מה עם קצת אהבה?

כאשר קרלוס טבז נחת בשדה התעופה בסאו פאולו ב-2005 חיכה לו גדוד עיתונאים שציפה לבואו. כוכבה של בוקה ג'וניורס עשה את אחד המעברים המתוקשרים מארגנטינה לברזיל, דבר לא שגרתי באותם ימים, כאשר עבר לקורינתיאנס. אותם עיתונאים התקילו אותו כששאלו האם הוא יודע מהו הכינוי של אוהדי הקבוצה הברזילאית אליה הגיע. טבז, שהיה בטוח שהוא שולט בחומר, ענה בפשטות: "פאבלה", אלא שהוא שגה. הכינוי הנכון הוא טורסידה.

חוסר היכולת של טבז ללמוד ולשלוט בפורטוגזית לא פסח עליו גם באנגליה. בניגוד לברזיל שם שיחק שנה אחת בלבד, הארגנטינאי שוהה מזה ארבע שנים באי, אולם שליטתו בשפה האנגלית מצומצמת ביותר. זה הגיע למצב שחברו הארגנטינאי במנצ'סטר סיטי, פאבלו זבאלטה, והמנג'ר מארק יוז התריעו בו שהוא חייב ללמוד את השפה ולדעת הרבה יותר מאשר כמה מילים, כדי שיוכל לתקשר טוב יותר עם חבריו. בצעד יצירתי, במקום ללכת לעוד מורה פרטית, החל טבז לצפות באדיקות באופרת הסבון הבריטית המפורסמת, רחוב קורוניישן.

צורת ההתאקלמות הלא מספקת של טבז במקומות השונים בהם שיחק היא אחד ממאפייניו החזקים ביותר. זה לאו דווקא נובע מאי יכולת לתרגל וללמוד את השפה המקומית, אלא יותר כמעין ניסיון לומר שמבחינתו אין זולת הבית. לפיכך, הצהרתו המפורשת של טבז לפני מספר ימים כי הוא עשוי לפרוש מכדורגל אם וכאשר ארגנטינה תזכה בגביע העולם בקיץ הבא בדרום אפריקה 2010, לא היוותה הפתעה גמורה למי שמכיר את אופיו של האיש. הקשרים העבותים עם המשפחה המורחבת שממתינה בקוצר רוח לשובו לארגנטינה, המופנמות, הצורך התמידי באהבה גדולה של הסובבים אותו בקבוצות, הופכים את ההצהרה שלו אפילו לדי מובנת.

כל סיפור סינדרלה על ישראלי שהתעשר והצליח בגדול נפתח בכך שהוא היגר לאמריקה עם דולרים בודדים בכיסו, גם אם זה לא תמיד נכון. כל סיפור סינדרלה על כדורגלן ארגנטינאי נפתח בכך שהוא גדל והתחשל בשכונת עוני ומצוקה קשה, גם אם זה לא תמיד נכון. אלא שהקלישאה המעושה נכונה גם נכונה עבור טבז. הוא גדל באחד האזורים הקשים ביותר בבואנוס איירס, שכונת פוארטה אפאצ'ה, כאשר משם כנראה מגיע כינויו - אפאצ'י. שכונת מצוקה ופשע אמיתית, כזאת שהיריות הן רעש רקע שקיים כמעט כל שעות היממה. "כשהייתי ילד, לא הייתי יכול ללבד ברחובות, זה היה יותר מדי מסוכן", אמר בעבר בראיון לשבועון הבריטי, 'ניוז אוף דה וורלד'. "בלילות, זה היה כמו בביירות. היינו יכולים לשמוע הרבה יריות והרבה בכי. למחרת בבוקר כשהלכנו לבית הספר, היינו רואים בדרך כלל אנשים מתים ברחובות".

