נאש ורוץ לרשת

הנה הדבר הראשון שאני חושב עליו כשאני מסתכל על טבלאות ה-NBA: אם ריק אדלמן היה חי אז, בתקופת המכבים, חופשת החנוכה שלנו הייתה מתפרשת על פני חודש שלם. פשוט מדהים מה שהבן אדם מסוגל להוציא מכלום. אחר כך אני חושב על איך יכול להיות שלפיניקס יש את המאזן הכי טוב בליגה. היא לא הייתה אמורה להתפרק? לסטיב נאש לא נמאס? גרנט היל עדיין משחק כדורסל? מי בכלל עולה שם בחמישייה?

הנה סטטיסטיקה ששמה את קריירת האימון של מייק ד'אנטוני בפרופורציות הנכונות: בחצי השני של השנה שעברה פיניקס השיגה כמעט 118 נקודות למשחק, וזה קרה עם שאקיל בסגל. אני רק מנסה להגיד שדי קל להגיד לשחקנים שלך לפתח מהירות של סילונים בלי שום סלקציה על מגוון הזריקות שלהם, כשלשוטר התנועה שלך קוראים סטיב נאש.

קראתי בימים האחרונים ראיונות עם נאש. נראה לי שהבן אדם ממש סבל מהנוכחות של שאקיל בחדר ההלבשה בשנה שעברה, ולא מבחינה מקצועית. שאקיל, אם אני מבין נכון את האנדרסטייטמנט הקנדי של נאש, שבר את רוח המשפחה. אם קראתי משהו השנה שקשור לסטיב נאש ואליפויות, אלו היו דווקא דברי תבוסתנות. משהו בסגנון של "אני יודע שהסיכויים שלנו לאליפות קלושים, אנחנו נעשה מאמץ לנצח כל משחק, אבל הכי חשוב לנו ליהנות". אני יודע שזה נשמע קצת כמו פרסומת לרשות השידור, אבל כשסטיב נאש, גם אנחנו נהנים.

הסיבה השנייה לתחייה של נאש היא הבריאות. מתברר שפיניקס היא לא רק מקום שאותו פנסיונרים אמריקאים בוחרים בתוך תחנה אחרונה לפני הקבר, אלא שהיא גם המקום שבו נעורים מחודשים מוענקים לכדורסלנים לפני הפנסיה. כדי ללמוד על הנסים הרפואיים הללו, צריך ללכת שלוש שנים אחורה, לעונה שבה חזר אמארה סטודמאייר מפציעה וניתוח שהשביתו אותו כמעט מכל עונת 2005-6. זה היה אותו ניתוח שגמר לכריס וובר את הקריירה וקרקע את קניון מרטין. סטודמאייר שיחק באותה עונה בכל המשחקים ורשם ממוצעים של 20.4 נקודות ו-9.6 אסיסטים (זה שגרף הממוצעים של סטודמאייר לא נסק קשור להתפתחות שלו ככדורסלן, לא לפציעה(.

איך זה קרה? מתברר שדוקטור מייקל קלארק ואהרון נלסון, ראשי הצוות הרפואי של פיניקס, החליטו ליישם שיטת טיפול חדשה שקלארק המציא. נלסון וקלארק החליטו לטפל בברך של סטודמאייר, ובד בבד להשקיע הרבה יותר זמן בחיזוק חלקים אחרים של גופו. במילים אחרות: הם החליטו לא לתקוף את הפציעה ישירות אלא את הגורמים הקרימינאליים בגוף שגרמו לפציעה. כדי לבדוק מה גרם לברך אחת של סטודמאייר לכרוע תחת העומס ולא לשנייה, הם בדקו והחליטו לחזק את הגב שלו, את הידיים, אפילו את התחת. אם הברך של סטודמאייר היא המנוע שלו, קלארק ונלסון החליטו לחזק את כל מערכת הבלמים של המנוע הזה ולייצר איזון במכונת סטודמאייר.

השיטה הזאת נקראת "אופטימום פרפורמנס טריינינג", והיא בודקת את ההשפעות של חלקים שונים בגוף על חלקים אחרים. מדובר בשיטה שהפכה את החששות מפציעה כרונית בתחתית עמוד השדרה של נאש לשחקן שהחמיץ חמישה משחקים בשנה בממוצע מאז שעבר לפיניקס (כולל שתי עונות של שחקן העונה) עם כמעט 35 דקות בממוצע למשחק. גרנט היל, שחקן שהרזומה שלו נראה כמו סינופסיס של ER, לא החמיץ משחק אחד בשנה שעברה, בגיל 36 (!). אוניל שיחק 75 משחקים בשנה שעברה, מספר המשחקים הרב ביותר שלו בתשע השנים האחרונות, וחזר להוביל את הליגה באחוזי קליעה מהשדה. אני חושב שהסיבה שפיניקס מצליחה השנה קשורה לעובדה שבכל הקשור לסגל שלה היא בחרה לקחת גישה דומה. נאש לא היה שמח בשנה שעברה, אז פיניקס לחצה על חלק אחר בקבוצה שהפריע לו והחליטה לוותר עליו.

