רק שלא יגמרו במפעל הדבק

לפי רוב התחזיות מהשנים האחרונות, פורטלנד הייתה אמורה להתחיל להשתלט על ה-NBA פחות או יותר עכשיו. זה לא קרה או קורה, כידוע, בעיקר בגלל שגרג אודן הוא בערך רבע ממה שציפו שיהיה, אבל שאר חתיכות הפאזל נמצאות במקום. הנה כמה עובדות שאולי יעזרו לכם בכל זאת לפחד קצת מהטריילבלייזרס:

1. הם סיימו את העונה שעברה עם 54 נצחונות, המאזן החמישי בליגה יחד עם שתי קבוצות נוספות.

2. ברנדון רוי נכנס לעונה הרביעית שלו בליגה בסך הכל, כאשר שלוש הראשונות עמדו בסימן שיפור מתמיד. הוא עדיין לא הגיע לגג שלו.

3. הרכש החדש, אנדרה מילר, הוא אחד השחקנים הכי פחות מוערכים בליגה. המספרים שלו בפילי היו של פוינט גארד מוביל בכל קנה מידה, ובפלייאוף הוא רק השתפר. כן, הוא הרכש היחיד, אבל הצד השני של המטבע מצביע על כך שהבלייזרס לא איבדו שום דבר בקיץ.

4. הקלע היעיל מארטל וובסטר שהיה פצוע בעונה שעברה, חוזר.

5. גרג אודן נראה טוב מתמיד הקיץ כל פעם שעלה לפרקט, רבים מהמרים על השנה הזאת כשנת הפריצה שלו.

6. רודי פרננדז התמקד בעונה שעברה בקליעת שלשות, אבל מי שראה אותו באירופה יודע שיש לו פוטנציאל להיות שחקן NBA שלם בסגנון מאנו ג'ינובילי. גם שאר הרוקיז מהעונה שעברה - ג'ארד ביילס וניקולה באטום - אמורים להמשיך את התקדמותם הטבעית.

7. הבעייה העיקרית של פורטלנד היא כמעט אירונית: יש להם יותר מדי שחקנים טובים. עם שלושה פוינט גארדים וארבעה סמול פורוורדים שצריכים לקבל דקות, ההיררכיה לא פשוטה. מצד שני, תוסיפו ל"ברוך" הזה בעלים מיליארדר (פול אלן), ג'נרל מנג'ר חכם ואקטיבי (קווין פריצ'ארד) ומספר חוזים גמורים, וקיבלתם, פוטנציאלית, חבילה אטרקטיבית לטרייד שיביא לקבוצה שחקן איכותי עוד במהלך העונה, בלי לפגוע ביתרונות הקיימים בה במקומות אחרים.

משום מה, העבודות הנ"ל לא מתחברות אצל יותר מדי אנשים לקבוצה עם פוטנציאל רציני ל-60 נצחונות (בסך הכל שישה יותר מהעונה שעברה) וליחידה שמסוגלת לאיים ברצינות על הלייקרס והספרס במערב. בכל אופן, אני לא חושב שבפורטלנד מתלוננים; מתאים להם לבוא בתור האנדרדוגים.

המשבר הכלכלי והציפייה הדרוכה לקיץ 2010 העמידו את הקיץ האחרון בסימן התחזקות פערי המעמדות בליגה; המזרח נשלט ללא עוררין ע"י 3 ענקיות, ואילו במערב נראה שהלייקרס רק הולכים ומגדילים את הפער העצום מעל שאר הקונפרנס, כשרק הספרס מועמדים רציניים להפריע להם בדרך לגמר שלישי ברציפות. מרבית קבוצות הדרג השני לא עשו מהלכים משמעותיים מספיק כדי לסכן את ההגמוניה של 5 הקבוצות הנ"ל. בקיצור – עונת 09/10 לא מסתמנת כשעתם היפה של הסוסים השחורים.

שותפיי לטור ודאי יספרו לכם נפלאות אודות ניו אורלינס המתחדשת, ינסו למכור לכם את הברכיים של אודן (המלצה שלי – לא לקנות), ויפארו את יוטה. אבל המציאות, חברים, שונה לחלוטין, ובמציאות הזו שתי קבוצות בלבד עשו מהלכים משמעותיים מספיק כדי לשנות את מעמדן הלוזרי מקצה לקצה, ואני מדבר כמובן על דאלאס והקליפרס. ומאחר וכבר שנתיים אני מנבא לדאלאס גדולות ונצורות ושנתיים הם מחזירים לי ביריקה לפנים, לא נותר לי אלא ללכת על כל הקופה ולהמר על המועדון הכושל ביותר בתולדות בליגה בתור הפתעת העונה המתקרבת. מבחינת כשרון גולמי הקליפרס לא נופלים כמעט משום קבוצה בליגה, עם שילוב בין אולסטארים מוכחים בדמות בארון דייויס ומרכוס קמבי, וצעירים עתירי פוטנציאל כבלייק גריפין ואריק גורדון. אז נכון, סימני שאלה לא חסרים שם, ואף אחד לא יתפלא אם הקליפרים יסיימו את העונה במרתפי הליגה פעם נוספת, אבל הנייר סובל הכל, ועליו הקליפרס מסוגלים בהחלט להפתיע את כולנו ולהגיע לחצי הגמר האיזורי. נכון, לא בדיוק סוס שחור קלאסי, אבל עבור העז השחורה והכעורה הנ"ל מדובר בחתיכת הימור. מישהו מצטרף אליי? חשבתי ככה.

