ממכבי נשאר רק הסמל

מעולם לא הייתי מאלה שמייחסים חשיבות יתרה לתפקיד המאמן בקבוצת כדורגל. כמובן שזה יהיה מטופש לפקפק במשמעות התפקיד או ביוקרתו, אך באופן אישי תמיד העדפתי לסגוד ליכולתם של השחקנים ולא לאנשי המקצוע. נקודת המוצא היא שהכדורגל הוא משחק פשוט, שלמאמן גם ככה אין השפעה ישירה על המתחולל על הדשא, ושסגל איכותי ומאוזן תמיד יגבור על סגל בינוני, ללא קשר לזהות המאמן על הקווים.

אין ספק שהתיאוריה הנאיבית הזו נסתרה שוב ושוב לאורך ההיסטוריה. רק בשנים האחרונות אפשר להזכיר את המהפך שעשה גווארדיולה בברצלונה עם אותו סגל בדיוק, או את הקסמים שעושה ונגר בכל שנה בארסנל עם תקציב יחסית מוגבל, וכמובן שאוהדי מכבי תל אביב זוכרים היטב את השינוי שעשה בקבוצה אברהם גרנט ואיך הסגל האפור והמלוכד שלו גנב אליפות ממכבי חיפה הנוצצת – אך עדיין, יש גבול למה שמאמן יכול לעשות. מנגד, בחודשים האחרונים חובבי הכדורגל בכלל ואוהדי מכבי תל אביב בפרט מגלים שאם המאמן הוא טירון, הססן וחסר עומק מקצועי, לנזק שהוא עושה אין גבולות. אבי נמני הוא ההוכחה לעד כמה השפעתו של מאמן עלולה להיות מכרעת.

כאמור, מבחינתי האשמה במצבה הנוכחי של מכבי תל אביב מוטלת לפני הכל על כתפי השחקנים. אי אפשר לומר שהיה עליהם לחץ מיוחד לפני פתיחת העונה (הלא המאמן דואג בכל שבוע להנמיך את הציפיות למינימום), אי אפשר לומר שהאוהדים מלחיצים מהיציע (ונדמה שפה מסתתר היתרון היחידי של נמני כמאמן), כך שקשה להסביר למה שרן ייני לא מצליח לנצל את ההזדמנויות שניתנו לו, למה יוסי שבחון לא מצדיק את האמון שניתן בו, ולמה שחקנים כמו שפונגין, ישראלביץ' וכחלון לא מצליחים להתעלות ברמתם מול שחקנים שמרוויחים חצי מהם.

מנגד, אם כל השחקנים ללא יוצא מן הכלל לא מצליחים לממש את הפוטנציאל שלהם (אולי חוץ מגפני, שלו כנראה אין אפילו פוטנציאל) ומתקשים למצוא את מקומם על הדשא, אולי האשמה היא של היד המכוונת? האם יש בכלל יד מכוונת? ואולי היד המכוונת הזו פשוט מכוונת לא טוב?

לא צריך להיות אריגו סאקי כדי לזהות כיצד כל האינסטינקטים המקצועיים של נמני כושלים בתקופה האחרונה. כשנדמה היה שהקבוצה הצליחה להתייצב מבחינה הגנתית עם הבלמים ז'אן וטומאסיץ', המאמן החליט להמר על ראלדס (שבינתיים אין תלונות לגבי היכולת שלו) ולהציב שחקן נטול כישורים טכניים כמו ז'אן בתפקיד החשוב ביותר בכדורגל המודרני, הקשר האחורי. כשנדמה היה שיובל אבידור מנצל היטב את כישוריו באגף כחלוץ שני, המאמן בחר להציבו כחלוץ יחיד והוציא ממנו את העוקץ. ישראלביץ', לדוגמה, עד היום לא ממש בטוח באיזה חלק של המגרש הוא מוצב. כחלון וקומאץ' מתקשים להבין מתי הם משחקים ומתי לא, מדוע הוחלפו או איפה הם שגו.

וזה לא מסתכם בזה. קל לזהות איך כשהקבוצה יוצאת להתקפה מתפרצת, לשחקנים אין מושג מה לעשות עם הכדור. מי הולך ימינה? מי פותח שמאלה? מי חודר לעומק? הכל נראה מקרי ומבולבל, כל החלטה היא שרירותית, ואי אפשר שלא להסיק שדבר בסיסי כמו התקפה מתפרצת פשוט לא מתורגל באימונים, ואם הוא מתורגל, הוא מתורגל שלא כהלכה.

