פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        פרארה עם מנוע פיאט

        עם ניהול משחק כושל, טקטיקות לא מתאימות ואפליה ברורה לטובת הוותיקים, לפחות צ'ירו פרארה ידע מראש למה אסור להשוות בין המהפכות של יובה וברצלונה

        מאמן יובנטוס צ'ירו פרארה (רויטרס)
        מכבי חיפה תפגוש הערב קבוצה מוכשרת, אבל פגיעה. קבוצה נפלאה, אבל כזו שנמצאת במשבר, ולא מעט בגלל האיש שעומד על הקווים. פרארה (צילום: רויטרס)

        18 באוקטובר 2008. בעיצומה של תקופה רעה, יצאה יובנטוס למשחק חוץ בנאפולי. הביאנקונרי שיחקו טוב ועלו ליתרון, אבל שער שוויון של מארק האמסיק שינה את המומנטום. 20 דקות לסיום החליט קלאודיו ראניירי שהוא מסתפק בנקודה והכניס את פאולו דה צ'לייה ההגנתי במקומו של אלסנדרו דל פיירו. 10 דקות מאוחר כבש אזקיאל לאבצי את שער הניצחון לנאפולי. "מאמן שעושה חילוף כזה לא ראוי לעמוד על הקווים ביובה", התבטא גורם במועדון. בתקשורת האיטלקית יש הטוענים כי בנקודת הזמן הזו נחרץ גורלו של ראניירי.

        שנה מאוחר יותר שוב עומד אותו דה צ'לייה במרכז העניינים. בשני המשחקים האחרונים של הגברת הזקנה השתמש בו צ'ירו פרארה כמחליף על חשבון שחקן התקפי (דייגו בהפסד 2:0 לפאלרמו ויאקווינטה ב-1:1 עם פיורנטינה). אלא שהפעם, הכוונה של המאמן בשני המקרים הייתה התקפית. הסיפור הפרדוקסלי הזה מכונה באיטליה "פקטור דה צ'לייה", והוא נועד להמחיש את ההבדל הגדול בין ראניירי לפרארה – בעוד הראשון היה שעיר לעזאזל, לאחרון אין התנגדות מבית. יתרה מזאת, פקטור דה צ'לייה מלמד לא מעט על נקודות התורפה של פרארה בתור מאמן. הוא מתעקש על שיטת משחק שלא מחמיאה לסגל האיכותי, ניהול המשחק שלו לוקה בחסר, ולצערו, הפתרונות היצירתיים תוך כדי המשחק אינם בנמצא.

        כשקיבל פרארה את המשרה הנחשקת ביובנטוס הוצבו בפניו שתי מטרות: הראשונה, לסיים את שושלת האליפויות של אינטר, להחזיר את הסקודטו לטורינו ובכך לקבור סופית את פרשת הקלצ'ופולי. השנייה, להתחיל את תהליך חילופי הדורות במועדון. החודשיים הראשונים לא מבשרים טובות. יובה רחוקה כבר ארבע נקודות מאינטר, הצעירים ממשיכים לייבש את הספסל, והוותיקים, אשר עם רובם שיחק פרארה ונחשבים לחבריו, מקבלים את מלוא הקרדיט. מכבי חיפה פוגשת הערב (רביעי) קבוצה מוכשרת, אבל פגיעה. קבוצה נפלאה, אבל כזו שנמצאת במשבר. לא מעט בגלל האיש שעומד על הקווים.

        השיטה לא עובדת

        אחד הצעדים הראשונים של פרארה כמאמן יובנטוס היה שינוי שיטת המשחק מה-4-4-2 האיטלקי הקלאסי לשיטה האהובה עליו 4-3-1-2. בטקטיקת המשחק הזו משחקים שלושה קשרים בקו אחד מאחורי קשר התקפי מובהק שתפקידו לספק את הכדורים לצמד החלוצים. לפני הפציעות של קלאודיו מרקיזיו ודייגו זה עוד עבד לא רע. מרקיזיו דאג לאספקת הכדורים לברזילאי ועזר בבנייה וניהול המשחק. בהיעדרו, דייגו נאלץ לרדת אחורה לקבל את הכדורים והופך לפחות אפקטיבי. בנוסף, כשהמגנים זדנק גריגרה מימין ופאביו גרוסו משמאל לא תוקפים מספיק, והחלוצים וינצ'נזו יאקווינטה ואמאורי סטטיים ותלויים לחלוטין בכדורים מדייגו, השיטה של פרארה פשוט לא עובדת.

