יש מכבי, יש חברים

פגרה עמוסה עברה על מכבי תל אביב ואוהדיה. מתברר שלא רק הקבוצה שינתה את פניה במהלך חופשת הקיץ, גם קבוצת האוהדים שנוהגת להתקבץ מדי יום חמישי עברה כמה תהפוכות, ולא פחות דרמטיות ומשמעותיות. עוד מנעורינו זכור כיצד אחת לכמה שנים התחולל לו חופש גדול סוער במיוחד, כזה שממנו חזרו הילדים בצורה אחרת לגמרי מזו שהגיעו אליו, ונדמה שגם לפגרה הנוכחית היה את אותו אימפקט ייחודי על חבורת האוהדים הוותיקים, שאכן חזרו מהחופשה עמוסי חוויות מסעירות.

אחד מהם, למשל, יצא לפגרה נשוי, וחזר ממנה גרוש. חודשים ארוכים של סבל ומועקה הסתיימו בחוזה גירושין כואב ובהסכם ממון דרקוני, אך הוא נותר גאה כשנזכר כיצד בחלוקת הרכוש התעקש כי הספה הישנה והטלוויזיה יישארו בחזקתו, וזאת בניסיון נואש לשמור על אופיו של הסלון, זה שיארח את ערבי הכדורסל המסורתיים. אומנם מהדירה המעוצבת של הזוג נותרו רק זיכרונות עצובים, הסגנון המודרני שנזנח לטובת אוסף גרוטאות גורם לחזותה להידרדר ככל שמתמעטת בה ההשפעה הנשית, אך למרות הכל הוא שמח בחלקו, ומחייך בכל פעם כשהוא מביט בסל שתלה באמצע המסדרון במקום שבעבר הייתה תלויה יצירת אמנות מודרנית, דבר שכמובן היה נאסר עליו בתכלית האיסור לו היה עדיין נשוי. אגב, משעשע ומפתיע לגלות כיצד עד היום, עמוק בשנות השלושים לחייו, בכל פעם שהוא קולע לסל הוא עדיין מקריין לעצמו כמו היה יורם ארבל, "שנייה אחרונה... ג'מצ'י עם הכדור...", וזאת על אף האכזבה והבגידה שחש השבוע מאותו ג'מצ'י, שלא היסס להשמיץ בפומבי ולתקוף את המועדון שבו רכש את תהילתו.

השינויים, באופן מפתיע, תפסו גם את הרווק המושבע, שיצא לפגרה גבר הולל וחזר ממנה עם בת זוג קבועה. אומנם חבריו מובכים מעט בכל פעם שהוא מתאר בדביקות את יחסי האהבה שפיתח עם העלמה הצעירה, לעתים אף נדמה שפרצי הרגשנות שבוקעים ממנו אינם הולמים את הציניות שאפיינה אותו לאורך השנים, אך בחבורה בהחלט שמחים בשמחתו, ויותר מהכל גאים בו על כך שהוא זוכר שלמרות האופוריה הממכרת של האהבה החדשה, חובה עליו להמשיך להקדיש את ערבי חמישי לחבריו הוותיקים ולשמור אמונים לקבוצה, וכמה יפה שהוא עדיין יודע מי הוא ומהיכן הגיע, מי עלולה להתגלות בסופו של דבר כאפיזודה זמנית ומי ללא ספק תישאר איתו לנצח נצחים.

האב המסור חזר מהפגרה עם כמה קילוגרמים עודפים, כהרגלם של הגברים הנשואים, אך עם ידיעה מרגשת שמגיעה היישר מבטנו של אשתו, שהרה עם בתו השנייה. הקבוצה כבר מזמן לא מעניינת אותו או מצליחה לגעת בלבו, הוא מתקשה לזכור את שמות הזרים או להבדיל ביניהם, אמש הוא אף גילה לראשונה שליאור אליהו בכלל משחק נגדנו ("טוב שנפטרנו מהאפס הזה", סינן בכעס), אך מבחינתו ערבי חמישי הם עדיין קודש הקודשים, גלגל ההצלה שלו מהנשים שמטלטלות את חייו, דבר שעבורו נותר ייהרג ובל יעבור, וגם אם הקבוצה אינה בראש מעייניו, הוא בהחלט מודה לה על היציבות שהיא מעניקה לחייו ועל היותה מפלט מהשגרה השוחקת, והוא עדיין מוקיר לה על כל רגעי הצחוק המשחררים שהוא יכול לחוות רק בחברה גברית טהורה, והכל בזכותה, בזכות מכבי.

מי שנטש במהלך המחצית, באופן מפתיע לחלוטין, הוא הפרוד הטרי, זה שבעבר היה צופה במשחקים בעמידה מפינת החדר, רק מפני שלא יכול היה להישאר ישוב במהלך רגעי המתח, ואילו עתה איבד עניין בחבורה הצהובה ומעדיף להתמקד בהתהוללויות ברחבי העיר. גם הוא התאכזב לגלות שיש דברים חשובים יותר בחיים מאשר כדורסל אירופי, גם הוא הופתע שהוא מעדיף להצטופף בברים עמוסי הורמונים מאשר לבלות בסלון עם חבריו, אך במקביל הוא גם יודע שמדובר בתקופה קשה, שתחלוף לה עוד מעט, וכשהוא ייצא ממנה הוא ישוב הביתה אל הקבוצה היקרה, זו שתמיד תחכה לו בזרועות פתוחות, שתמיד תהיה שם עבורו בערבי חמישי, שתמיד תאגד סביבה את החבורה הישנה, גם אם בעיני אחרים נדמה שהיא איבדה מזוהרה או מעמדה המסורתי.