הייל מרי: נרקיס מלך הביצה

העידן החדש ב-NFL, שבו קיים גוש שלם של קבוצות אולטרה-חלשות, גורם להאמין שעונת ה-16:0 של דטרויט עוד תחזור בעתיד הלא רחוק. כל מי שראה את טמפה ביי מתקשה להאמין שהקבוצה הזאת מסוגלת לנצח משחק פוטבול, בעיקר כשמתוך תשעת המשחקים שנותרו לה, היא צריכה להתמודד פעמיים מול אטלנטה וניו אורלינס, וגם חמש היריבות האחרות טובות ממנה. עד לפני שנה, המחשבה שקבוצה תסגור עונה ללא ניצחון הייתה בלתי נסבלת, אבל פתאום זה כבר נראה טריוויאלי.

עד יום ראשון גם סט. לואיס וטנסי חיו תחת חרב הסיוט הזה, אם כי לא רבים האמינו שהטייטאנס, תחת ג'ף פישר, אפילו יגיעו לאזור המסוכן. לגבי סט. לואיס, זה כבר היה סיפור אחר. עד שהיא פגשה את דטרויט.

אפשר להגיד שג'קסונוויל היא פראיירית ידועה ושהליונס הם השטיח של הליגה, אבל צריך לזכור שגם לראמס וגם לטייטאנס יש שני מגה-סטארים בעמדת הרץ האחורי, שני נרקיסים בביצה העכורה שכוללת רק בוץ ומים מעופשים בעמדות האחרות. ג'קסון סחב את התקפת סט. לואיס עם 149 יארד וטאצ'דאון מכריע, ג'ונסון רשם, ולא בפעם הראשונה העונה, משחק של מעל 200 יארד - 228 ליתר דיוק. אם מסתכלים על טמפה ביי ועל הניסיונות האין סופיים שלה להחיות את הקריירה של קדילאק וויליאמס או להפוך את דרק וורד לרץ מוביל, מבינים שבקבוצה הזו הישועה לא תגיע מהעמדה הזו. השאלה היא מאיפה כן, כי עוד מעט הפאניקה תתחיל לפרוח תחת כל עץ רענן ב"ריימונד ג'יימס".

אריזונה נכנסה לשבוע הנוכחי כקבוצה עם הגנת הריצה הטובה ביותר בליגה, ויצאה חבולה מהמפגש עם קרוליינה, כשג'ונתן סטיוארט וד'אנג'לו וויליאמס מייצרים משחק מהסרטים. וויליאמס סיים עם 158 יארד וסטיוארט עם 87 ושני טאצ'דאונים. ההתעללות הזו הכריחה את אריזונה לרדוף, והגנת הפנת'רס, המצויינת נגד המסירה, עשתה את העבודה עם חמש חטיפות לקורט וורנר.

לא ברור למה צריך להזכיר את זה בכל פעם לג'ון פוקס, ופחות ברור למה הוא לא מיישם את זה - כשיש לך את אחד מצמדי הרצים הטוב ב-NFL, תשתמש בו. כן, גם בכמות מופרזת. נגד בפאלו, למשל, וויליאמס נשא את הכדור 16 פעמים וסטיוארט שבע. ג'ייק דלהום זרק 44 פעמים. בשבוע שלפני כן, בניצחון על טמפה ביי, חלקו השניים 47 נשיאות, 262 יארד ושלושה טאצ'דאונים.

נכון שהסטטיסטיקה הזו לא תמיד מתיישרת, אבל פוקס חייב לשים, גם במשחקי בית, את הכדור בידיים של הרצים שלו, גם אם הקבוצה נקלעת לפיגור. להתחייב על משחק הריצה. אלה לא רק הרצים, זו גם הוצאת הכדור מהידיים של דלהום. אסור שהכדור יהיה בידיים של דלהום. לפחות לא ברגעי ההכרעה.

עולם הספורט האמריקאי מורכב מליגה מקצוענית אחת, ובשל כך אין מושג כמו "לרדת ליגה". השיטה הזו מאפשרת לכל ארגון להיות סבלני יותר עם המאמנים. לחץ או לא לחץ, כמעט לא תמצאו קבוצות שמפטרות מאמן בתוך העונה הראשונה. יודעים מה? אפילו בשניה זה לא כל כך שכיח, אם כי, כמובן, הרבה פחות נדיר.