        "אחרי 10 משחקים אפשר לומר שהטקטיקה של פרארה מביכה", נכתב השבוע בעיתון 'לה רפובליקה'. "הוא מתחיל ב-4-3-1-2, עובר במהלך המשחק ל-4-3-2-1 ומסיים ב-4-4-2". שימו לב כיצד זה עובד. במשחק האחרון נגד פיורנטינה פתח פרארה עם מומו סיסוקו, פליפה מלו וכריסטיאן פולסן כקשרים אחוריים לפני דייגו. כשמאורו קמוראנסי ודה צ'לייה החליפו את סיסוקו ויאקווינטה, יובה עברה ל4-3-2-1. החילוף האחרון שלח את דוד טרזגה למגרש על חשבון דייגו וכך עברה יובה ל-4-4-2. הפגיעות של הביאנקונרי באה היטב לידי ביטוי. מצד אחד יש לה המון כוח ופיזיות במרכז השדה. מצד שני, היא איטית, פגיעה באגפים וחשופה למתפרצות.

        שבועיים קודם לכן לימד וולטר זנגה, מאמן פאלרמו, את פרארה שיעור ענק בטקטיקה. זנגה ויתר על שחקן הגנה רביעי, עלה עם קישור מעובה שהפעיל לחץ על קשרי יובנטוס והורה לצמד החלוצים, פבריציו מיקולי ואדיסון קבאני, לשחק בצדדים ולמנוע מהמגנים לעלות. לפרארה לא היו תשובות. למרות הסגל האיכותי הוא שוב התקשה למצוא פתרון יצירתי ונדבק לסכמה הטקטית הקבועה. החילופים היו תמוהים ולא גרמו לשינוי במשחק. יובה הפסידה 2:0 ושוערה, ג'אנלואיג'י בופון, נבחר לשחקן המצטיין. "יש לנו מזל שלא הפסדנו 4:0", התבטא בסיום ג'ורג'יו קייליני במרירות.

        גם מול פיורנטינה לא נראה שינוי. במהלך המשחק צרח יאקווינטה על אמאורי בשל מהלך סוליסטי ובאיטליה מדווחים שהשניים לא מסתדרים ולא יכולים לשחק יחד. נראה כי הבעיה בשיטה היא שפרארה לא יודע להשתמש בעוצמות שיש לסגל האיכותי שלו. למשל, שחקן כמו קמוראנסי, שנמצא בכושר מצוין בנבחרת, נעלם במרכז המגרש, ובסבסטיאן ג'ובינקו המאמן איבד את האמון. גם מלו לא מוצא עצמו בשיטה הזו, מרבה לעלות ולאבד כדורים. המפתחות של חיפה לעצירת יובנטוס הם לחץ על שחקני הקישור האיטיים, משחק מהיר על התקפות מתפרצות וסגירה נכונה של דייגו. בהיעדרם של בירם כיאל הפיזי ואייל גולסה המהיר והתחמן זו הופכת להיות משימה קשה יותר, אך אפשרית.

        פרארה, בפתיחות יוצאת דופן, מקפיד להסביר לכלי התקשורת את רזי השיטה המותקפת שלו. גם במסיבת העיתונאים שלפני המשחק עם חיפה אמר: "ניסינו משהו שונה לאחרונה, 4-3-2-1, אבל לא אחליט עד המשחק. האם אשנה את השיטה? לפעמים אתה עושה את זה בגלל הקבוצה שלך ולפעמים בגלל היריבה. בפעמים אחרות שינוי שיטה נעשה כדי למצוא איזון טוב יותר. היה לנו נוח עם 4-3-1-2 למרות שידעתי שהשינוי יהיה קשה. בהשוואה לקבוצות אחרות, ביצענו שינוי טקטיקה קיצוני בקיץ".

        החבר של ליפי

        בסוף חודש מאי, שבועיים לפני תום העונה, התכנסה הנהלת יובנטוס לישיבת חירום במשרדי המועדון. כשלמקום הגיע פרארה, הבינו כלי התקשורת הרבים שהמתינו בחוץ מה עתיד לקרות. ביובה חששו מאובדן המקומות 2-3 ואיתם הכרטיס הישיר לליגת האלופות. לאור השיטה החדשה של מישל פלאטיני, מנהלי הגברת הזקנה החליטו לא לקחת סיכון ולבצע זעזוע שימנע מהקבוצה לשחק בשלב המוקדמות. פרארה היה חכם מספיק בשביל לדרוש אופציה להמשיך. ואכן, המאמן הוביל את יובה לניצחונות על סיינה ולאציו ולמקום השני וקיבל חוזה לשנתיים.

        על מנת להבין את המהות של פרארה יש לחזור קצת אחורה ולדבר על האב הרוחני – ליפי. סיפור האהבה בין השניים החל כשליפי מונה למאמן נאפולי בעונת 1993/4. הקליק היה מיידי ופרארה עזב את קבוצת נעוריו כדי לחבור לליפי ביובנטוס שנה מאוחר יותר. בשנותיו האחרונות כשחקן פעיל היה פרארה מעביר אימונים לשחקני ההגנה, בעוד ליפי עובד עם שאר השחקנים. כשפרש, לקח אותו ליפי לצוות המקצועי של הנבחרת שזכתה במונדיאל 2006. פרארה הוגדר כמאמן ההגנה ושחקנים העידו כי אופיו הנוח עזר למצב הרוח החיובי בחדר ההלבשה. כשליפי חזר לקדנציה נוספת בנבחרת, קודם פרארה לתפקיד עוזר המאמן. במקביל, שימש בתפקיד אדמיניסטרטיבי במחלקת הנוער של יובנטוס.

