שבועתו של שבה

במונדיאל 2006 עשתה נבחרת אוקראינה היסטוריה. היא השאירה מאחור את ספיחי פירוק ברית המועצות, רשמה הופעה ראשונה בתולדותיה בגביע העולמי והצליחה להעפיל לרבע הגמר, למרות יכולת לא מרשימה במיוחד. עבור אנדריי שבצ'נקו, הקפטן והכוכב הבלתי מעורער של הנבחרת, אותו מונדיאל שסוכם כחיובי מבחינה קבוצתית ומאכזב מבחינה אישית – הפגין יכולת חלשה, בין היתר בשל פציעה בקרסול שאילצה אותו לשחק עם משככי כאבים - סימל את נקודת הדעיכה.

מיד לאחר המונדיאל החל שבצ'נקו את הקדנציה האנגלית שלו בצ'לסי, שם איבד לחלוטין את הילת החלוץ המאיים והוגדר כפלופ מהדהד. הזריזות, החדות וחכמת המשחק שאפיינו אותו בתחילת הדרך בדינמו קייב ובשנים הנפלאות במילאן, נעלמו כלא היו. גם ההשאלה לרוסונרי, שנראתה כדבר המתבקש אחרי שנות הנפל באנגליה, התגלתה כמוקש ולא כגלגל הצלה, כששבצ'נקו מצא את הרשת רק פעמיים בכל המסגרות (ללא שערי ליגה) ולא ממש נספר על ידי קרלו אנצ'לוטי והאוהדים שהתקשו לשכוח את הבגידה.

אותו אנצ'לוטי עבר הקיץ לאמן את צ'לסי, אליה חזר אוטומטית שבצ'נקו, וכך הבשיל המהלך שאולי צריך היה לקרות שנתיים קודם לכן. 'שבה' שב הביתה, לדינמו קייב, וכך שב גם החיוך לפניו. "הוא חזר להיות השחקן מלפני שלוש או ארבע שנים", טען ז'וזה מוריניו אחרי המפגשים של אינטר מול דינמו קייב בליגת האלופות. אותו מוריניו שראה את רומן אברמוביץ' מנחית עליו בניגוד לרצונו את האוקראיני בצ'לסי והתקשה לקבל ממנו תמורה עבור 30 מיליון ליש"ט ששילם עבורו, שם לב גם הוא לשינוי שחל בשבצ'נקו ובעיקר לשלווה אותה הוא משדר. "זהו שוב אותו שחקן נהדר שכולנו זוכרים".

איגור סורקיס, נשיא דינמו קייב, נלחם על הבאתו של שבצ'נקו במשך יותר משנה ותמך בו ברגעים הקשים שעבר באנגליה ובאיטליה, עד אשר השלים את המשימה. "החזרנו הביתה סמל לא רק של דינמו קייב, אלא של המדינה כולה", הצהיר סורקיס במסיבת העיתונאים הסנטימנטלית בה הציג את החלוץ החדש-ישן. "שבצ'נקו עשה למען אוקראינה יותר מכל פוליטיקאי שאני מכיר".

לאורך השנים שבצ'נקו נאבק בכל מרצו בניסיונות לקטלגו כאייקון לאומי. הוא נחשב לסלבריטי הראשון שהצמיחה אוקראינה בעידן הפוסט-סובייטי, וההערצה אליו חצתה גבולות כך שלא הצליח לשמור על הדיסטנס. התערבויות פוליטיות שלו – כמו במערכת הבחירות ב-2004, אז הביע תמיכה במועמד הפרו-רוסי ויקטור ינוקוביץ' - לא התקבלו בצורה משביעת רצון על ידי הציבור הרחב. אוהדי שחטאר דונייצק, שהגיעו לאחר מכן למשחק בסן סירו במסגרת ליגת האלופות, הניפו לעברו שלט עליו נכתב: "הבחירה שלך גרמה למדינה להזיל דמעה". התגובות החריפות היוו עבור שבצ'נקו שיעור מאלף לגבי מידת השפעתו, ומאז הוא נזהר בלשונו.

לא הפעם. עם החזרה לדינמו החליק שבצ'נקו באופן מיידי וטבעי לעמדת הסמל הלאומי. "כאן קיבלו אותי בתחילת הדרך כשהצטרפתיי לקבוצת הילדים של דינמו קייב, והנה באותו מקום אני מתקבל ככוכב גדול. באתי לשמח את כל המדינה", הצהיר החלוץ הנרגש. "זהו סוף המסע עבורי. אני מאושר שניתנה לי האפשרות לסיים את הקריירה במקום בו התחלתי, ואתן את כל כולי עבור דינמו והנבחרת".

שלושה ימים לאחר הצגתו המחודשת של שבצ'נקו כשחקן דינמו קייב, נערך משחק ליגה מול מטאלורג דונייצק והשופט זיכה את דינמו בפנדל. לאף אחד לא היה ספק מי יהיה האיש שייקח את האחריות. שבצ'נקו כבש מהנקודה הלבנה והוביל את קבוצתו לניצחון, כשבהמשך נבחר לשחקן חודש אוקטובר בליגה האוקראינית. תקופת הנפל נקברה מאחור. שבצ'נקו, שיחד עם משפחתו נאלץ לנטוש את הכפר בו גדל בעקבת אסון צ'רנוביל ב-1986, הוכיח כי הטראומות שחווה בילדותו חישלו אותו. יש לו את היכולת להתמודד עם כל אתגר שיציב בעדו הכדורגל.