ומה נאמר על החילופים, שהם אולי האפשרות היחידה של המאמן להשפיע על המשחק מבחוץ? איך בכל פעם ה"מערך" קורס לחלוטין אחרי כל חילוף? איך יכול להיות שכל שחקן טרי שנכנס לשדה רק מגביר את הבלבול? בשנה שעברה עוד הייתה לנמני את האפשרות להגיד שלא הוא אלא בן שמעון בחר את הסגל, אבל מה הוא יאמר השנה? בונים קבוצה? כואב להודות, אבל נמני - כדורגלן ענק, גיבור נעוריי ואחד מסמליו הגדולים של המועדון - מסתמן כמאמן גרוע.

ואולי האשמים האמיתיים במצב הם דווקא אלו שבחרו למנות כמאמן אדם חסר ניסיון כמו נמני. קלינגר אומנם הביא אליפות כבר בשנתו הראשונה במכבי, אבל הוא קיבל את התפקיד רק אחרי ששימש עוזר של גרנט ואימן את בית"ר באר שבע. רוני לוי הביא אליפות לחיפה בשנתו הראשונה, אבל זכה בכבוד רק אחרי שהצליח בקבוצת הנוער של המועדון. איזה ניסיון או רזומה היה לנמני כדי לזכות במשרה כל כך חשובה, מורכבת ויוקרתית?

ההנהלה של מכבי, שעד עכשיו נראתה שקטה ויציבה, שקולה ואחראית, הגיבה גם בצורה רעה לדרישת ההתאחדות שרק מאמן עם תעודת פרו יעמוד על הקווים, והחזירה לצוות המקצועי את ניר לוין. האם זו התשובה המיוחלת לבעיותיה של הקבוצה, לוין? הוא אומנם עדיף על איציק עובדיה (מי?), אבל האוהדים הצהובים זוכרים ימים בהם למועדון היו יומרות גדולות יותר, ואותו לוין פוטר על אף שהביא שני גביעים רצופים לקבוצה, כשנקודת ההנחה הבסיסית הייתה שגביע הוא תואר משני וחסר חשיבות, וחובה על מכבי להסתער על האליפות בכל מחיר. האם היומרות הללו השתנו?

בסיום כל משחק מאכזב ניצב נמני אל מול המצלמות, ומתעקש להצהיר כי למועדון יש דרך, ואף אחד לא יצליח להסיט אותו מהדרך הזו, ושהקבוצה מנסה לבנות תשתית בריאה לקראת השנים הבאות. מיותר לציין ש"בונים קבוצה" הוא מונח טראומתי עבור אוהדי הקבוצה ונוגד את המהות של המועדון, אבל איך ההצהרות הללו מסתדרות עם המינוי של לוין? האם קבוצה שמנסה לבנות בסיס יציב יכולה להטיל מחויבויות נוספות על האחראי על מחלקות הנוער? האם יש משרה חשובה יותר במועדון שחושב על עתידו מאשר האחראי על מחלקות הנוער? איפה פה החשיבה לטווח ארוך? הלא להיות מאמן נוסף לצד נמני זה ג'וב תובעני בפני עצמו, שדורש השקעה גדולה. מדוע לגרוע את הזמן הזה ממנהל מחלקת הנוער ולהכניס אותו לקלחת שתפריע לו להתעסק בעבודת הקודש בנוער? למה להתייחס לשני התפקידים - גם בנוער וגם בבוגרים - כמו חלטורה? ומי יקבע את ההרכב בבוגרים, נמני או לוין? האם לוין יעז להתעמת עם הבוס שלו? האם המינוי הזה אמור לפתור בעיות או ליצור בעיות? לפחות לאוהדים יש נחמה קטנה: מעכשיו שוב יש את מי לקלל.

ביום שני מכבי תגיע לבאר שבע בידיעה שהפסד יגמור לה סופית עוד עונה מוקדם מהצפוי. אומנם על פי ספירת לוזון הפער מחיפה עומד כרגע על שש נקודות בלבד, ולהפועל באר שבע יש מסורת נפלאה של להוציא קבוצות ממשבר, אבל ספק אם הקבוצה שלא הצליחה לנצח בבית את עכו ומכבי פ"ת תצליח להביא שלוש נקודות מווסרמיל, וסביר להניח שהמפלה הצפויה תגרום לדכדוך כבד עוד יותר בקרית שלום ותשאב כל זכר לאמונה ומוטיבציה שעוד נותרו איכשהו בשחקנים ובאוהדים. למזלם של נמני וההנהלה, הליגה כל כך חלשה השנה, כך שלא תהיה בעיה מיוחדת להציג ניצחון או שניים שישקיטו את הרוחות, אך גם אלו לא יכסו על הבעיות. עכשיו זה הזמן לחשוב על פתרונות לעתיד, ולהתחיל עם מינוי מאמן אמיתי. כן, מתברר שזה חשוב.