השתלשלות העניינים שהוליכה למינויו של מירוסלב בלאזביץ' למאמן נבחרת בוסניה, ראויה לעבור עיבוד לתסריט לסרט קומי איכותי של אמיר קוסטוריצה. בחודשים הראשונים של שנת 2008 עוד אימן את הנבחרת מהו קודרו האגדי, שהסכים להצעה שהוגשה לו רק בתנאי שהוא יוכל להמשיך להתגורר בביתו שבסן סבסטיאן, אי שם בחבל הבאסקים. אלא שבמאי אותה שנה הכל התפוצץ והקומדיה יצאה לדרך.
ההתאחדות לכדורגל המקומית קבעה משחק ידידות נגד אירן בטהרן, אבל לא טרחה ליידע את המאמן הלאומי, שזעם והודיע שהוא לא מוכן לסחוב את השחקנים לאסיה, למשחק ידידות חסר חשיבות בשלב כזה של העונה. אחרי דיונים ארוכים החליטה ההתאחדות לפטר את קודרו. האוהדים לא יכולים היו להבליג יותר, הפגינו מול משרדי ההתאחדות והאשימו את ראשיה בשחיתות ובכישלונות הנבחרת.
גם התקשורת לא טמנה ידה בצלחת וגופיה החליטו להתעלם ממשחק ידידות ביתי כעבור מספר ימים אחר-כך נגד אזרבייג'אן ותוך כדי כך לקדם דווקא משחק צדקה בסראייבו. 19 משחקני הנבחרת הודיעו לפתע על מחלות, פציעות או שסתם שלא יגיעו לצמד משחקי הרעים. למשחק הידידות נגד אזרבייג'אן הגיעו כ-150 אוהדים, למשחק הצדקה בסראייבו הופיעו למעלה מעשרת אלפים ושיחקו בו כמה מ-19 המבריזים מהמדים הלאומיים. הכדורגל הבוסני היה בדרך לשום מקום, הכאוס חגג ואז נחת מירוסלב בלאזביץ'.
ביליץ'? מעריץ
10 שנים ארוכות חלפו מאז הוליך מירוסלאב "צ'ירו" בלאזביץ' את קרואטיה למקום השלישי במונדיאל ומבחינתו בעצם נטילת הג'וב הבוסני לא היה מה להפסיד מכיוון שהנבחרת המקומית הייתה שרויה אז בתוהו ובוהו. מבחינתה של ההתאחדות, לעומת זאת, מתברר שזה היה הצעד הטוב ביותר שהיא עשתה אי פעם. "אני יודע למה אני נכנס. אני אצטרך לאחד ולהרגיע את כולם", הצהיר המאמן עם כניסתו לתפקיד, הצהיר ויצא לדרך.
בלאזביץ', אומרים הפרשנים, מבין טקטיקה ומערכים, בלעדיהם הוא לא היה מצעיד את נבחרות בוסניה וקרואטיה להישגיהן הגדולים אי פעם, אבל המומחיות שלו היא בהיותו מוטיבטור בקנה מידה עולמי. "הוא היה המאמן האידיאלי עבורנו", סיפר סלאבן ביליץ' על ימי מונדיאל 1998, "הוא היה מנחיל אצלנו מוטיבציה אדירה. כל יום הוא היה יוצר תקרית קטנה וחדשה כדי לדאוג שנשאר ערניים".
אחד מהסיפורים המפורסמים על בלאזביץ' נוגעים לאחת מהתקופות המוקדמות יותר בהן הוא אימן את דינמו זאגרב. המאמן סיפר לשחקנים בחדר הלבשה על שעון הרולקס החדש שלו ולאחר מכן הסיר אותו מהיד וניפץ אותו על הקיר. לשחקנים ההמומים הסביר המאמן שזה מה שהוא רוצה שהם יעשו ליריבה שלהם באותו יום. מאוחר יותר הסתבר שהשעון היה מזויף, אבל האפקט הושג.