לשמחתו של החלוץ בן ה-33, הגרלת ליגת האלופות איפשרה לו להמשיך במסע ההתאוששות וסגירת המעגל. ראשית, הוא פגש את ברצלונה, לרשתה כבש שלושער בניצחון הגדול 0:4 של דינמו קייב בקאמפ נואו בעונת 1997/98. "הלילה בו אירופה גילתה אותי", מכנה שבצ'נקו את אותו ערב מופלא. לאחר מכן התעמת עם אינטר, היריבה העירונית שלו מימי מילאן והמשיך את שרשרת ההבקעות מולה עם ה-15 בקריירה. לכך ניתן להוסיף את המפגש הטעון עם הנמסיס מוריניו, והמחמאות המפתיעות שבצידו.

בקייב מאושרים מההתאקלמות הנקייה של שבצ'נקו והרוגע שהוא מקרין, ויש מי שכבר מפנטזים עליו כמאמן הבא של דינמו, ביום בו יסיים את חוזהו בעוד כשנתיים. מחשבות יצירתיות יותר מדברות על איחוד בינו לבין סרגיי רברוב, חברו להתקפה בימי הזוהר של שנות ה-90. רק הפעם על הקווים. "כרגע סרגיי פתח דף חדש והוא עוזר המאמן בקבוצת המילואים, בזמן שאני ממשיך עדיין בקריירת המשחק", התייחס שבה לסוגיה המרתקת. "אנחנו חברים טובים ומי יודע, אולי יום אחד זה עוד יקרה".

עכשיו, כדי להשלים את המסע גם במישור הבינלאומי, רוצה שבצ'נקו להעפיל עם אוקראינה למונדיאל שני ברציפות וליצור זיכרון חדש. אולי אף טוב יותר מאשר זה מגרמניה, שם אוקראינה שנחשבה בתחילה למי שעשויה להיות הסוס השחור של הטורניר, נראתה מפוחדת מול נבחרות כמו ספרד (הפסד 4:0 במשחק הפתיחה) או איטליה (3:0 ברבע הגמר). אחרי 15 שנים במדים הלאומיים שבצ'נקו עדיין האיש המרכזי בסגל של המאמן אלכסיי מיכאיליצ'נקו. גם בשנים הרעות ההופעות בנבחרת היוו עבורו מפלט מהצרות. אם במחוזותינו ייצוג הנבחרת משול לשירות מילואים, אצל שבה מדובר בסוג של חופשה.

בניגוד לצ'לסי ומילאן, באוקראינה חובת ההוכחה כבר מזמן לא מוטלת עליו. בעשור האחרון, מאז יצא את שערי קייב ונדד למילאנו, לא קם לשבה יורש ראוי. כרגע משלבים בנבחרת את כוכבי הדור החדש עם שאריות הדור הקודם בראשות שבצ'נקו, ממנו מצפים להכשיר את השחקנים הצעירים ובעיקר לעצב את דמותו של ארטם מילבסקי. החלוץ בן ה-24 הוא דבר הקרוב ביותר ליורש שצמח באוקראינה בעשור הנוכחי, אך נראה מעט תקוע בשנתיים האחרונות. "אנחנו בתהליך של חילופי דורות ויש שחקנים צעירים מלאי פוטנציאל", הסביר שבצ'נקו. "חוסר הניסיון לעתים פוגע בנו, אבל אני מקווה לתרום את חלקי ולעזור בהתקדמותם".

אוקראינה נכשלה בעבר בשלושה מפגשי פלייאוף, אך שבצ'נקו מקווה שהפעם הרביעית תשבור את הסטטיסטיקה. "בפלייאוף מול קרואטיה ב-1997 היה חסר לנו ניסיון, אחר כך היינו חסרי מזל מול סלובניה וב-2001 פגשנו את גרמניה שהייתה חזקה מאיתנו", נזכר החלוץ בראיון לאתר הרשמי של אופ"א, לקראת צמד המשחקים מול יוון. "הפעם ההגרלה האירה לנו פנים וחסר לנו משהו אחד קטן - הכרטיס לדרום אפריקה. לשם אני מכוון, ופרט לכך דבר לא חשוב".

במאי 2003 קיים שבצ'נקו את הבטחתו לוואלרי לובנובסקי, המאמן האגדי שגידל אותו בדינמו קייב ושימש כאביו הרוחני. לובנובסקי הלך לעולמו בדיוק שנה לפני כן, ושבצ'נקו הבטיח לו כי יהיה האוקראיני הראשון שיזכה בליגת האלופות. כך אכן היה, כשהחלוץ הבקיע עבור מילאן את הפנדל המכריע בגמר מול יובנטוס. הפעם, עם נבחרת אוקראינה, לא מדובר בהבטחה אישית אלא בהבטחה לאומית.