בין אירופה לאסיה

אריק בנאדו כבר הסתדר עם חלוצים מהירים ממנו. בנבחרת, במכבי חיפה וגם בבית"ר, תמיד חיכו לו יריבים שנראו כמו סילונים לידו. בעזרת חוכמת משחק וחיפוי קבוצתי, בנאדו פיצה על כך לא פעם, אבל מול מכבי חיפה לא היה לו שום סיכוי. לא בגלל שהוא איבד את חוכמת המשחק, פשוט כי אין הפעם קבוצה מסביבו. כשהבלגן חוגג, גם השופט לא יכול היה לעזור לבנאדו

אפשר להגיד הרבה דברים על ההחמצות של ולדימיר דבאלישווילי, אבל דבר אחד אסור לגרוע ממנו: מדובר בחלוץ שמגיע להמון מצבים. גם כי יש מי שמזין אותו (רמז בתמונה), וגם כי הוא יודע להשתחרר מהר מהשומר, לבעוט בצורה מיידית לשער, להשתמש נכון בשתי הרגליים. לא כל חלוץ יגיע לכל כך הרבה מצבים, גם אם הוא יחמיץ פחות. ולדימיר דבאלישווילי, בסופו של דבר, כמעט תמיד מסיים משחק עם מה שנדרש ממנו: שער או בישול. הפעם הוא עשה את שניהם

אריאל הרוש ממשיך להשתפר ממשחק למשחק. זמן האוויר המצטבר עושה את שלו, רק שבית"ר חייבת להיזהר שהשכונה מסביבו לא תהרוס את הילד. לא מספיק לתת לשוער דקות משחק, צריך גם למנוע הפקרות מסביבו. משחקים כאלה כמו בחיפה יכולים להסתיים גם במפח נפש מסוכן לשוער צעיר. אתמול הוא הצטיין, אבל בעתיד כל מגדל הקלפים הזה עלול להתרסק עליו. שוער צריך מסגרת בריאה מסביבו

את המשחק המצוין של מוחמד גדיר מול בית"ר צריך להתחיל דווקא ברגע בו נכנס למשחק מול יובנטוס. אם הבלמים של הגברת הזקנה לא התמודדו איתו, מה יגידו הבלמים הזקנים של בית"ר. אבל משני המשחקים האלה עולות שתי שאלות לא קלות: הראשונה, למה גדיר לא פתח בטורינו ומה הקשר לכך לתוצאה הסופית. השאלה השנייה הרבה יותר קשה: אם ככה רץ שחקן פצוע, אולי בכל זאת היה צריך לחייב אותו לשחק בנבחרת הנוער

האוהדת שמצולמת כאן בסך הכל רצתה לראות משחק כדורגל טוב, ואולי גם שבית"ר תנצח. היא שילמה מחיר לא קטן על הכרטיס, עברה את שלל המפגעים שכרוכים במשחק בקרית אליעזר, אבל גם ביציע היא נתקלה בצפיפות המעיקה שלפעמים מחכה לך ביציע האורחים. היא לא המסכנה היחידה. כמוה סובלים כל אוהדי מכבי חיפה שאין להם אצטדיון ראוי לקבוצה האירופית שלהם. אצטדיון שמתרחק מדי עונה יותר יותר מהרמה של הקבוצה הבכירה שרגילה לשחק בו

אוהדי בית"ר שבתמונה לא היו אלה שרגמו את רכבו של בירם כיאל. מה שמוזר שבכל הסיפור הזה הוא שהתקשורת בחרה לתת ביטוי לטיפשים המעטים שכן עשו זאת, ומשחק ליגה נהדר קיבל כותרת ששוב לא עסקה בספורט. במקום להדגיש את ההסברים של אלישע לוי או את התירוצים של שום, תקשורת הספורט שוב בחרה לסטות לטובת עוד סנסציה מנופחת

כמו שברק יצחקי שיחק מול מכבי חיפה, נראה כי הוא ממשיך לחכות לחלון ההעברות בינואר, או אז הוא ימצא קבוצה גדולה מספיק באירופה בשביל האגו שלו. האמנם כך? לא בטוח. אם יצחקי חושב שבאירופה לא רואים ולא עוקבים כיצד הוא מתמודד עם עונת המעבר, כמה הוא רציני וכמה זה קשור לצורה בה ברח מאירופה אחרי חצי עונה, הוא טועה. הסוכנים לא יוכלו כל הזמן למכור את הקלטות הישנות שלו ולהסתיר את הקלטות החדשות מהעונה האחרונה

עידן טל, בפעם המי יודע כמה, שוב חזר לחיפה, ושוב נראה אובד עצות. ברור שהבלגן בשיטה של שום לא עושה לו טוב כמו הסדר בשיטה של רוני לוי בה הצטיין, אבל גם טל לא נותן מספיק סיבות טובות להאמין בתירוץ הזה. הגנתית, הוא לא מחלץ כדורים ולא מסייע מספיק בהגנה. התקפית, הוא מבולגן, מסורבל, לא מוציא את ההתקפות קדימה ולא סוגר אותן כמו שצריך עם איזה בישול או הרמה טובה. ככה נראה שחקן מתבגר בדעיכה