וכל זה משמש רק הקדמה לספר השבת שנקרא "פחות משבע שניות" של כתב "ספורטס אילוסטרייטד" לשעבר ג'ק מקאלום. מקאלום קיבל מד'אנטוני בשנת 2005-6 מתנה שכל עיתונאי ספורט חולם עליה: מבט מפנים על עונה של קבוצה מקצוענית. מקאלום התחיל בקדם העונה כאחד מעוזרי המאמן, ואחר כך קיבל גישה לא מצונזרת לקבוצה. מקאלום מתאר את חדר ההלבשה, הנסיעות, התקוות, הפציעות, פגישות המאמנים, השיטה (שם הספר לקוח מהתיאוריה של ד'אנטוני, לפיה לפיניקס יש את הסיכוי הטוב ביותר להשיג סל אם תזרוק בתוך פחות משבע שניות), הנפילה מהרגליים בגמר המערב, וכמובן, נאש.

1. ליגת ה-NFL החליטה לקנוס את צ'אד אוצ'וסינקו מסינסינטי, על כך שהחזיק בידו שטר של דולר בעת שהשופטים צפו בשידור חוזר של מהלך על המגרש ועמדו להודיע על החלטתם במשחק נגד בולטימור. אז זה שליגת הפוטבול מחויבת להוציא את כל הכיף מהמשחק האכזרי הזה - בסדר. זה ששופטים באמריקה בשנים האחרונות הוכיחו שאפשר באמת לקנות אותם, ולכן המעשה של ג'ונסון הוא לא בדיוק פוגע - סבבה. אבל זה שיום לאחר מכן הליגה קנסה את טומי האריס משיקגו על סך של 7,500 דולר אחרי שהוריד אגרוף על שחקן יריב ששכב על הרצפה, זה כבר מראה שה-NFL ומגדל השן שלה איבדו קצת חיבור עם המציאות.

2. קצת ישן, ובכל זאת: לפני כחודש, במהלך שידור משחק פוטבול ב-ESPN, שידרה הרשת פרומו למרוץ הנסקאר. השדר הראשי הביע תמיהה איך זה שחואן פבלו מונטויה לא נמצא ברשימת המובילים, והפרשן בוב גריסי התבדח שמונטויה לא שם "כי הוא יצא החוצה לאכול טאקו". הרשת מיהרה להתנצל על דבריו של הפרשן והשעתה אותו לשבוע, הפרשן מיהר להתנצל, כולם התנצלו. אז אולי אני קצת לא רגיש, אבל על מה בדיוק ההתנצלות, מלבד העובדה שמונטויה הוא קולומביאני, מדינה שטאקו הוא לא בדיוק כוס התה של אזרחיה?

נגיד ש-ESPN היתה משדרת פרומו לתוכנית על אנשים החליטו להקדיש את חייהם לאבהות וכתיבת בלוג על ספורט. ונגיד שאני לא הייתי בתוכנית ואחד הפרשנים היה אומר שאברהמי לא שם כי הוא יצא לאכול אורז פרסי ירוק עם תאדיג, איפה פה הבעיה? הבעיה היא שמרוב שמירה על תקינות פוליטית לא שמנו לב כמה צמד המילים הללו –"תקינות" ו"פוליטית" - לא שייכות אחת לשנייה.

3. ונישאר בחוסר תקינות פוליטית כדי להזכיר שביום ראשון יתקיים בסן פרנסיסקו המרוץ השישי והאחרון לעונה של "רודפי החצאיות". מדובר במרוץ (שנהגה במוחה של אישה בכלל) לחמישה קילומטרים, שבו מקבלות הבחורות פור של שלוש דקות עד שלגברים מותר לרדוף אחריהן. קונספט נהדר. גם נותן לכל בחורה את ההרגשה שרודפים אחריה, גם אלטרנטיבה טובה ובטוחה יותר מכל אתר דייטים באינטרנט, וגם הוכחה שמשבר כלכלי או לא, לאמריקאים יש יותר מדי זמן פנוי.

4. וכדי שלא יווצר הרושם שאני כל הזמן מתלונן – לחצו על הלינק למטה.