מכבי תל אביב? תזכירו לי?

לא קל לחזור לחיים הרגילים אחרי שאתה מאמן מכבי תל אביב, בטח כאשר אתה עוזב את המועדון הגדול בישראל בדרך הפחות נעימה. בהרבה מקרים אתה נעלם, מאבד מהמוטיבציה, מהריגוש, מהרעב, סובל מכתם שרודף אותך ומתקשה להתאושש מהירידה הענקית. כשאפי בירנבוים עזב את מכבי תל אביב אחרי שלושה חודשים, הוא בחר אפילו לצאת לחופש. נסע להודו עם אשתו, העדיף להתנקות, לתת לאבק לשקוע. מי שרואה אותו בימים אלה מכין את מכבי ראשל"צ לקראת פתיחת העונה יכול במידה רבה להאמין שלו זה לא יקרה. אפי נהנה מהווי, עצבני מכל טעות, חי את המשחק והשחקנים כמו אוהד עממי טיפוסי שהארמון של מכבי תל אביב לא עשה עליו שום רושם. יכול להיות שהוא אף פעם לא הרגיש שייך לשם, ובעצם רק עכשיו חוזר הביתה. למקומות בו הוא כן מרגיש שייך.

בינתיים, אפי (55) מבטיח לא להיעלם או לאבד את הרעב, להבדיל ממאמנים אחרים שעזבו את מכבי בדרכו. "צריך להפריד, מכבי זו ליגה אחת ושאר הקבוצות זו ליגה אחרת", אומר המאמן שפותח עונה במוצ"ש מול הפועל ירושלים. "אני כל כך אוהב את הכדורסל, ולמדתי שבכדורסל הישראלי פעם אתה בקבוצה יותר גדולה ופעם ביותר קטנה. כדורסל זה לא מקצוע עבורי, זו דרך חיים. כמובן שיש לי משקעים מסוימים לגבי הדרך שהעזיבו אותי ממכבי תל אביב, אבל אני חי את הספורט כל כך הרבה שנים, שאני יודע שדברים כאלה קורים. לאנשים יש טעות - אני אוהב את הכדורסל בכל צבע ובכל מועדון. זה לא פגע בי בצורה שאני אפסיק לאמן. כמובן שאחרי שאתה עוזב את מכבי תל אביב אתה לא יכול לקבל מועדון גדול באירופה או בארץ. אני כל כך אוהב את הכדורסל, שזה לא מפריע לי. אין לי חרטה על מה שקרה. מה שלא הורג מחשל. לפעמים אנשים חושבים שזה רק קלישאות, אבל זה נכון".

בירנבוים, על הוותק הענק שלו, חוזר לליגה עם לא מעט סימני שאלה אחרי קיץ קשה. כישלון הנבחרות הצעירות, כישלון הנבחרת הבוגרת, העוני בשחקנים ישראלים טובים בליגה בכלל ומכבי תל אביב בפרט, הובילו את מאמן מכבי ראשל"צ בהווה ונבחרת העתודה והנוער בעבר למסקנה שחייבת להיות מהפכה ברמת המאמנים שעובדים עם אותם כישרונות צעירים במדים הלאומיים. "לפני הכל צריך לקחת לילדים האלה אנשים מבוגרים שידריכו אותם עם ניסיון, לאו דווקא בגלל הרמה שלהם בכדורסל. הם מסתכלים על החיים אחרת, הם לא מחפשים לנצח את המשחק הבא כדי להתקדם מאימון נבחרת קדטים לאימון נבחרת נוער. אנשים יותר מבוגרים יודעים שההתקדמות של הילדים יותר חשובה מההתקדמות שלהם עצמם".

