למרות הכל, חיפה קבוצה ראויה

בדיוק כמו בשני משחקיה הקודמים, גם אתמול מכבי חיפה הפסידה. אולם כמו נגד בורדו, ואולי אפילו יותר, האלופה הישראלית הראתה אתמול כי היא קבוצה ראויה לליגת האלופות. דווקא בטורינו, דווקא מול יובנטוס, היא כמעט חילצה נקודה ראשונה.

זה היה משחק מוזר. ברור שהיכולת הטכנית של יובה גבוהה יותר, אך המהירות של חיפה הפתיעה לא רק את צ'ירו פרארה, אלא גם את האוהדים באולימפיקו והעיתונאים ביציע. כולם הסכימו כי אלמלא יכולת מזהירה של בופון, הכותרות הבוקר היו שונות. גם בישראל וגם באיטליה.

למכבי חיפה יש עוד מה ללמוד באירופה - היא היתה יותר מדי אגרסיבית (חמישה צהובים ואדום), ואולי זה עניין של ניסיון ואופי, אפילו של מנטליות. מנגד, יש לחיפה, שבאיטליה לא בדיוק ספרו אותה לפני המשחק, גם במה להתגאות. ג'ון קולמה לחץ מצוין, ממש לחץ ברמה של שחקן איטלקי; דבאלישווילי השתחרר היטב מבלמים כמו פאביו קנבארו וג'יורג'יו קיילני (וזה לא דבר של מה בכך), ואם לא האריה בופון הוא כבר היה מבקיע בדקה הראשונה. עם יותר סבלנות, פחות אגרסיביות וקצת מזל היא היתה לוקחת נקודות נגד יובה ובורדו.

ליובה זה היה ניצחון ראשון אחרי חודש. היא במקום השני בבית ושמינית הגמר בהישג יד, אבל למרות הניצחון הביאנקונרי לא היו טובים אתמול. השמחה הגדולה בסיום מניצחון בשער בודד על קבוצה קטנה, שעל הנייר משחק בית נגדה הוא באנקר, מראה כמה לחץ היה בקבוצה.

פרארה עשה אתמול ניסוי, כי הרגיש שנגד חיפה הוא יכול להרשות לעצמו. את ה-2-1-3-4 הרגיל שלו החליף ב-1-3-2-4, וזה אומר שלושה שחקנים בקישור ההתקפי בקו אחד (קאמוראנסי, דייגו, ג'יובינקו) וטרזגה לבד בחוד. הניסוי כשל - לטרזגה לא היה עם מי לשתף פעולה (הוא צריך חלוץ לידו) ואם בוחרים לשחק עם שפיץ אז זה צריך להיות יאקווינטה או אמאורי. ההזדמנות הרצינית היחידה היתה השער שקייליני הבקיע, אבל כל אחד אחר היה כובש אותו. ההגנה לא היתה טובה, ואפילו מול עשרה ירוקים יובה לא נראתה עדיפה. הנקודות נשארו באולימפיקו של טורינו, אבל גם לא מעט בעיות.