במקום שבו כמעט כ-60 אחוזים מהתושבים נעצרים לפחות פעם אחת על ידי המשטרה בגין מעורבות בפשע כלשהו, לטבז היו שתי אופציות בלבד - כדורגל או עולם תחתון. "הייתי צריך לבחור בין עולם הפשע או ללכת אחרי החלומות שלי. אם אתה אוהב כדורגל - תן את כל כולך עבורו - זה הדבר הכי טוב שיכול לקרות לך".

חרף הקשיים הרבים, המחסור הכלכלי והרעב ואולי בגלל אלו, חוזר טבז ומצהיר בכל פעם על האהבה הגדולה לחברי ילדותו ולשכונה בה גדל. כשהפך לכוכב בבוקה, כשעבר לקורינתיאנס הברזילאית ואפילו כשהיגר לאנגליה, הוא תמיד שמר אמונים למקום ממנו הגיע. בניגוד למסי, למשל, שכבר בגיל 13 עבר לספרד וחי חיי שלווה ושקט, ההתרחשויות לא משו מחייו של טבז. כשנחשב לכוכב עולה בבוקה, הוצע לו לעבור ניתוח לאיחוי הצלקת הגדולה המרוחה על לחיו הימנית, שנותרה שם כזכר ועדות לאחד מהמאורעות בילדותו. אולם טבז הקשור לאל ולגורל המזדמן לא רצה לשמוע. "יש לי את הגוף שלי ולא הייתי משנה אותו בעבור שום הון שבעולם", אמר באופן נחרץ. "אם אלוהים שם את הצלקת הזו על הפנים שלי, סימן שיש לה איזושהי משמעות".

המעברים לקבוצות גדולות יותר ויותר הגדילו משמעותית את מכסת המזומנים שלו בבנק, ההערצה הגדולה אליו בעולם ובארגנטינה תפחה, אבל טבז תמיד העדיף להישאר ולהיות הילד הקטן והצנוע משכונת פוארטה אפאצ'ה ולא איש העולם הגדול. הוא רק רצה שהאוהדים, השחקנים והמאמן יאהבו אותו, בדיוק כמו שאוהבים אותו החברים והמשפחה בשכונה. הוא רצה שיעריכו אותו, שלא יתייחסו אליו כסחורה משובחת שעוברת בין סוחרים, כחפץ יקר ערך ואמנותי שמניחים תקופה מסוימת בסלון ואז נפטרים ממנו.

כך קרה לדוגמה כשהיה בקורינתיאנס. כשפרח והצליח, קיבל טבז אהבה גדולה מהאוהדים ומהמועדון ואף מונה לקפטן. למרות היותו ארגנטינאי, הוא הגיע במהרה להכרה ולמעמד שהוא תמיד מחפש. אבל כשהמשבר פקד את הקבוצה אחרי האליפות, החל הקהל להפנות גב לטבז שנותר פגוע מאוד. טבז, שחש שהאוהדים כבר לא אוהבים אותו כבעבר, איים לעזוב. גם התקשורת כבר מאסה בו, כששוב ושוב הזכירה את העובדה שהוא לא מנסה לעשות מאמץ קל ללמוד פורטוגזית.

כך גם קרה באנגליה. אחרי עונה מצוינת בווסטהאם, הגיעה ההצלחה הגדולה עם מנצ'סטר יונייטד, אבל העובדה שהוא לא נחשב לבן המועדף של אלכס פרגוסון, ושהוא לא קיבל את מלוא האהבה מהמנג'ר הסקוטי הכריעה אותו. זה לא היה רק זה שהיונייטד לא נלחמה בשיניים להשאירו, כפי שהיא עשתה קיץ קודם לכן עם כריסטיאנו רונאלדו, אלא גם זה שהיא רצתה להיפטר ממנו כאילו לא היה אחד מהגלגלים הראשיים בדרך לסחיבת המועדון לתארים, כאילו היה סרח עודף.