ההצלחה של יוטה תלויה בשני גורמים עיקריים: בריאות והגנה. הכל יודע שהג'אז היא קבוצה מסוכנת כשכולם בריאים, אפילו כשההגנה בינונית במקרה הטוב. בעונה שעברה - עונה רווית פציעות לכל הדיעות - הג'אז עדיין הגיעו לפלייאוף, ואף היו יכולים להבטיח יתרון ביתיות בסיבוב הראשון אילולי ההתרסקות בסופה. העובדה שלא נעשו שינויים בסגל יכולה להתפרש כאילו ביוטה שמרו על סגל שלא הביא אותם לשום מקום בעוד חלק מקבוצות הצמרת התחזקו, אך גם אומרת שהג'אז היא עדיין אחת הקבוצות העמוקות והכישרוניות בליגה.

כאשר כולם יודעים שאם גם השנה תסתיים במפח נפש (וכזכור – סיבוב ראשון בפלייאוף נחשב לכשלון בסולט לייק סיטי) הסגל הנוכחי יפורק בוודאות – השחקנים אמורים להיות במוטיבציית שיא; קרלוס בוזר, בעונת חוזה, צפוי לעונה גדולה, רוני ברואר וקייל קורבר יילחמו על הארכות חוזה, ואם השנה השחקנים גם ישקיעו ויעשו הגנה במקום רק לדבר על זה, יוטה בהחלט יכולה לאיים על הצמרת. יש שתי סיטואציות עיקריות בהן הג'אז יכולים להגיע עד הסוף: בראשונה ג'רי סלואן מצליח סוף סוף לגרום לשחקנים לעשות הגנה, ובשניה הג'אז מחכים להצעה טובה על בוזר וכשזו מגיעה הם מבצעים טרייד שמשפר את הקבוצה – בעיקר בהגנה – כשההקפה היעילה עדיין שם. כך או כך, כשיוטה תהפוך לקבוצה בצלמו של סלואן, היא תהפוך לקבוצה שאף יריבה במערב לא תרצה לפגוש – בטח לא אם יתרון הביתיות ישוב, סוף סוף, לסולט לייק סיטי.

כשחושבים על זה, לא ברור מדוע ההורנטס לא מקבלים מקום של כבוד ברשימת הנאבקות על ראשות המערב. כוכב בחוץ? כריס פול, צ'ק. כוכב בפנים? דיוויד ווסט, צ'ק. חבר'ה שיודעים מה עושים בפלייאוף? ג'יימס פוזי (וגם פול ו-ווסט, שנתנו סדרה אדירה מול הספרס לפני שנתיים), צ'ק. מאמן טוב? צ'ק. קליעה מבחוץ? הגנת פנים? צ'ק, צ'ק, צ'ק. זאת קבוצה שרק לפני שנתיים גרמה לספרס להקיז דם (והפעם את הדם שלה, לא את של נאש), והפסידה לה רק במשחק 7, בסדרה שבה היו לא מעט שריקות תמוהות לעבירות; חבורה שהייתה פסע וחצי מלהגיע לגמר המערב, כשכריסטופול נראה כמו שילוב בלתי אפשרי בין אייזאה תומאס (24 נקודות ב-50 אחוז מהשדה בפלייאוף) לג'ון סטוקטון (11 אסיסטים על פחות מ-2 איבודים) לפו הדב (לא, סתם).

מדובר בחבורה שאיבדה את הדרך בשנה שעברה – רק כדי לחזור השנה ולתקן, כשהיא מעבה ומחזקת את בית המשפט הקדמי שלה, אזור רעוע משהו בשנים האחרונות. ההורנטס הביאו את אמקה אוקאפור הנפלא והוסיפו את אייק דיוגו הקשוח ודאריוס סונגיילה – ועל פי הדיווחים גם הילטון ארמסטרונג הצטרף למשפחת שחקני הכדורסל, בשעה טובה. נכון שעל ראסול באטלר קצת חבל, אבל מרכוס ת'ורנטון שהגיע מלואיזיאנה סטייט אמור לתת כתף במלאכת הקליעה, וממילא עם פז'ה ופוזי יש להורנטס לא מעט מטילי שלשות מדויקים. הגיבוי מהספסל נראה מצוין, כוח האש בהתקפה מאוזן יפה עם היכולות ההגנתיות, הווטרנים יראו שעוד לא נס כוחם, והכי חשוב – ברוס בואן כבר לא כאן יותר. יהיה דיסקו.