למדינת כדורגל צעירה וקנאית להצלחות ספורטיביות דומות לאלו של שכנותיה, בלאזביץ' התאים כמו כפפה ליד. בנבחרת הבוסנית משחקים בוסנים מוסלמים, בוסנו-קרואטים ובוסנו-סרבים, בלאזביץ' עצמו הוא בוסנו-קרואטי יליד העיר טראבניק, אבל איתו על הקווים זו הפכה להיות חבורה אחת, יחידה מגובשת ומוכוונת מטרה ששמה בצד את פוליטיות העבר ועלתה לפלייאוף העלייה למונדיאל אחרי שהקדימה את טורקיה והשיגה תוצאות מרשימות.
בילארדו? שמוק
בתחילת שנות ה-90 שימש בלאזביץ' כמאמן, נשיא ובעלי דינמו זאגרב ובשלב מסוים עבד במקביל בנבחרת קרואטיה. באותן שנים הפך לחברו הטוב של נשיאה הראשון של קרואטיה אחרי הפירוד מיוגוסלביה הגדולה, פרניו טוג'מאן, והיה חבר במפלגת HDZ שבהנהגתו. אחרי מותו של האחרון בשנת 1999, פרש המאמן מהמפלגה ובשנת 2005 החליט לרוץ לנשיאות קרואטיה ברשימה עצמאית, אך זכה לאחוזי הצבעה נמוכים. שנה לפני כן עוד אובחן אצלו גידול סרטני בפרוסטטה וממיטת הטיפולים באוסטריה הוא סיפר שהוא שוקד על כתיבת אוטוביוגרפיה ש"תצית את כל המדינה".
באותו זמן, בין הפוליטיקה לטיפולים, בין הופעות בפרסומות ובתכניות טוק-שואו לבין כתיבת טורי פרשנות, בלאזביץ' הנמרץ מעולם לא עזב את הכדורגל. הוא אימן את נבחרת אירן ואחר כך קבוצות שונות והיום במקביל לתפקידו בהתאחדות הבוסנית, הוא גם חבר במועצת עיריית זאגרב. "לראיין אותו זו חוויה מתישה", כתב העיתונאי והסופר ג'ונתן ווילסון ב"גרדיאן", "יש לו דעה על כל נושא בעולם והוא לא מתבייש להביע אותה. את מאמן נבחרת ארגנטינה לשעבר, קרלוס בילארדו, למשל, הוא כינה שמוק בגלל שבילארדו טען שהוא המציא את שיטת 3:5:2, בעוד בלאזביץ' מתעקש שזה היה רעיון שלו".
אחרי ניצחון חשוב על בלגיה בשלב המוקדמות, הקיף בלאזביץ' בן ה-74 את המגרש בריצה ונופף לקהל הבוסני המאוהב בו. בשלב מסוים הוא נעצר והמשיך בהליכה, אבל שלא תטעו, הגיל הוא לא מה שיעצור את האיש הנמרץ הזה. לעיתונאים שהגיעו לאחד ממחנות האימונים של נבחרת בוסניה השנה, סיפר המאמן שהוא לא ישן במשך יותר מ-10 דקות בלילה לאורך כל השבוע ועכשיו הוא שוב עסוק מאוד, כהרגלו.
נכון, בנבחרת בוסניה שחקנים נהדרים אדין דז'קו, זבזדאן מיסימוביץ', ודאד איביסביץ' ואחרים, אבל היום נראה שמה שהיה חסר זה האיש הנכון על הקווים ועכשיו הוא כאן. בגיל 74, למעלה מעשור אחרי אותו מונדיאל בצרפת, רק שני משחקים נגד פורטוגל החזקה מפרידים בין בלאזביץ' לבין עוד הופעה בגביע העולמי. אם השחקנים הבוסנים יספגו את ההטפות של מאמנם בחדר ההלבשה ויראו את אותה רמת מחויבות ותשוקה שלו, אולי הם יצליחו להפתיע ובקיץ הבא להופיע בדרום אפריקה.