"אני לא נגד מאמנים צעירים שמתקדמים, אבל צריך לקחת את זה בחשבון - מאמנים יותר וותיקים יחשבו איך בונים את זה אחרת", ממשיך בירנבוים. "צריך לנתק את הנבחרת הבוגרת מהסיפור, כי אם היינו מנצחים את המשחק מול מקדוניה, שהוא בסך הכל משחק אחד, כל הדיבורים היו אחרים. הבעיה היא שאחרי שרשרת האירועים עם הנבחרות הצעירות, ציפו מהנבחרת הבוגרת שתציל את המצב, אבל גם אם היינו מנצחים את מקדוניה זה לא היה אומר כלום. צריך להסתכל על הבסיס, להרחיב אותו ולהביא שחקנים לשורה הראשונה. בתקופתי היו נבחרות שארז חזן ודורון שפע לא מצאו את עצמם ב-12 האחרונים של נבחרת ישראל, וברגע שהם לא מצאו את עצמם בנבחרת זה מראה על איזה עומק היה. מהעומק הזה המאמן הלאומי יכול לבחור שחקנים".

"כשאני אומר שיש בעיה רצינית במעמד המאמן, זה לאו דווקא בתחלופת המאמנים, אלא בהרבה דברים אחרים. ההתייחסות של השחקנים אל המאמן, של השופטים אל המאמן, של האוהדים אל המאמן - כל הדברים האלה צריכים להיות הרבה יותר מבוססים, ועיתונאים לא עוזרים בנושא הזה. גם בכדורגל אתה רואה שכולם מאמנים ביציע. מאמן זה דרך חיים, צריך יו"רים חזקים שידעו מה הם החזון שלהם, ולא להתחיל לבחור מאמנים בקיץ בידיעה שהם לא יסיימו את העונה. הכל זה חזון של מועדון. פה מאמן זה רק ניצחונות והפסדים. אני לא אומר שלא צריך לעשות חריש בכדורסל הישראלי, אבל אני חוזר וטוען שצריך להתחיל בנבחרות הצעירות; ברגע שישימו מאמנים יותר ותיקים ויתנו להם לעבוד, זה יוכיח את עצמו. צריכה להיות היררכיה מסוימת. זה לא עוזר לאף אחד שדוחפים מאמנים שלא מתאימים, בטח לא לכדורסל הישראלי".

- מה עוד איבדנו בדרך?

"קודם כל, איבדנו את זה שאין הרבה שחקנים ישראלים מובילים, ועל זה כולם מדברים. מבחינת המסחור והטלוויזיה, עשינו התקדמות, הרבה בזכות אבנר קופל ומנהלת הליגה. אבנר בא מהליגה של פעם, וידע מה הליגה צריכה. אבל בסופו של דבר אנחנו צריכים יותר שחקנים מובילים שיישארו בקבוצות וייצרו זהות. בליגה של שני זרים היו פה הרבה ישראלים טובים, אבל ברגע שהגענו לחוק הרוסי, צריך למצוא את הדרך להחזיר את זה, כי על כל עמדה יש שני אמריקאים שמחליפים אחד את השני. שחקן זר שווה קצת יותר לפעמים מישראלי, אבל החוכמה זה לדעת להשאיר זר מוצלח, כמו שגליל/גלבוע עשתה עם בריאן רנדל. אם כל המועדונים שיודעים לעבוד ימשיכו לעשות כך, יהיה יותר טוב. בכל שנה צריך צוות של מנהלת הליגה לשבת ולחשוב מה עושים. מה שנהיה היום בכדורסל, זה שרצים תמיד לתקשורת אחרי כל ישיבה. כשאני הייתי באיגוד הכדורסל הייתי בהמון ישיבות, וזה לא יצא לעיתונות בשנייה".

- כמעט ושכחנו: אתה רוצה להיות מאמן נבחרת ישראל?

"האנשים שמחליטים על זה צריכים להגיד, אנחנו רוצים אותך, ההצעה היא כזאת וכזאת, ואז אני אחשוב. אני לא צריך להביע את דעתי, או להפעיל אנשים. פנו אליי אנשים מהכדורסל והציעו לי שהם יכניסו אותי, ביקשתי מהם לא לעשות את זה. אני לא בתחרות של כוכב נולד. מי שמכיר אותי יכול לקרוא לי".