שמו של קרליטוס נקשר בקיץ שעבר בקבוצות לא מעטות, אבל חוסר הרצון שלו לעבור למקומות רחוקים, מדריד או ברצלונה למשל ואפילו ליברפול, הסמוכה למנצ'סטר, הביאו אותו להרחיק רק עד היריבה העירונית, בלי לטלטל את האישה והילדים, אבל בעיקר בלי לטלטל את עצמו. המעבר לסיטי מבחינת טבז, שלא אוהב להזיז את חייו ממקום למקום, היה הרע במיעוטו. לא בגלל שהוא ירד ברמה של הקבוצה, אלא כי הסיטי, כמו היונייטד, ראתה בו יותר כאובייקט שהצליחה לחטוף מבין ידי היריבה השנואה (דבר שלא קרה מאז עשה טרי קוק את אותו מעבר ב-1999), מאשר כאדם. היא ראתה בו כלי לניגוח השדים האדומים, כפי שעשתה עם הפוסטר הענק שלו שקידם את פני תושבי העיר.

טבז הוא מסוג השחקנים שכל עוד הם מקבלים אהבה ומוערכים על ידי הסובבים - קהל ומועדון - הם פורחים, כשאלה פגים גם היכולת יורדת בצורה דרסטית. טבז הוא גם לא מסוג השחקנים שמסוגלים לסחוב קבוצה. כשהוא מגיע ככינור שני, מאחור, בשקט, כשמרבית הלחץ לא מונח על כתפיו הוא זורח. לפיכך, המעבר למנצ'סטר סיטי לא עשה לו טוב כשמיצב אותו לבד בראש המחנה במקרה הרע, או ביחד עם עמנואל אדבאיור במקרה הטוב.

מעבר ליכולת הדי פושרת בסיטי, קיימות שתי סיבות מרכזיות לרצון לחסל את הקריירה. ראשית, חוסר ההצלחה האישית בנבחרת ארגנטינה. "כששיחקתי בנבחרת, סבלתי יותר מאשר נהניתי", אמר ואיים בפרישה, לאחר הניצחון הדרמטי על אורוגוואי שהביא את ארגנטינה למונדיאל. "האוהדים העליבו אותי, העיתונאים ביקרו כל דבר שעשיתי. לעתים אני חושב לפרוש מהנבחרת. למה אני צריך להגיע ולהתאכזב?". השנייה, ההתאקלמות הקלוקלת באנגליה שגם תורמת את חלקה. "ארבע שנים אני כאן ועדיין לא דובר את השפה, אפילו בנותיי יודעות לדבר אנגלית. למרות שאני נמצא באנגליה עם אשתי והילדות, הרי שמשפחתי בארגנטינה לוחצת עליי ומצפה שכבר אשוב", אמר.

"זכיתי באליפות עם בוקה ג'וניורס, הייתי אלוף דרום אמריקה, זכיתי בתארים בפרמיירליג וכן באליפות אירופה והעולם עם מנצ'סטר יונייטד", אמר בראיון המדובר לעיתון הארגנטינאי 'אולה'. "הייתי אפילו אלוף אולימפי באתונה 2004, מה עוד נשאר לי? לזכות עם ארגנטינה בגביע העולם, כמובן. אני עייף מכל כך הרבה כדורגל, כל כך הרבה כדורגל".

אם יקרה הבלתי ייאמן וקרליטוס יזכה במונדיאל עם ארגנטינה המקרטעת, הסיכויים שישוב למכורה, חמש שנים אחרי שעזב, יגדלו בהתאמה. יש כאלה שכבר משווים אותו לרומאריו, שאחרי הזכייה עם ברזיל ב-94' קץ במסע האירופי ושב הביתה שנה לאחר מכן, אולם לא פרש. אין ספק שאנחנו נפסיד שחקן ענק, אין ספק שהוא יזכה לשקט ולמנוחה שהוא מייחל לעצמו. בינתיים, טרם העצב שלנו על פרישתו והשמחה שלו, לטבז ולסיטי יש את ליברפול על הראש. אולי שם הוא ימצא נחמה.