גרשון מתקופות קודמות במועדון (גם המאמן מבין זאת ובהדרגה הוא משתמש בפחות ופחות התקפות בפיק אנד רול החביב עליו), בהרכב הנוכחי לא יהיה לה גבוה שמסוגל למשוך שמירה כפולה ועל כל כמה דקות טובות היא מחזירה בכמה של איבוד עשתונות.

אלא שהניצחון ברומא, שהעיד בעיקר על אופי קשוח ו-ווינריות שכבר לא מתלווים באופן אוטומטי לגופיה הצהובה, עשוי לקדם את מכבי לכיוון הפיינל פור. אחרי כמה עונות נוראיות ובצל פרשת פנאן, זה הרבה יותר חשוב למועדון מאשר הכדורסל האטרקטיבי שעליו אהב כל כך פיני גרשון לדבר פעם ושלא הוצג גם בבירת איטליה. מכבי הגרילה בית יורוקאפ משודרג (רומא היא קבוצה פחות טובה מזו שהפסידה להפועל ירושלים ברבע הגמר המפעל ב-2006), והיא נמצאת בעמדה מצוינת לסיים אותו במקום הראשון. המיקום הזה חיוני: אם תסיים שנייה או שלישית, עשויה מכבי לפגוש בשלב הבתים השני את הקבוצות החזקות באמת במפעל, לסיים את הפיקניק ולאבד את יתרון הביתיות בהצלבה. במקרה הזה, במקום לפגוש את קבוצות העל של היבשת רק בפריז, היא תתמודד מולן בברצלונה, אתונה או מדריד.

אוהד גרינוולד:

נדמה שבשלב זה, לפחות, הכדורסל נמצא בחשיבות משנית מבחינתו של פיני גרשון. לפני שישייף את התנועה במעבר וישנה כמה תרגילים, ניכר בשבועות האחרונים שהוא עובד על גיבוש רוטציה. המשחקים האחרונים של מכבי נראו כמו מעבדת ניסויים: פגשנו בהרכבים מוזרים עד דמיוניים, גבוהים ונמוכים, שאין סיכוי שנראה ברגעי האמת (את הרבע הרביעי ברומא, למשל, פתח עם ויז'נייבסקי, איידסון, פניני, בלות'נטאל ולאזמה). גרשון עדיין חוקר את שחקניו, לומד אותם, אם כי באותו ניצחון ברומא התחלנו לקבל תשובות ראשונות לשאלות שסיקרנו אותנו.

למשל, שגרשון שם מבטחו המוחלט בוויז'נייבסקי, שכמעט ולא יורד מהפרקט גם בערבים גרועים למדי; שברגעי ההכרעה הכדור כמעט תמיד יהיה בידיים של אנדרסון; שהסייד-קיק שלו יהיה איידסון, שהגיע לכאן בתחילה על תקן של וטראן ומנהיג; שכשהמשחק הופך לפיזי ומלוכלך, לאמפה מאופסן בפריזר וגרשון מעדיף על פניו אפילו את יניב גרין.

חשוב לציין שגרשון יכול היה לבצע מדידות בעיקר בשל זהות היריבות שלו. בליגה הוא טרם נתקל ביריבה אמיתית, וביורוליג התברר שמכבי שוב הוגרלה לבית החלש במפעל. בעוד חודש-חודשיים נדע אם גרשון השכיל לנצל את המתנה שקיבל.

ארז מיכאלי:

התשובה בגוף השאלה. אם מכבי לא הייתה משתפרת, גם אם בצעדים קטנים, היא לא הייתה בשלב הזה עם מאזן 1:7 בליגה ובאירופה, והייתה נשארת אותה קבוצה אומללה שנוצחה במלחה. אז אולי השיפור אינו דרמטי, אבל הוא אמיתי. מלבד הניצחון על צסק"א, מכבי לא הראתה כדורסל גדול באף משחק העונה, והעובדה שהיא מאבדת את אותה כמות בדיוק גם בליגה וגם באירופה (16.25 למשחק), מלמדת שאיכות היריבה לא משנה - מכבי טרם מצאה את הכימיה בין שחקניה. אבל היא ידעה לנצח את אותן יריבות לא מרשימות, ידעה להביס כשיכלה (צסק"א, ראשל"צ, ר"ג) וידעה לצאת מהבור ולנצח רק בזכות נחישות ואופי (רומא). מכבי אולי לא הכי יפה ביבשת, אבל היא לבטח פחות מכוערת.