        המינוי של פרארה לתפקיד המאמן הראשי נבע ממה שמכונה באיטליה בציניות: "אפקט גווארדיולה". איטליה מתייחסת בזלזול למאמנים שמבצעים קפיצת מדרגה שכזו והיחס שמקבל פרארה מהתקשורת בהתאם. לאחרונה התבטא זדנק זמאן הוותיק כשאמר: "מאמנים כמו פרארה ולאונרדו לא צריכים ללמוד. רואים שהם יודעים הכל". גם פרארה עצמו חזה את הנולד ואמר כבר במסיבת העיתונאים הראשונה שלו: "בבקשה אל תתנו לי לקרוא על השוואות לגווארדיולה והתוצאות שהוא השיג בעונתו הראשונה. אני לא מפחד. יש לי את הרצון והידע ואני עומד אתגר שאני מרגיש מוכן אליו".

        באיטליה יודעים לספר שליפי עומד מאחורי מינויו של פרארה ודוחף אותו מאחורי הקלעים. מאמן הנבחרת אף התבטא בקיץ: "הסקודטו לא ינצח את פרארה, יובנטוס יכולה לזכות בו. יש לו את החוכמה, הכריזמה והיכולת להוציא את הטוב מאחרים". האמירה הזו עצבנה את ז'וזה מוריניו שפתח חשבון עם השניים. המיוחד, שלא אחת טען כי התקשורת האיטלקית פרו יובנטוס, לא מפסיק להתעמר ולזלזל בפרארה והצליח להוציא אותו משלוות נפשו: "שמוריניו יתעסק בקבוצה שלו. שאלתי את עצמי לא אחת למה יש לו מה להגיד על יובנטוס בכל שבוע ולא מצאתי הסבר. אני רוצה שהיריבות עם אינטר תישאר על המגרש. מוריניו לא טיפש, אבל אני לא אידיוט. אין לי ניסיון כמאמן, אבל אני נמצא בכדורגל מאז 1984".

        לחץ של קבוצת תחתית

        החברות עם ליפי יכולה להסביר את המעטפת המגוננת לה זוכה פרארה ביובנטוס. למרות שהוא מושמץ מכל כיוון על ידי התקשורת והאוהדים, המאמן מקבל גיבוי מההנהלה וחבריו, השחקנים הוותיקים. קנבארו, בופון, טרזגה ואחרים יצאו בפומבי בשבחו של פרארה והמפסידים הם הצעירים, אותם התבקש המאמן לקדם. ג'ובינקו המוכשר מקבל הזדמנויות מעטות בלבד, דה צ'לייה הפך להיות סותם חורים ואילו לורנצו אריאודו, בלם האזוריני, נעלם בסבך הבלמים הקשישים בסגל.

        התוצאות הלא טובות והיכולת המאוד לא משכנעת פוגעות גם במטרה המוצהרת של יובנטוס השנה – זכייה בסקודטו. למרות הגיבוי, בהנהלה מאוכזבים מאוד מהנעשה בקבוצה. ערב המשחק נגד פיורנטינה הגיע הנשיא החדש ז'אן קלוד בלאן, הרביץ מוטיבציה בשחקנים במשך 20 דקות והזכיר להם את המטרות בליגה ובאירופה. ראשי המועדון מאוכזבים שלמרות מסע הרכש הנוצץ (50 מיליון יורו הושקעו ברכישת מלו ודייגו), הקבוצה לא מתרוממת. אחרי הביזיון בפאלרמו שהוגדר כ"אסון", פרארה ציפה ליובה לוחמנית והתאכזב. הקבוצה שלו לא ניצחה מאז ה-19 בספטמבר.

        את הלחץ במועדון אפשר היה להרגיש היטב במסיבת העיתונאים ערב המשחק עם חיפה. "אנחנו חייבים לנצח, הפעם אין ברירה אחרת. אנחנו רוצים לגאול את עצמנו מהתקופה השלילית, למרות שלא מדובר באסון", אמר פרארה בארשת פנים רצינית במשפט שכוון גם לכלי התקשורת המקומיים ששותים את דמו. כאילו אומר: 'רדו ממני'. "זה הזמן להילחם", הוסיף בופון באמירות שמזכירות קבוצת תחתית ולא אחת שרוצה לזכות בליגת האלופות. המשחק הערב מול מכבי חיפה קריטי עבור יובנטוס, אבל בעיקר עבור המאמן שלה שיודע היטב שבמועדון בסדר גודל כזה לא מקבלים ימי חסד לנצח. גם אם לחבר הכי טוב שלך קוראים מרצ'לו ליפי.