פוסט אפ

לפני שמונה שנים חגגו בוועד האולימפי קבלות פנים לשלושה מדליסטים שחזרו מאליפויות העולם. כמו היום, גם אז סיכמו את השנה הפוסט-אולימפית, שאולי בעיני הציבור נראית כחסרת משמעות, אבל בעיני הגופים שאחראים על ההכנות האולימפיות נחשבת כקריטית. גם היום, 1,000 ימים לפני טקס הפתיחה של משחקי לונדון 2012, אנחנו יכולים לספור שלושה ספורטאים שעמדו על הפודיום באליפויות עולם שונות בשנה אחת. אז זה הוביל למדליית זהב היסטורית ועוד אחת מארד במשחקי אתונה - ומהו עתידה של הנבחרת האולימפית המתגבשת הנוכחית? 1,000 ימים יכולים להראות כמו פרק זמן ארוך, אבל לא אצל ספורטאים. זו בדיוק הסיבה שגם אנחנו מנצלים את נקודת המוצא הזאת כדי להסיק כמה מסקנות לקראת אוגוסט 2012.

העובדה שמבין שלושת המדליסטים הטריים שלנו נמצא מועמד למדליה אולימפית באחד משלושת ענפי הספורט הגדולים והפופולאריים, היא לא חדשה. כמו המתעמל אלכס שטילוב, גם אלכס אברבוך זכה במדליה באליפות העולם באתלטיקה בשנת 2001. עם זאת, כל מומחה שינתח היום את סיכוייו של שטילוב לזכות במדליה אולימפית יגדיר אותם כטובים יותר. במקרה של שטילוב, שמועמד לעשות את זה בתרגיל הקרקע, מדובר בצמרת עולמית מצומצמת יותר של מתעמלים שמגיעים לרמה שלו - ולא נראה שהמגמה הזאת תשתנה בשלוש השנים הקרובות.

שטילוב כבר הוכיח את עצמו כספורטאי רציני ועקבי, שזכה בשתי מדליות באליפויות אירופה ועוד אחת באליפות העולם. בנוסף הוא גם השיג גמר אולימפי בטבילת האש שלו בבייג'ינג. בענף לא מדיד כמו התעמלות אוהבים לדבר על פוליטיקה שמכריעה מדי פעם את התחרויות הגדולות, אבל הגורם המרכזי שמכריע בהחלטות השופטים הוא בדרך כלל הנסיון שהמתעמל צבר והכבוד שרוחשים לו. המדליות של שטילוב, והנתונים הפיזיים הנדירים שלו, כבר סידרו אותו בעניין הזה. מדובר במתעמל מוכר, נערץ ואהוב בעולם ההתעמלות וכל מה שהוא צריך לעשות זה להישאר כמו שהוא, ובנוסף לשיפוץ של כמה אלמנטים - בעיקר לעבוד יותר על הצד המנטלי, שגרם לו ליפול ואולי להפסיד מדליה כבר במשחקי בייג'ינג.

בנוסף לתחרויות בסבב גביע העולם, לשטילוב יהיו עוד ארבע הזדמנויות למדליות בתחרויות חשובות לקראת המשחקים האולימפיים. מדובר באליפויות אירופה בבירמינגהאם (אפריל 2010) ובברלין (אפריל 2011), ובאליפויות העולם ברוטרדאם (אוקטובר 2010) ובטוקיו (אוקטובר 2011). בתחרויות שיתקיימו בשנה הקדם אולימפית הוא יצטרך לעמוד בקריטריון האולימפי שייקבע לו, ובכל מקרה יהיה חייב להציג יכולת טובה בתחרויות הקרב-רב, כי רק דרכן יוכל להגיע למשחקים האולימפיים.

בשייט, ובמיוחד בגלשני הרוח, ניתן לומר כמעט בודאות שיהיה לנו נציג בלונדון 2012, השאלה מי? המדליסט האולימפי מבייג'ינג 2008 או סגן אלוף העולם מויימות' 2009? שחר צוברי, שבשנת 2005 הפוסט אולימפית היה בכלל מיועד ללונדון, הפתיע את כולם כשזכה במדליית הארד באליפות העולם ב-2008 והגיע למשלחת האולימפית. הוא עבר את רף הציפיות גם בסין, והפך למדליסט האולימפי השישי בתולדות מדינת ישראל. אבל מסתבר ששלטון יחיד בגלישה ישראלית קיים כנראה רק באיגוד השייט. בים הגדול, יהיה לשחר צוברי מתחרה על המקום היחיד בלונדון, ומדובר בנמרוד משיח - שכבר הוכיח את עצמו באתר שיארח את תחרויות השייט במשחקים האולימפיים.

