מחפשים את דרך המלך

מאזן בעונה שעברה: 65:17

סיימו את העונה: במקום האחרון בבית הפאסיפי, ובמערב

אין ספק כי בליגה של קבוצות שבונות את עצמן מחדש או מדברות על לעשות כך, ג'ף פיטרי הוא עוף קצת מוזר. הג'נרל מנג'ר שהרכיב את אחת הקבוצות המלהיבות בליגה בעשור החולף, נאלץ בשנים האחרונות להתחיל מאפס, ולזכותו שייאמר שלפחות אל האפס הוא הגיע - לגבי העליה המחודשת, ובכן - זה כבר מוטל בספק.

תחילת העונה שעברה סימלה את המשך הקו ההוא, של ההצערה המוצהרת. פיטרי גיבה את רג'י תיאוס, שנתן עונת רוקי לא רעה כמאמן, העיף את רון ארטסט ליוסטון, בחר בדראפט את ג'ייסון תומפסון המצוין ונדמה היה שהקבוצה הולכת, בסך הכל, למקום בריא ומלא פוטנציאל. אלא שגם ל-GM החינני של הקינגס יש סבלנות, ומתישהו גם היא הסתיימה; ב-15 בדצמבר, עם מאזן של 18:6, פוטר תיאוס ובמקומו הגיע קני נאט האלמוני, שהיה עוזר מאמן עד אותם שנים. אלא שנאט הצליח לאסוף 9 נצחונות בלבד עד סיום העונה, ומה אתם יודעים - בסופו של דבר גם הוא פוטר.

במבט יותר כולל, מלבד רצף שלושה נצחונות בתחילת חודש נובמבר, סקרמנטו לא הצליחה לחבר שני נצחונות רצופים במשך עונה שלמה – לא הישג של מה בכך, וודאי תודו. השיא הגיע לקראת סוף דצמבר, כשהארקו ארינה חזה בתבוסה הכואבת 108:63 לבוסטון. לקראת הטרייד דד-ליין העביר פיטרי את ג'ון סלמונס ובראד מילר לשיקגו בתמורה לאנדרס נוצ'יוני ודרו גודן. זה לא עזר; קווין מרטין המשיך לנצוץ כשלא היה פצוע, אלא שהקבוצה שלצידו היתה מלאת ואקום - מנוצל ובלתי מנוצל - והסיום היה תואם את ההתחלה והאמצע: מקום אחרון בבית האיזורי, בקונפרנס, ובליגה כולה. וול דאן.

באו: דזמונד מייסון (שחקן חופשי, אוקלהומה סיטי), שון מיי (שחקן חופשי, שארלוט), סרחיו רודריגז (טרייד, פורטלנד), טייריק אוואנס, עמרי כספי, ג'ון ברוקמן (דראפט)

עזבו: אייק דיוגו (שחקן חופשי, ניו אורלינס), רשארד מקאנטס (שחקן חופשי), שלדן וויליאמס (שחקן חופשי, בוסטון)

יש יתרון אחד בלהיות גרוע ב-NBA, וזה הדראפט. הקינגס נכנסו להגרלת הלוטרי של 2009 עם 25 אחוזים לקבל את הבחירה הראשונה, ו-64 אחוזים לבחור בטופ 3. כך או כך, סקרמנטו לא היתה יכולה לקבל בחירה נמוכה יותר מזו הרביעית, ונחשו מה - זו גם הבחירה שהיא קיבלה. אוהדי הקבוצה מדברים על מזל רע באופן סיסטמאתי וכמעט פרנואידי בעשור האחרון, ואין ספק כי עם בלייק גריפין, למשל, המועדון הזה היה משנה את צורתו - תודעתית, תקשורתית, ציבורית, מקצועית - בסכום מעלות שהיה יכול להיות קרוב ל-180.

אבל בחירה רביעית, כאמור. פיטרי החליט לוותר על ריקי רוביו כנגד רוב התחזיות, והלך עם טייריק אוואנס כאיש שימלא לו את הבור בעמדת הרכז (הידוע גם בכינויו 'בנו אודריך'). רטרואקטיבית, לא בטוח שזה היה מהלך רע: כן, רוביו מלהיב כמו מעטים שמשחקים את העמדה, אך הקומבו-גארד האתלטי מממפיס יביא לקינגס אגרסיביות, נחישות, ואופי שאין לה - לא כמועדון, לא בצוות השחקנים. עדיין לא ברור האם או כיצד אוואנס יכול לשחק כרכז ב-NBA, וציוותו עם קווין מרטין עשיו להיות מעט בעייתי, אבל ליגת הקיץ הטובה והפלטפורמה המאוד נוחה להתקדם עשויה לתת לאוואנס את השקט שהוא צריך כדי לגדול כשחקן וכרכז של מועדון.

