מ', אוהד הפועל באר שבע (השם המלא שמור בטלפון הנייד שלי), מסתובב לאחרונה מתוסכל. גם נ' מסתובב בתחושה דומה. שניהם ולא רק הם, חשים שלוקחים אותם כמובן מאליו. לשניהם ולא רק בקרב אוהדי הפועל באר שבע, יש בסיס אמיתי לתחושה הזו. כמעט כל אוהדי הכדורגל בארץ זוכים ליחס כזה, יחס אליו זוכים לקוחות שבויים, במקומות בהם אין לנו כמעט ברירה אלא להזדקק לשירותים מפקידי עירייה או פקידי שומה (שלי אגב אחלה, תודה).
אז למה מ' נזכר להסתובב מתוסכל דווקא עכשיו, אני שואל עצמי. הרי אני מכיר את הבחור, אוהד נפלא, איש משכיל, מאלו שמעודדים בפיגור, הוא בטח לא אוהד חדש. הוא אמור היה כבר ללמוד לחיות עם הקטע. אולי הוא מתוסכל כי הפועל באר שבע מנסה להיות יותר מדי דומה לקבוצות אחרות. אולי כי לאהובה שלו יש את כל הכלים להיות מה שחלמנו עליו וכי אלונה ברקת הגיעה מכל הסיבות הכי נכונות, ולמרות זאת הקבוצה צועדת יותר מדי בדרכים שלא היא סללה. אולי כי ברקת אמרה רק בקיץ האחרון שהאוהדים הם בעלי הבית האמיתיים ורף הציפיות ממנה היה גבוה יותר. אולי כי הייתה לו תקווה, כזו שנסמכת על כך שברקת שהגיעה כאאוטסיידרית לכדורגל תביא עימה גישה אחרת, חדשה ונכונה יותר ביחס לאוהדים. הם הרי הלקוחות והסיבה שלשמה הגיעה לענף.
אבסורד משרדי הכרטיסים זו דוגמה מצוינת ליחס המעליב לו "זוכה" אוהד כדורגל בישראל : מחליט מועדון כדורגל שהוא לא מעוניין להתעסק במכירה המוקדמת של כרטיסים ומפריט את העניין, משרד הכרטיסים מעוניין הרי להרוויח וגם זה בסדר. אז סוגרים עסקה, המשרד ייקח עמלה של 10 אחוז ממחיר הכרטיס, עד כאן הגיוני. זה מפסיק להיות הגיוני מרגע שאת העמלה הזו מי שצריך לשלם הוא האוהד. ומרגע שהאבסורד הופך חלק בלתי נפרד משגרת יומנו ומתחיל להיראות טבעי (כמו האיסור להכניס בקבוקי שתייה לאצטדיונים למשל), אפשר להמציא המצאות חדשות כמו עמלת אינטרנט.
מקומם, אבל פחות
השבוע במזל טוב החל משרד הכרטיסים עימו עובדת הפועל באר שבע למכור כרטיסים דרך האינטרנט, רק שעל כרטיס שמחירו 40 שקלים נאלץ האוהד לשלם 60 שקלים - 10 אחוזי עמלה ועוד כ- 16 שקלים של עמלת אינטרנט, השד יודע על מה ולמה. לא בטוח שזה עניין את מי שסגר את העסקה מול משרד הכרטיסים, כל זמן שמי שמשלם זה האוהד שיגזרו כאוות נפשם. למה גובים בכלל עמלת אינטרנט? שאלתי, "כולם גובים", ענו לי. תשובה מוחצת ללא ספק, שהרי הכדורגל הישראלי בכלל והשיווק שלו בפרט הם מופת ניהולי שכדאי ללמוד ולחקות אותו. הקהל צובא על השערים, האצטדיונים מכורים מראש והספונסרים מתדפקים על הדלת. איך קרה, אני רק שואל, שוויתרנו על היומרה להיות שונים וטובים יותר, ובמקום להוביל את השינוי אנחנו מעדיפים להשתלב?
ושלא ישמע כאילו מישהו מצטער על רכישת הקבוצה בידי ברקת. נהפוך הוא. אין אוהד סביר של הפועל באר שבע שיצטער על כך. להיות עוד מועדון זה הרבה יותר ממה שהיינו. אבל גם הרבה פחות ממה שאפשר היה לצפות, ומזה נובע בין היתר התסכול של מ'. החדשות הטובות הן שיש מי שמאזין בהנהלת הפועל באר שבע ולאחר פנייתי (ופניות נוספות) למנכ"ל החדש ארז בדש כדי לקבל תגובה, הורדה עמלת האינטרנט ל-10 שקלים "בלבד". מקומם, אבל פחות.
אפשר היה לצפות ממועדון כדורגל, בטח של מי שעשו את הונם מעסקאות היי טק, לתחזק אתר אינטרנט מתוקתק, כזה שמוכר כרטיסים באשראי ובלי עמלה. נכון, יש השקעה כלכלית (זניחה) ועניין משרדי קטן, אבל ככה נוהג מי שחושב ש"להפועל באר שבע אין זכות קיום ללא הקהל". צריכים שוב להגיד שזה באמת נחמד שיש מי שמאזין לאוהדים בהנהלת הקבוצה. לאחרונה החליטה ההנהלה להקצות 12 אלף שקלים לסבסוד הסעות למשחקי החוץ נוכח מרמור אוהדים והשבוע גם הוציאה הסעות בחינם למשחק "הבית" מול מכבי חיפה בנתניה במסגרת גביע הטוטו. חבל רק שהדברים האלו באים כמעט תמיד בתגובה ולא באופן יזום, מה שיוצר תחושה מרירה משהו בקרב כולם, גם בקרב ההנהלה שרואה מעט מדי אוהדים באצטדיון חרף הסכומים שהיא מוציאה וגם בקרב האוהדים שחשים שמדובר בדברים שבאים כתוצאה מלחץ. בבחינת מעט מדי ומאוחר מדי .