החתימה של בירנבוים במכבי ראשל"צ היתה קצת מפתיעה, בעיקר נוכח התוצאות של הקבוצה בשנים האחרונות. אנשים חשבו שהמאמן יעדיף קבוצה מצליחה יותר, אבל בירנבוים עדיין זוכר את ראשל"צ של פעם. "מה שגרם לי לחתום עוד קיים פה. לקבוצה היו ימים יפים, אבל כמו בהרבה מקומות באה ההתרסקות. אני רואה חבר'ה שנרתמים למטרה שלי - ביחד עם האולם החדש והאנשים המצוינים. הבאנו ישראלים מצוינים כמו מרקוביץ', אורלנד, בן שימול וכמובן גם מאיר טפירו, ומזה אפשר לראות שרוצים לעשות פה משהו גדול. מכבי ראשל"צ זה מועדון טוב, אבל מה שיהפוך את הקבוצה למועדון מצליח, זה לקחת שחקנים טובים ולהשאיר אותם לאורך זמן. זו המטרה שלנו. מה שחסר בכדורסל זו לא רק שיטה. מה שחסר זה שמאיר טפירו וארז מרקוביץ' יישארו 3 שנים במכבי ראשון. וכמו שאני נשארתי 5 שנים ברמת גן, 3 שנים בבני השרון ושנתיים במכבי חיפה, אז שגם אחרים יעשו את זה".

- אפשר בכלל להשוות למכבי?

"ממש לא. במכבי תל אביב תמיד יש לפחות 10 שחקנים מובילים ברמה הגבוהה ביותר, בקבוצות הישראליות הרגילות מה שעושה את המועדון זה האוהדים. לראיה, קבוצה כמו הפועל אוסישקין - אחרי כל משחק יש התעניינות אדירה של קהל. יש מועדונים אחרים שהקבוצה מושכת את הקהל כמו מכבי חיפה. מה שעושה מועדון גדול זה לאסוף שחקנים טובים לאורך זמן, ואז גם הקבוצה יוצרת שם ובאים אוהדים".

- אתה לא מרגיש פספוס, שאולי בסוף תסיים קריירה בלי אליפות? זה לא מתסכל מאמן? בטח אחרי שהוא עוזב את מכבי

"אני לא מרגיש כישלון. אני נהנה מזה שמועדונים מסוימים שהגעתי אליהם הגיעו לרמה מסוימת וצברו כוח. עשינו קבוצה יוצאת מהכלל בירושלים, אחרי שהגעתי במצב מאוד קשה. הבאתי את המועדון הזה למקום טוב; בבני השרון עשינו עבודה לא קלה, היו שני מועדונים יריבים שהתחברו והפכו למועדון שהוא שם דבר בכדורסל הישראלי; עם מכבי רמת גן היו לי הרבה שנים, אבל אף פעם לא הרגשתי שעשיתי משהו, כי זה היה הבית שלי; עם הפועל תל אביב הגעתי בלי תקציב לגמר הפלייאוף. אני לגמרי לא רואה את סוף הקריירה. אני נהנה מאוד מהעבודה. כל מאמן, כולל צביקה שרף, יש לו את רמת הציפיות שלו. אתה רואה מאמנים איכותיים מאוד שלא מוצאים את המקום שלהם, מבחינת רמת הציפיות שלהם, והם הולכים למקומות אחרים. כשלא איהנה מהמשחק מול בארי בגביע או אחשוש ממנו, אז אני אחשוב עוד פעם. אני כל כך נהנה מהעשייה שאני לא מתחיל לחשוב על סוף. אני באמת רואה את עצמי באמצע הדרך. הייתי מאוד מקורב לכמה מראשי האיגוד, ותמיד אמרתי להם - חכו עוד 5 שנים, אני אתבשל. אני בכלל רוצה לאמן את נבחרת העתודה".

* הראיון התקיים לפני שהתפוצצה פרשת "הבנק" של פנאן