בסוף הסיבוב הראשון מצא פיטרי זמן לעשות היסטוריה קטנה למדינה מוקפת אויבים, כשסקרמנטו בחרה את עמרי כספי במקום ה-23, ומהסיבוב השני, לאחר עסקה עם פורטלנד, יצא פיטרי עם ג'ון ברוקמן היעיל וסרחיו רודריגז הראוותני, שמגיע אחרי שנתיים מבוזבזות למדי על הספסל של הבלייזרס, ושהשנה הקרובה הולכת להיות שנת מבחן רצינית עבורו - בדרך לבסס את עצמו כרכז ראוי בליגה הזאת, או בדרכו חזרה ליבשת הישנה.

בתוך ולפני כל אלה מינו בסקרמנטו את פול ווסטפאל למאמן הקבוצה (אולי כי הניסוי עם תיאוס - מאמן קולג'ים מוצלח וסימפטי בעצמו - עבד כל כך טוב), מינוי סביר בהתחשב בשאר המועמדים שהיו על השולחן (בעיקר קורט רמביס וקצת טום תיבודו). ווסטפאל – הזול מבין כל האופציות - אף הביא עוזרים טובים בדמות ג'ים איין, מריו אלי ולאונרד רובינסון, שיצטרפו לפיט קאריל הבלתי נגמר. בשוק השחקנים החופשיים הימר פיטרי על שון מיי, אדם שמסוגל לספק אכזבה על בסיס יומי, ואף החתים את דזמונד מייסון העדיין קופצני, שעצם היותו מועמד מוביל לפתוח כסמול פורוורד של הקבוצה (לאחר פציעתו של פרנסיסקו גארסיה, שאמור לחזור איפשהו בחודש פברואר) רק מדגישה את החור הענק שיש למועדון בעמדה. כמו שהבנתם ואולי תבינו בהמשך, זה לא החור היחיד.

חמישייה: טייריק אוואנס, קווין מרטין, דזמונד מייסון, ג'ייסון תומפסון, ספנסר הוז

ספסל: בנו אודריך, סרחיו רודריגז, פרנסיסקו גארסיה, עמרי כספי, ג'ון ברוקמן, דונטה גרין, אנדרס נוצ'יוני, קני תומאס, שון מיי, מלווין איליי

מאמן: פול ווספאל (עונה ראשונה)

מועמד לפריצה:

כשנבחר במקום ה-12 של דראפט 2008 אוהדי סקרמנטו לא הבינו איך זה, שג'ייסון תומפסון הגיח למקום הזה. כן, הם חשבו - יש לבחור פוטנציאל, אבל פורוורד מפוקפק שמגיע ממכללה קטנה, ועליו אנחנו מבזבזים את בחירת הלוטרי שלנו? רוצו שנה קדימה, ותמצאו שאת שני משחקי טרום העונה האחרונים סיים תומפסון עם 19 נקודות ו-14 ריבאונדים, ו-20 נקודות ו-20 ריבאונדים. אז אוקיי, אלה משחקי טרום עונה, ובדרך כלל הם לא אומרים הרבה, אבל הפורוורד האתלטי, שסיים את החודש האחרון של העונה החולפת עם ממוצעים של דאבל-דאבל, אמור להמשיך את השיפור ההדרגתי שלו ולנסוק קדימה. אם ישפר את עניין העבירות התכופות ויהיה קצת יותר אגרסיבי בצבע, תומפסון צפוי להפוך לנשק ההתקפי השני בהתקפה של הקינגס, ולהוכיח שהבחירה בו במקום ה-12 לא היתה מוקדמת מדי, כי אם מאוחרת.

מועמד לדעיכה:

היכולות המקצועיות של אנדרס נוצ'יוני לא מוטלות בספק, בעיקר בגלל שהיכולות המנטאליות של אנדרס נוצ'יוני לא מוטלות בספק. האופי הלוחמני של הפורוורד הארגנטינאי עזר לו להשתלב כרול-פלייר ראוי בליגה הזאת אלא שהעונה, אפילו אחרי הפציעה של גארסיה והבור בעמדה 3, הדעיכה של נוצ'יוני - שחקן שנהנה ממשחק קבוצתי ונכון - עשויה לכל הפחות להתחיל, אם לא להגיע לשיא. אם מוסיפים לכך את החוזה של נוצ'יוני (שמסתיים רק ב-2012/2013), שמהווה את החוזה חסר הפרופורציות האחרון של הקבוצה מעבר לקיץ 2010, אין ספק כי המטרה העיקרית של ג'ף פיטרי העונה תהיה להיפתר מהפורוורד הארגנטינאי שלו, על מנת שהקרקע הכלכלית לקראת הקיץ המדובר תהיה חלקה ונקיה לגמרי.

