כנגד ארבעה בנים מדברים השנה בסן דייגו: אחד שיודע למסור (ריברס) אחד שיודע לתפוס (ג'קסון), אחד שיודע להחזיר בעיטות ולרוץ מהר (ספרולס) ואחד שידע הכל יותר טוב מכולם עד שהפציעות הכריעו אותו והפכו אותו לסוג של דני-דין (טומלינסון). הדמות הפחות מדוברת, בוודאי פחות מטומלינסון וריברס ואולי גם מספרולס, היא וינסנט ג'קסון, שהשתלט על עמדת הרסיבר, בה היה חסר לצ'ארגרס כוכב של ממש, כשהוא מתעלם בשכל רב מהפתגם התלמודי "תפסת מרובה לא תפסת" שלא ממש תופס בפוטבול, במיוחד אם אתה רסיבר.
ג'קסון בן ה- 26, נחשב כיום לאחד התופסים היעילים בליגה, ואחד הבודדים בסן דייגו ששומרים על יציבות. במשחק האחרון מול הג'איינטס הוא סיים עם 58 יארד ושני טאצ'דאונים, וכבר גרם לניו-יורקרים הגאים להתחיל להתגעגע לבייסבול, או לפחות לפלקסיקו בורס שתפס לא מכבר את מקומו של מייקל ויק מאחורי הסורגים. ג'קסון, שחלק עם בורס את תואר הרסיבר הגבוה ב NFL (בסביבות 1.96 מ' בלי נעליים), נהנה גם ממהירות מסחררת (4.38 שניות בארבעים יארד) ומיכולת תפיסה משובחת שבאה לידי ביטוי בעיקר במגרש הפתוח במסירות רחוקות, בדיוק סוג המהלכים שטרנר אוהב לקרוא וריברס אוהב לבצע.
ג'קסון משתלב בתמונה של הצ'ארג'רס כרעם מתגלגל אחרי חזיז ברק, אבל דרכו לתהילה לא הייתה סוגה בשושנים. את ילדותו העביר בנדודים בעקבות אביו, טרנס, שהיה חובש צבאי. הג'קסונים עברו מפיניקס, והרחיקו עד גרפנווהר שבגרמניה לפני שהתמקמו בקולורדו ספרינגס. את צעדיו הראשונים בעולם הספורט עשה בתיכון ווידפילד בקולורדו, שם הצטיין בפוטבול ובכדורסל, וזכה לכינוי "פריזבי" בשל מהירותו. בשל קשיים כלכליים עבד באותה תקופה במספר עבודות מזדמנות, בין היתר כמנקה חדרים במוטל וכמוכר שואבי אבק מדלת לדלת.
למרות שהרשים במדי הגלדיאטורים המקומיים וחרף ציוניו הגבוהים, לא הצליח ג'קסון להתקבל לאחד הקולג'ים המובילים. "הצלחת המעופפת" נחתה לבסוף באוניברסיטה של צפון קולורדו, שנחשבת לפחות יוקרתית, אבל כתוצאה מכך זכה לדקות משחק רבות יותר מאשר פרשמנים אחרים במקומות נחשבים יותר. הוא זכה להטביע את חותמו כבר בנגיעתו הראשונה בכדור, כשהחזיר פאנט של אדמס סטייט קולג' לטאצ'דאון. בשנתו הראשונה גרף ג'קסון כמות נכבדת של תארים אישיים כמחזיר פאנטים, מחזיר בעיטות ורסיבר וקבע שיאים מקומיים בתפיסות, יארדים לתפיסות, יארדים בהחזרת פאנטים ובעיטות ותפיסת כדורים לטאצ'דאונים. במקביל המשיך בקריירת הכדורסל וכג'וניור. הוא הוביל את הקולג' שלו לחצי גמר המכללות, אך בכך הסתיים הרומן שלו, לפחות לעת עתה, עם הכדור העגול.
אמא, ניצלתי מפאדיחה
בדראפט של 2005 נבחר ג'קסון במקום ה-61 בסיבוב השני, אך שוב, ההתחלה הייתה קשה. בעקבות פציעה הוא החל לשחק רק באוקטובר, תפס שלוש מסירות בלבד כל העונה ונאלץ להמתין לשנתו השניה בליגה כדי לבצע את הפריצה. הטאצ'דאון הראשון של ג'קסון נרשם נגד טנסי כבר בתחילת העונה. בערב חג המולד באותה שנה הוא גם תפס את הכדור "המנצח" הראשון שלו במשחק מול סיאטל. הניצחון הנ"ל, בצוותא עם עוד 13 ניצחונות, הובילו את חזיזי הברק מקליפורניה לשיא מועדון של 14 נצחונות מול שני הפסדים בלבד. ג'קסון סיים את העונה עם שישה טאצ'ים ואנקדוטה אחת שאוהדי סן דייגו לא ישכחו במהרה. במהלך משחק מול אוקלנד, סן דייגו, שהייתה בפיגור, הלכה על ניסיון רביעי מקו הארבעים יארד של הריידרס.
ואז קרה משהו מעניין. ג'קסון תפס מסירה של 13 יארד מריברס, נפל, ומיד קם ופצח בחגיגות תוך שהוא מסובב את הכדור על הדשא. הקורנרבק פביאן וושינגטון הבחין שג'קסון נפל לבד מבלי שאף שחקן הגנה נגע בו, כך שהמהלך עדיין "חי" וקפץ על הכדור. השופטים קבעו תחילה כי הכדור שייך לאוקלנד, אבל בזכות עבירה של הריידרס בזמן המהלך על הקוורטרבק, הכדור נשאר בסופו של דבר אצל סן דייגו וג'קסון חסך לעצמו מקום של כבוד בהיכל התהילה של הפאדיחות, מה שאי אפשר לומר על הריידרס שלאחרונה נבלעים ב"חור השחור" מחמת הבושה.
ב- 2007 הפך ג'קסון לרסיבר הפותח של הקבוצה בעקבות שחרורו של קינן מקארדל ופציעתו של אריק פארקר, ובשנה שעברה נתן את עונתו הטובה ביותר, כשסיים עם 59 תפיסות ל-1,098 יארד ושבעה טאצ'דאונים. היום, כאמור, הוא כבר המטרה המועדפת על ריברס, ואם רק ימשיך לקיים את הפסוק "כל המרבה לתפוס הרי זה משובח" (אם חז"לינו היו משחקים פוטבול הם בטח היו אומרים את זה קודם), הוא בהחלט בדרך לשבור את שיאיו מאשתקד. למרות שכיום הוא נחשב לאחד הכוכבים הגדולים בליגה, "פריזבי" נותר צנוע בהליכותיו וחסכוני למדי באמירות של אחרי המשחק, שלא לומר יבשושי. אז אולי הוא טיפוס קצת משעמם בסטנדרטים של אוצ'וסינקו וטרל אוואנס, אבל מצד שני מדובר באחלה בן אדם, שתורם בין היתר, את הרווחים ממכירת חולצותיו לילדים שאיבדו את הוריהם בצבא במסגרת ארגון "guide on" ואחלה שחקן שעתידו עוד לפניו. באשר לסן דייגו זה כבר תלוי במצב הגלים.