אצל GM סף הסבלנות גבוה אפילו יותר. אלה האנשים שמתוקף תפקידם בונים את הקבוצה לטווח ארוך, שמבצעים את הטריידים, שאחראים לבחירות הדראפט (השאלה מה מידת ההשפעה שלו מול המאמן תלויה בו ובארגון). בשל כך, העובדה שג'ורג' קוקיניס פוטר מקליבלנד לאחר פחות משנה בתפקיד ושמונה מחזורי ליגה בלבד קצת מפתיעה. ועם זאת, די ברור שאם לבעלים רנדי לרנר נשרף הפיוז ממנו בתוך זמן כל כך קצר והוא ראה את הדרך החוצה בסיוע אנשי אבטחה, כנראה שאין עשן בלי אש.

קוקיניס לא אחראי לכל המחדלים שהביאו את הבראונס אל עברי פי פחת, כמו הבחירה בבריידי קווין ואי עשיית הטרייד על דרק אנדרסון כשהתאפשר, לכל אלה היה אחראי קודמו בתפקיד פיל סאבאג'. אבל קוקיניס הגיעו בעקבות אריק מנג'יני (תודה למתקן - אכן, מנג'יני הגיע לפניו), ועד שלא נדע מה הדליק את לרנר, נניח בצדק שזו הסיבה. כי לרנר רואה מה שאנחנו רואים - שעם מנג'יני לא בונים קבוצה, ששנת החסד לא תעזור פה. למה הוא לא פיטר את מנג'יני? אפשר להסתכל על זה בשתי צורות. מצד אחד, אם כבר זרקת את ה-GM, תיפטר גם מהחצי השני של הכישלון. מצד שני, איזה מסר אתה משדר אם אפילו אל דייויס לא מפטר מאמנים אחרי חצי עונה בתפקיד ואתה כן?

מה יותר נכון? לא יודע, תחליטו אתם.

- למה לעזאזל התעקשו במיאמי ובניו יורק ג'טס ללכת על כל כך הרבה מהלכי המרה של שתי נקודות וכמעט להכריע את המשחק בגלל חישובים מתמטיים?

- תודה לאל שנגמר הסיוט של "ברט פארב מגיע ללמבו פילד", אבל חייבים להודות באמת אחת: בכושר הנוכחי, הוא באמת אחד הטובים שיש.

- מבלי לגרוע מארון רוג'רס. זו לא אשמתו שקו ההתקפה שלו יותר מחורר מבובת מטווחים.

- אריק מנג'יני, אתה מאמן איום ונורא (דה...)

- מאיפה הקריצו את הריאן מוטס הזה?

- סופסוף הגנת וינטאג' בולטימור. כמו שאנחנו אוהבים.

יארדים במסירה:

1. מאט שאוב (יוסטון) - 2,342
2. פייטון מאנינג (אינדיאנפוליס) - 2,227
3. בן רות'לסברגר (פיטסבורג) - 2,062
4. פיליפ ריברס (סן דייגו) - 2,036
5. טום בריידי (ניו אינגלנד) - 2,032

יארדים בריצה:

1. כריס ג'ונסון (טנסי) - 824
2. סטיבן ג'קסון (סט. לואיס), אדריאן פיטרסון (מינסוטה) - 784
4. סדריק בנסון (סינסינטי) - 720
5. תומאס ג'ונס (ניו יורק ג'טס) - 704

יארדים בתפיסה:

1. אנדרה ג'ונסון (יוסטון) - 697
2. רג'י וויין (אינדיאנפוליס) - 689
3. וינסנט ג'קסון (סן דייגו) - 664
4. סטיב סמית' (ניו יורק ג'איינטס) - 662
5. היינס וורד (פיטסבורג) - 602

תיקולים:

1. קרטיס לופטון (אטלנטה) - 76
2. לונדון פלטשר (וושינגטון) - 71
3. קירק מוריסון (אוקלנד) - 70
4. קית' אליסון (בפאלו) - 68
5. פטריק וויליס (סן פרנסיסקו) - 67

הפלות קוורטרבק:

1. ג'רד אלן (מינסוטה) - 10.5
2. אלוויס דומרוויל (דנבר) - 10
3. אנטואן אודום (סינסינטי), ג'יימס הריסון (פיטסבורג), דווייט פריני (אינדיאנפוליס) - 8

חטיפות:

1. ג'יירוס בירד (בפאלו), דארן שארפר (ניו אורלינס) - 7
3. אסאנטה סמואל (פילדלפיה) - 5
4. אקיב טאליב (טמפה ביי), צ'רלס וודסון (גרין ביי) - 4