אודי הירש:

ברומא מכבי המשיכה לממש את הפוטנציאל ההגנתי שלה. עם הרגליים של ויז'נייבסקי, פרקינס ואנדרסון ויכולת החסימה של פישר ולאזמה, היא שמרה לראשונה העונה את הגנת המץ' אפ זון באפקטיביות, עם חילופים אוטומטיים אגרסיביים. בצד השני של המגרש למכבי יש כוח אש מרשים מחוץ לקשת, שאיפשר לה לחזור למשחק הזה ולהישאר בתמונה בוויטוריה. גם אם ההתקפה עדיין לא מתואמת, שום יתרון לא בטוח מול חבורת הידיות, החל מאיידסון ועד לבלות'נטאל.

אלא שהבעיות ההתקפיות האלו, אסור לשכוח, כמעט עלו לה במשחק. הבעיה העיקרית טמונה באותו יחס שלילי בין איבודים לאסיסטים. גם אחרי שגרשון פישט את ההתקפה, והפך אותה לקונבנציונלית יותר, עם תרגילי חסימות מדורגות לקלעים ופוסט אפ של גארדים, מכבי היא עדיין קבוצת מסירה גרועה. זה לא מקרי שגם מול מכבי רמת גן הפתטית היא איבדה 23 כדורים. צ'אק איידסון, שהיה אמור להיות הפוינט גארד האמיתי, מרוכז בעצמו ובמשבר הקליעה שלו, ובינתיים הפכה מכבי לקבוצה שבנויה בצלמו של אלן אנדרסון – שחקן שמחפש קודם כל את הטבעת, כמעט בכל מחיר. מסירה היא אמנם אחד היסודות הפחות מדוברים בכדורסל, אבל היא מרכיב קריטי בכל קבוצה גדולה. לפחות בשלב הזה של העונה, מכבי לא מסתמנת כקבוצה כזאת.

אוהד גרינוולד:

הדבר הטוב ביותר שמכבי עושה זה לאסוף ניצחונות. המשוואה ידועה: במציאות ההיסטרית של המועדון הזה, ניצחונות שווים שקט תעשייתי. ושקט תעשייתי, בוודאי בשלב זה של העונה, משקלו בזהב.

זה לא קרה למכבי כבר כמה עונות טובות. ספאחיה, קטש ובירנבוים פתחו את הקדנציות שלהם עם שורה של מפלות. השניים האחרונים שילמו את המחיר ונחתכו, אולם הנזק כבר נעשה; מחליפיהם עסקו בהישרדות, בהדבקת טלאי על טלאי, ובאזור פברואר כבר החלו לפנטז על הקיץ. הלוקסוס הגדול גרשון הוא מינימום הפרעות והתנכלויות מצד התקשורת.

מה מכבי עושה פחות טוב? כמעט הכל, למעשה. ההתקפה חורקת. משחק הפנים הוא בגדר שמועה. ההגנה מרביצה ושורטת, אבל הקבוצה הרצינית היחידה שמכבי פגשה עד כה, קאחה לאבורל, המטירה עליה 86 נקודות. ביום ראשון תתארח מכבי בגלבוע, אצל קבוצה שאוהבת לרוץ ולזרוק. זה יהיה מבחן מעניין עבור ההגנה שלה.

ארז מיכאלי:

ההגנה של מכבי השתפרה ללא הכר. אפשר לצקצק בלשון ולדבר על היריבות החלשות, אבל אי אפשר שלא לתת קרדיט להתקדמות העצומה בנושא. הקרדיט לו זוכה לאזמה הוא המפתח לכך. בארבעת המשחקים האחרונים היריבות (בכל המסגרות) לקחו רק 8.25 ריבאונדים בהתקפה, לעומת 15.75 בארבעת המשחקים הראשונים של העונה, ומכבי מוליכה את היורוליג בריבאונד הגנה. האופן בו הגארדים לוחצים את הקו האחורי של היריבה, מאפשר למכבי לנטרל ברגע האמת שחקן כמו ג'אבר, לכפות על צסק"א 24 איבודי כדור, לצמצם את היריבות ל-38 אחוז מהשדה, ולהוליך את היבשת בחטיפות. גרשון נחשב מאמן התקפה, אבל מקור כוחה של הקבוצה כיום הוא בצד השני של המגרש. הבעיה של מכבי כרגע היא בחוסר מיצוי היכולת ההתקפית של הגארדים. אנדרסון לא יציב, ויז'נייבסקי ואיידסון נעלמים לדקות ארוכות מדי, בלות'נטאל, לימונד ופניני ממעטים לשחק ופרקינס מתאים לסגנון מסוים של משחק. כשהצוות המקצועי יפתור את זה, מכבי תתחיל סוף סוף לספק כדורסל שובה עין ואיכותי.