הנוסחה הפשוטה אומרת שמשיח יהיה זה שיגיע ללונדון בגלל שהוא נחשב לגולש הטוב יותר מבין השניים ברוחות חזקות, והרוחות באנגליה אמורות להיות חזקות. ההגיון הבריא אומר שצפויים לנו כמה קרבות שלא היו מביישים את ההיסטוריה של גל פרידמן ועמית ענבר. אחרי הכל, צריך לזכור ששחר צוברי כבר הוכיח את עצמו גם ברוחות חזקות, או ליתר דיוק ברוחות הפכפכות. זה קרה באליפות העולם בניו זילנד 2008, וזה קרה אפילו במשחקים האולימפיים. אולי הוא מעד באליפות העולם 2009, אבל כבודו במקומו מונח בינתיים לפני נמרוד משיח.

ובכל זאת, הנתונים הפיזיים של משיח מאפשרים לו לתפוס מהירות גבוהה יותר באתרים סוערים. וזה לא רק נתונים פיזיים, הגולש ממכמורת נהנה מספונסרים שמאמינים ומצוות מקצועי שכולל את גל פרידמן ועמית ענבר ביחד. אז ישנה תאוריה שמזג האוויר בווימות' באוגוסט יהיה רגוע יותר מזה של ספטמבר - המועד שבו משיח כיכב באליפות העולם וסיים שני. אבל אחרי הכל, התחרויות שיקבעו מי מבין השניים יגיע ללונדון יהיו בכלל במקומות אחרים. שתי התחרויות הגדולות של 2010 יתקיימו באיזור היום הבלטי והים הצפוני. מדובר באליפות אירופה בסופוט שבפולין ואליפות העולם בקרטמינדה שבדנמרק - משיח יוכל ליהנות מיתרון במקרים האלה. לעומת זאת, התחרות שככל הנראה תקבע מי יהיה נציגנו תהיה בדצמבר 2011 בפרת שבאוסטרליה. כזכור, צוברי הוא זה שנהנה מהמים האוקיאניים עד היום, אבל נראה שבתנאים הלא ברורים שיהיו שם, הכל פתוח וצפויים לנו 1,000 ימים מרתקים במיוחד עם שני הגולשים האלה, שאפילו לא מדברים האחד עם השני.

אריק זאבי כבר הרגיל אותנו למצב החדש, שבו כל הישג שהוא יביא בעתיד יהיה בגדר בונוס. כלומר, הוא גרם לנו להבין שלא צריך לבנות עליו ללונדון 2012. אחרי הפרישה של יקותיאל, והקאמבק הלא מוצלח במיוחד של יואל רזבוזוב, חזרנו לטרום ברצלונה 92' כדי לתלות תקוות בג'ודו הנשי.

נכון להיום, אליס שלזינגר היא הג'ודאית הבכירה בארץ, ומי שנראית כזו שתגיע הכי בשלה למשחקים בלונדון, בשאיפה שאכן תגיע לשם. היא מחזיקה ברקורד מרשים של עקביות נדירה - זה אומר מדליות באליפויות אירופה לכל הגילאים, מדליות ארד בשתי אליפויות אירופה לבוגרות והחל מהשנה גם מדליית ארד באליפות העולם, בקטגוריית המשקל של עד 63 ק"ג. אם תגיע ללונדון, אלה יהיו המשחקים האולימפיים השניים שלה, והיא בהחלט תהיה מועמדת למדליה. נכון להיום, היא עדיין צריכה להוכיח שהיא ברמה מספיק טובה כדי להיאבק על מדליית זהב בכל תחרות גדולה, אבל את מדליית הארד היא כבר הוכיחה שהיא שווה. במילים פשוטות יותר, אליס שלזינגר שווה מקום 3 עד 7 במשחקים אולימפיים נכון לעכשיו - נקווה שזה ישתפר ב-1,000 הימים הקרובים.