אקס פקטור:

לאורך השנים נחשב ארקו ארינה לאחד האולמות הרועשים, ואחת החורבות הגדולות בליגה. לפני כחודש הודיע ראש העיר סקרמנטו - שחקן העבר קווין ג'ונסון - כי אם התכנית לבנות אולם חדש לא תצא לפועל (כפי שמסתמן), העיר עשויה לאבד את פרנצ'ייז הכדורסל שלה. בכלל, אם לוקחים בחשבון את הצרות הכלכליות, מעבר של הקינגס מסקרמנטו לעיר אחרת נמצא באוויר כמה כמה שנים - וגאס הוזכרה, אנהיים הוזכרה, קנזס סיטי הוזכרה, סן חוזה הוזכרה, אפילו סיאטל הוזכרה כמועמדת לקלוט את הפרנצ'ייז המפוקפק. האקס פקטור המדובר הוא לאו דווקא בניית אולם חדש והישארות בעיר, אלא פשוט בהירות מיוחלת. במשך זמן רב מדי נמצאים אוהדי הקבוצה, שחקניה והאנשים שמנהלים אותה במין סימן שאלה עוטף, וכעת הגיע הזמן לצאת ממנו; אם עוברים למקום אחר אז קדימה, לעבור. אם נשארים, צריך לפעול בהתאם. סקרמנטו יכולה לדבר כמה שהיא רוצה על בניה מקצועית נכונה וארוכת טווח, אבל עד שהיא לא תגבה את זה בביטחון ניהולי וסכמתי - זה לא באמת משנה.

תסריט אופטימי:

אוואנס מתאים את עצמו לעמדת הרכז בקלות כמעט טבעית, קווין מרטין נבחר, סוף סוף, לאולסטאר, וג'ייסון תומפסון וספנסר הוז סוגרים לקינגס את עמדות הפנים ל-10 השנים הקרובות. כספי, גארסיה המתקמבק, מייסון, גרין ונוצ'יוני סוגרים באופן סביר את עמדה 3 ומחפים אחד על החסרונות של האחר, ועל כל המקהלה הזאת מנצח פול ווסטפאל – שמפציע, מפתיע, ומשחרר לשחקנים הנכונים את פיסת החבל הנכונה בזמן הנכון. סקרמנטו הופכת לאחת הקבוצות המרתקות בליגה, בונה אולם חדש והעתיד – כמו ההווה, רק להיפך – נראה ורוד מתמיד, בדיוק בזמן לקיץ 2010.


תסריט פסימי:

אוואנס זורק כל כדור שמגיע אליו, כולל בארון התרופות של פול ווסטפאל, שמפוטר אחרי 20 משחקים ומאזן של 14:6. קווין מרטין המסכן נפצע, וכשוטינג גארד מעלה המאמן החדש – ראש העיר קווין ג'ונסון – את שמעון כספי, שנמצא בעיר כדי לבקר את בנו. אודריך וסרחיו רודריגז מתחרים ביניהם על תואר הרכז השומר הגרוע בליגה וזוכים בפרס במשותף, בעוד ספנסר הוז לוקח טיפ שמקבל מולאדי דיבאץ' ומתחיל לעשן. הקבוצה עוברת בסוף העונה לטיחואנה, ומוציאה את הכסף הרב שמתפנה לה בתקרת השכר על אדוארדו נאחרה.

תחזית:

בגדול, לא המון השתנה מהעונה שעברה. אוואנס עוד יתגלה כקומבו-גארד יעיל וראוי בליגה הזאת (אם כי לא כרכז), קווין מרטין ימשיך להיות אחד הסקוררים היעילים והסימפטיים בתבל, ותומפסון את הוז ימשיכו להראות כישרון לצד חוסר יציבות ופציעות. בסופו של דבר, המציאות הסקרמנטואית מעט אפורה, וקשה לברוח ממנה: כן, בסגל הנוכחי יש כמה וכמה שחקנים צעירים נחמדים, אבל במערב לבד יש לפחות 3 קבוצות צעירות מוכשרות יותר. זה ייגמר איפשהו סביב 25 נצחונות, וכרגיל – יותר מדי סימני שאלה של מועדון שעדיין מחפש את הדרך שלו.