פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        ועכשיו, למשהו שונה לגמרי

        רגע לפני פתיחת העונה, בר שושני לוקח אתכם אל קיץ 2010 המדובר, שמבטיח כוכבים בשפע, ועשוי לקיים בעיקר סימני שאלה

        עונת 2009-2010 לא תהיה עונה כמו כל עונה. כן, שש עשרה קבוצות יגיעו לפלייאוף, כן, בסופו של דבר מישהי תיקח אליפות, וכולם יקוו – כן, כמו כל שנה - שזו לא תהיה הלייקרס. אבל בניגוד לשנים האחרונות, לא ברור אם כשהעוקבים אחרי הליגה מחכים לסופה הם מתכוונים לתאריך שבו הקונפטי יירד לפרקט ותוכרז אלופה חדשה, או שמא לכמה שבועות אחרי שהקבוצות יחזרו הביתה – ספציפית, לתקופת ההחתמות של העונה הבאה, כשסופרסטארים יפזזו כבני צאן, ובסופו של בלגאן אחד גדול נקבל ליגה הפוכה מזו של השנה. העקב יהפוך למישור (כך, לפחות, מספרים לנו) – חלק מהגדולות יאבדו את הכוכבים, חלק מהחלשות ישפכו משאיות עם פפלינוס אמריקאי ירקרק ויהפכו, במחי דיו מתייבש, לקבוצות שיש לשים אליהן לב, ובא לניו יורק גואל.

        זה לא רק לברון, כמובן (שיכול, אגב, להחליט שהוא נשאר בקליבלנד, אם יתחשק לו; אבל מי רוצה להישאר בקליבלנד בכלל? קר שם לאללה ודרו קארי מסתובב חופשי ברחובות). דווין וויד יכול לבחור להשתחרר ממיאמי ולהפוך, כמו ג'יימס, לשחקן חופשי לא-מוגבל; כריס בוש צפוי לעשות אותו דבר, לעזוב את קנדה ולמצוא בית חם יותר מהבינוניות הקרירה של הראפטורס; ג'ו ג'ונסון, שהיה איש המריבה בהוקס, מסיים חוזה גם כן, יאו מינג וטימאק (או איברי גופם הנותרים) יהיו חופשיים, וכך גם קרלוס בוזר שהפתיע לא לעזוב את מורמונלנד כבר הקיץ, אמארה סטודמאייר (שלבטח ישתחרר מחוזהו אם יסיים את העונה הנוכחית), שאקיל, בריאן קרדינל – ואלה רק הכוכבים שמחזיקים בחוזה מסתיים, או בכזה שמאפשר להם לסיים אותו בלי שקבוצותיהם ישוו הצעות פוטנציאליות. רייג'ינג רייג'ון רונדו, למשל, אמור לחתום על הארכת חוזה – ואם לא, להישאר שחקן חופשי מוגבל, אבל לכו תדעו מה יהיה מצב הרוח בבוסטון. וזה רונדו – שחקן שבקיצים אחרים היה יכול להיות אחד הפרי אייג'נטס הנחשקים בתבל. הפעם, כפי שהבנתם, הוא שחקן משנה בהצגה של קיץ 2010. שמישהו יוריד את המסך, כי הנה, מתחילים.

        מתחת לתקרה

        מתי בפעם האחרונה שניים מתוך חמשת השחקנים הטובים בליגה (ג'יימס, וויד) ועוד שלל סופרסטארים נוספים היו מועמדים ברורים לעבור קבוצה – בקיץ אחד? אז זהו, שגם מנהלי הקבוצות לא זכרו זמן כזה, ולכן החליטו על מבצע חיסול מזורז, במטרה להגיע לקיץ 2010 במצב הכלכלי המשובח ביותר שיאפשר להם להחתים סופרסטאר כזה – או שמא שניים – ולמצוא "כוכב אינסטנט" בלי להסתבך במציאות יהלום בלתי מלוטש בדראפט.

        ניו יורק היתה הראשונה שהתחילה בזריקת החוזים הגדולה: השנה הניקס ישלמו 83 מיליון דולר רק במשכורות (וקנס נאה על חריגה ממס המותרות); לשנה הבאה למועדון יש רק שני שחקנים חתומים (ג'ורדן היל וטוני דאגלס), ועוד שניים שכנראה יממשו את אופציית השחקן שלהם להמשיך את החוזה – אדי קארי וג'ארד ג'פריס. סה"כ 21 מיליון דולר, כלומר, יותר מ-30 מיליון דולר מתחת לתקרת השכר. מספיק כסף, וודאי תסכימו, בשביל להביא שני כוכבי-על שיתנו לאוהדים בתפוח הגדול תקווה וקבוצה נורמאלית, בפעם הראשונה מאז 1853.

        הנטס, מנגד, ישילו מעצמם כמעט 35 מיליון דולר בשווי משכורות מהשנה הנוכחית לשנה הבאה, ובניגוד לניקס, גם יוכלו להציע לכוכב (או כוכבים) שיבקשו לחתום במדולנד את דווין האריס וברוק לופז כנדוניה, שתוכל להשלים רביעיה צעירה ומפחידה. ההגעה של הבעלים הרוסי החדש, והעובדה שג'יי-זי (חבר טוב של לברון) נמצאים שניהם בנטס יכולה רק לחזק את האספירציות של הקבוצה מהצד הלא נכון של ההאדסון.

        גם מיאמי מחזיקה בסגל מסתיים: בהנחה שההיט יממשו את האופציות שלהם על רוב השחקנים להם יש אופציה להארכה (האופציות של ביסלי וקוק כבר מומשו, נותר רק צ'אלמרס), הם יחזיקו בסגל ששווי המשכורות שלו הוא סה"כ 25 מיליון דולר – כולל החוזה של דווין וויד - מספיק בשביל לפתות כוכב צעיר לבוא לחוף הכי כיפי בארצות הברית. פאט ריילי כבר משייף את הסכין שאיתו הוא יהרוג את אריק ספולסטרה, אם דבר כזה אכן יקרה.