אם תהיה לנו נציגה שניה בלונדון, זו ככל הנראה תהיה שחר לוי. היא רק בת 19, אבל כבר זכתה בכל מדליה אפשרית בתחרויות לגילאים צעירים. זה כולל שתי מדליות באליפויות העולם עד גיל 20, תואר באליפות אירופה לקדטיות ומדליית זהב במשחקי הנוער האירופיים. שחר לוי משחזרת פחות או יותר או המסלול האדיר של ג'ודאים כמו יעל ארד, אריק זאבי, אורן סמדג'ה וגם אליס שלזינגר. בקטגוריית המשקל שלה, עד 52 ק"ג, היא כבר הוכיחה שהיא לא הפתעה של טורניר אחד, ובשנת 2010 היא כבר תצטרך להוכיח את עצמה בתחרויות לבוגרות. ההערכה שלנו היא שלוי תגיע ללונדון 2012, ואפילו תוכל להפתיע.

ההתקדמות של השחיין גל נבו בשנים 2008-2009 הייתה אדירה, אבל מכאן ועד לדבר על מדליה אולימפית בבריכה המרחק גדול כמו משחה 1,500 חופשי. עם זאת, אנחנו עדיין מחכים לשחיין שישחזר את הישגו האדיר של איתן אורבך, גמר אולימפי. גל נבו עשה שני צעדים גדולים בדרך לשם. בראשון הוא סיים במקום ה-13 המכובד במשחקים האולימפיים בבייג'ינג, ובשני הוא קיצץ שתי שניות וחצי משיאו הישראלי הקודם במשחה ה-400 מעורב, כדי להשיג גמר היסטורי באליפות העולם ברומא ולסיים במקום השישי.

אז קודם כל, גמר של נבו בלונדון והישג טוב יותר מהמקום השמיני, יהפכו אותו לשחיין הישראלי הגדול בכל הזמנים. עדיין לא ברור אם מייקל פלפס ישחה את המרחק הזה בלונדון, ומה יהיה מצבו של לאזלו צ'ה ההונגרי עד אז, אבל אפשר לבנות בוודאות על שני אמריקאים חזקים, ועוד שני אירופאים. אנחנו מוכנים לחתום כבר מעכשיו על מקום שישי גם במשחקים האולימפיים, ואולי המדליה תגיע דווקא באליפות אירופה הקרובה, שתתקיים באוגוסט 2010 בבודפשט.

כמו שהאתלטיקה הישראלית נראית כרגע, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו ללא נציגים בכחול לבן באצטדיון האולימפי בלונדון. מצד שני, אנחנו יכולים גם לפנטז על גמר מפתיע באחד ממקצועות השדה הפופולאריים ביותר. גם כשהתשתית נראית רע מאוד, תמיד יש כשרון אחד יוצא דופן ובמקרה הזה מדובר בדמיטרי קרויטר.

הקופץ המוכשר שיחגוג בשנה הקרובה יום הולדת 17, רשם התקדמות אדירה השנה, כשבשיאה זכה באליפות העולם לקדטים עם קפיצה של 2.20 מ', סנטימטר פחות משיאו האישי. אין ספק שקרויטר של היום הוא אחד הקופצים הבולטים בעולם עד גיל 18, אבל צריך לזכור שהרבה כשרונות גדולים נופלים בגיל ההתגברות. המבחן הגדול של קרויטר יהיה בעונה הקרובה, כשהמטרה העיקרית היא להתקרב לאיזור ה-2.30 מ', ולהגיע לאליפות אירופה לבוגרים שתתקיים בסוף יולי בברצלונה. אם זה יקרה, אפשר יהיה לדבר על קרויטר כמועמד לקבוע את הקריטריון האולימפי בקיץ 2011. אם הוא לא יפסיק להפתיע אותנו ולא יעצור, אפשר אפילו לתת לדמיון לשוט אל התסריטים ההזויים ביותר, בקטע חיובי כמובן.

פרט לקרויטר, אפשר לבנות על כשרון צעיר נוסף והפעם מתחום הקליעה. מדובר בסרגיי ריכטר, שהפתיע ב-2009 את עולם הקליעה כשזכה באחת מתחרויות סבב גביע העולם תוך כדי שהוא משווה את השיא העולמי ברובה אוויר. מדובר בחניכו של גיא סטריק, שמתחרה בקטגורייה פחות פופולארית בקרב הקלעים הישראלים בשנים האחרונות, ועושה צעדים יפים מאוד בתחרויות הבוגרים. בשנה האחרונה הרווחנו קלע נוסף שתקע יתד בצמרת העולמית, וכל שנותר זה רק לחכות ולראות איך הוא יתמודד עם הלחץ של המשחקים האולימפיים, שלא היטיב עם הקלעים הישראלים לאורך ההיסטוריה.