אודי הירש:

שניהם. ברומא התברר שגם אם מקומו של ויז'נייבסקי כרכז הראשון בטוח למדי, אין פירוש הדבר שפרקינס נדחק הצידה. ויז'נייבסקי הוא האמין מבין השניים: סולידי, ממעט לקחת סיכונים בהתקפה, עם קליעה טובה (גם עם לא יציבה) ושומר אגרסיבי. פרקינס, שמתקשה יותר להיפרד מהכדור, מתאים פחות לניהול ההתקפה של גרשון. אבל עם היכולות הפיזיות והאתלטיות שלו הוא מסוגל לעלות מהספסל כמחליף לשלושת הגארדים ולשמור שחקנים בכל עמדות החוץ. ההגנה הנהדרת על ג'אבר במהלכים האחרונים והפולו דאנק בהארכה הראו שאחרי דעיכתו של דרק שארפ, למכבי שוב יש שחקן שישי נהדר שיכול לנצח משחקים. נדמה שגם גל מקל, שביקש לעזוב השבוע, מבין את זה.

אוהד גרינוולד:

כבר למדנו שמדובר בשני הפכים גמורים. אנטיתזה מוחלטת. כרגע, כאמור, גרשון שם את המפתחות בידיו של ויז'נייבסקי, כאשר פרקינס מתופקד כחולץ פקקים – כשההתקפה נתקעת והמאמן מחפש תעוזה וכישרון, הוא משגר את פרקינס לפרקט, שבדרך כלל משיב לו עם נקודות. נכון להיום, פרקינס מוגדר כשחקן שמשנה משחקים, אבל לא כשחקן שעושה משחקים.

ויז'נייבסקי בחור נחמד. קשה לטעות איתו. הוא בדרך כלל יספק מספרים סולידיים, סבירים, ויעשה מינימום טעויות. לעיתים כלל לא נרגיש בו. הוא מעין סדרן עבודה, שמעדיף להאכיל את החברים, וכמעט ולא תוקף את הסל. אם נשתמש בדימוי מענף אחר, הרי שויז'נייבסקי הוא מניה של טבע; יציבה, נוחה, אבל לא מסעירה את הדמיון. ואם הוויז הוא מניית טבע, הרי שפרקינס מסוכן ומרגש כמו מסחר באופציות. האפ-סייד שלו אדיר, אולם אצלו זה עניין של טיימינג ואינטואיציה. בערב נתון הוא יכול לעשות לך הרבה כסף, אבל למחרת יכול לקרוס ולאכול את כל הרווחים.

בשורה התחתונה, השאלה היא בעיקר פילוסופית; הכדורסל של מכבי עם ויז'נייבסקי יהיה סולידי ורגוע. עם פרקינס סקסי ומסוכן. ועכשיו, כל אחד מוזמן לעשות את הבחירה שלו.

ארז מיכאלי:

מבט על השורה הסטטיסטית של השניים מתחילת העונה מלמד על הבדל מסוים: פרקינס קולע 8.1 נקודות למשחק ומוסר 3.1 אסיסטים ב-17.6, ויז'נייבסקי קולע 9.7 ומוסר 3.8 ב-26 דקות. לכאורה פרקינס יעיל יותר, אולם במקרה של השניים המספרים פחות קובעים, מה שחשוב הוא הסגנון. פרקינס סוליסטי, וכשהכדור בידיו מכבי מתבססת יותר על היכולת האישית שלו ושל השאר. כשויז'נייבסקי במגרש, מכבי קבוצתית, הכדור עובר בין כמה זוגות ידיים. מול רומא ויז'נייבסקי, למרות רבע רביעי מצוין, לא מצא את עצמו, ואילו פרקינס ידע לעצור את ג'אבר ולהתמודד עם הקצב האיטלקי. מול קבוצה מסודרת כמו ויטוריה פרקינס נראה אבוד, ומכבי נשענה על ויז'נייבסקי.

גרשון נוהג נכון כשהוא מעניק לוויז'נייבסקי מקום בחמישייה ויותר דקות. פרקינס יכול להיות שחקן ספסל נהדר, שמשנה מומנטום, קולע ועוצר את הגארדים של היריבות, אבל אם עמדה מספר 1 תופקד בידיו, מכבי תהיה פחות קבוצתית, והמשמעות בהמשך העונה - יותר חלשה. כוחה של מכבי הנוכחית תלוי בחיבור בין שחקניה, ופחות ביכולתם לממש את הפוטנציאל האישי ו- ויז'נייבסקי הוא זה שמסוגל להפוך את היחידים לשלם טוב יותר.