        אבל לתכנית-האב הזו יש שתי בעיות עיקריות. הראשונה, פרקטית מסוגה. לא ברור בכלל עד כמה הכוכבים ירצו להגיע לקבוצה כמו ניו יורק, שאמורה להסריח את הפרקט השנה בצורה שבאמת לא זכורה בגארדן, אפילו לא מהקבוצות של אייזאה. מה ללברון לחפש בקבוצה שהולכת לבניה מחדש? האם לא עדיף כבר להישאר בקליבלנד, שם לפחות יש בית, המשכיות ושחקנים שהוא מכיר? ברור שבעיר הגדולה האפשרויות הכלכליות גדולות בהרבה ובקליבלנד קר ומשביז, אבל התחושה היא שג'יימס מנסה להיזכר כשווה לשחקנים כמו ג'ורדן, מג'יק והג'מעה, שלא רק עשו כסף טוב אלא גם זכו בבלינג-בלינג מדי פעם. ההיסטוריה מכירה מקרים לא מעטים של קבוצות מצחינות שפינו הרבה כסף בשביל להחתים כוכבים, רק בשביל להסתפק בכוכבי-משנה והרבה פחות מזה, כי אף אחד לא רצה לבוא. מספיק רק לזכור את שיקאגו מלפני עשור וקצת, שפנטזה על חוזה גדול לגרנט היל (שבסוף חתם באורלנדו), ואז על חוזה גדול לטים דאנקן (שבסוף חתם מחדש בספרס), ובסופו של דבר הסתפקו באי-רוב, אדי רובינסון, שידע לקפוץ ממש גבוה ולהיפצע ממש מהר.

        אפקט המשבר הכלכלי

        הבעיה השניה נראית אקוטית יותר. המשבר הכלכלי עדיין כאן, וההשפעה שלו על הליגה אמנם ברורה עכשיו, אבל היא תהיה ברורה עוד יותר בשנה הבאה. הליגה עצמה, במזכר ששלחה לכל הקבוצות, הודיעה כבר עכשיו על תחזיות עגומות בנוגע להכנסות בשנה הבאה. ומה הקשר בין ההכנסות של הליגה לשחקנים חופשיים? ובכן, תקרת השכר ותקרת מס המותרות נקבעות על פי מדד מסובך מאוד, אבל בסופו של יום, מה שקובע הוא הכנסות הליגה. פחות הכנסות? תקרת שכר נמוכה יותר. תקרת שכר נמוכה יותר? פחות כסף לשחקנים חופשיים, וזהירות כלכלית הרבה יותר גדולה. הליגה והקבוצות הולכים יד ביד.

        מעבר את תקרת השכר, כמובן, גורר קנס של 100 אחוז (דולר על כל דולר). אם תקרת השכר תרד ב-8 מיליון דולר (והצפי אומר ירידה של בין 5 ל-8 מליון דולר בשנה הבאה), חלק מהקבוצות, גם אלו שהיום לא נמצאות מעבר לתקרת מס המותרות, יצטרכו לשלם את המס הזה. קבוצה שחשבה שיש לה 30 מיליון דולר פנויים לשחקנים חופשיים תגלה שיש לה בעצם רק 25-22, והיא גם תדע ששנה ושנתיים אחר כך, כשהסכום של החוזים האלה ימשיך לעלות (והחוזים בדרך כלל מדורגים) היא פתאום תצטרך לשלם מס מותרות בשביל להרכיב חמישיה ושלושה שחקני ספסל. ההערכה של הליגה, שנכללה בתזכיר הנ"ל, הניחה שלניקס, למשל, יהיו כ-10 מיליון דולר פחות לבזבוזים אם ההכנסות יירדו ב-5 אחוזים. בתחילת השנה העריך דייויד סטרן את הנפילה ב-10 אחוזים. תעשו את המתמטיקה בעצמכם. בהתחשב בעובדה שאף אחד לא יודע מתי ייגמר המשבר והמשק יחזור לימיו כקדם (אם בכלל), זה עשוי להיות שיקול מאוד-מאוד משמעותי, אפילו לקבוצה כמו ניו יורק, בה נדמה שלכיסים של ג'יימס דולן אין גבול. אנשים עשירים בדרך כלל לא נהנים לזרוק כסף לפח. זו, בין היתר, אחת הסיבות שהם עשירים, וארקדי גאידמק כבר לא כל כך.

        אז מה יהיה? חלק מהמומחים סביב הליגה דווקא מכוונים את המשקפות לכיוון הקיץ של 2010/11, אז כמעט כל השחקנים שרשומים למעלה מסיימים חוזה באופן מוחלט וסופי (לג'יימס ו-וויד, למשל, יש אופציית שחקן לסיים את החוזה בקיץ הקרוב, אחרת הוא יסתיים בקיץ הבא), אליהם יצטרפו דירק נוביצקי, ג'וש הווארד, טיישון פרינס, קובי, גאסול ועוד כהנה וכהנה סופרסטארים כהוגן. עד אז, יכול להיות שהכוכבים דווקא יעדיפו להישאר בטוחים עם החוזה שלהם, בציפיה שהשוק יתייצב – ואולי ההסכם הקיבוצי החדש, שאמור להסתיים ב-2011 - יאפשר לקבוצות להעניק לכוכבים שלהן סכומים גדולים ומפנקים עוד יותר. ובינתיים? בניו יורק חיכו יותר מעשור, שיחכו עוד קצת.