אודי הירש

אם המשחק ברומא הבהיר את חיוניותו של פרקינס, הוא הוכיח במקביל את מעמדו הרופף של לאמפה. השחקן היקר בקבוצה הפך לדייויד בלות'נטאל לעניים - קלעי שלשות גבוה, איש למשימות מיוחדות שאין לו מקום במשחקים בעלי אופי קשוח והגנתי. לאור המגבלות של עמיתיו הגבוהים, לאזמה, פישר וגרין, ברור שאם מכבי רוצה להגיע לפיינל פור לא רק כאורחת אלא גם כמתמודדת אפשרית על התואר, היא תהיה חייבת לבצע שינוי ולהחליף את לאמפה בגבוה מסיבי – בכפוף למגבלות כספיות ובהתאם להיצע בשוק. כי אחרי שטיאגו ספליטר חגג נגדה, אין סיבה לחשוב שלורבק, נ'דונג, קשישטוף ודריוש לברינוביץ', פקוביץ', שחורציאניטיס או בורוסיס ייתקלו בקשיים ברחבה של מכבי.

אוהד גרינוולד:

למה לא, בעצם? ממשחק למשחק מתגלה לאמפה כמגה-בלוף. הוא הגיע על תקן של שחקן פנים, והתברר שמדובר בגארד בעור של סנטר. הוא בורח ממגע, מעדיף להתמקם על קשת השלוש, ותורם מעט יחסית בריבאונד. משחק הגב-לסל שלו לא קיים, ועל הגנה אין בכלל מה לדבר.

אי-אפשר לקחת ממנו את הטאץ' הרך ואת היד המצוינת מבחוץ, אבל לא בשביל זה משלמת לו מכבי למעלה ממיליון דולר לעונה. אם מכבי רוצה לבצע קפיצת מדרגה מקצועית, היא חייבת לאתר שחקן מטרה בצבע. במשחקים האחרונים אנו רואים את המשמעויות של החיסרון הזה; כשאין שחקן פוסט-אפ סביר ומשחק פנים-חוץ, ההגנה של היריבות לא מתכווצת, מה שמקשה מאוד על מכבי ליצור נקודות בסט-אופנס.

העובדה שמבין הגארדים רק אנדרסון ופרקינס תוקפים את הטבעת הופכת את מכבי לקבוצה שמתבססת העונה, הרבה יותר משנים עברו, על קליעה משלוש. כדי לייצר נקודות מכבי חייבת לרוץ; כשהיא תיתקל בקבוצות שישלפו מולה ציפורניים ויקשו על משחק המעבר שלה, היא תהיה בבעיה גדולה. כרגע, אין לה הרבה אלטרנטיבות.

הערך המוסף שמביא עימו לאמפה לא מספיק, ובוודאי שלא מצדיק את החוזה הגדול. אם מכבי תצא מהשבלונה ותחליט לבצע שינוי – דווקא עכשיו – היא יכולה להוסיף לעצמה מימד מקצועי שלם. אם לא, היא תישאר קבוצה של שחקן אחד. חוששני שהמשימה הזו גדולה אפילו על אלן אנדרסון.

ארז מיכאלי:

הוא רך, לא שומר, לא שואב ריבאונדים ונראה לא מחובר לסביבה. הכל נכון. אבל בכדורסל האירופי גבוה שקולע מכל טווח הוא בכל זאת נכס, ולמכבי אסור לוותר עליו כל כך מהר. ברור שמכבי זקוקה לשחקן ציר אמיתי, כזה שיש לו תנועה עם הגב לסל ומסוגל לשמור על עבי בשר כמו שיש לפאו או ברצלונה, אבל בשלב הזה של העונה השוק ריק. אין מי את מי להביא, ואם בכל זאת יוחתם מישהו, הוא יעלה הרבה כסף. גרשון חייב להימנע מרכבת הזרים שאפיינה את הקבוצה בעונה שעברה. מכבי יכולה וצריכה לזכות בראשות הבית עם הגבוהים שיש לה, וזה כולל את לאמפה. בהמשך, כשתיתקל בקבוצות החזקות באמת, היא חייבת אותו, בין אם תצרף זר ובין אם לא, ככלי נשק בקו הקדמי.