שועל האש

מסתבר שגם חמישה ניצחונות ליגה רצופים ועוד שניים בליגת האלופות לא מספיקים למאמן בימינו כדי להימלט ממלתעותיה הביקורתיות וחסרות הרחמים של התקשורת. מנואל פלגריני נחתך מכל כיוון אפשרי לאחר ההפסד (המתקבל על הדעת) של ריאל מדריד בסביליה במחזור הקודם, עד כדי כך שאפילו יוהאן קרויף, הצבוע כל כולו בצבעי הבלאוגרנה, נחלץ לעזרתו וביקש להניח למאמן הצ'יליאני. "אז הוא הפסיד בסביליה, אז מה? כל אחד יכול להפסיד בסביליה. קצת מגזימים שם במדריד עם התגובות שלהם", טען ההולנדי האגדי במידה רבה של צדק.

העניין הוא שפלגריני לא באמת התרגש מהחיצים שנורו לעברו, ומוכן לספוג את האש בשביל המועדון אם צריך. לראשונה זה זמן רב - אולי מאז ויסנטה דל בוסקה - יש לריאל מדריד מאמן שלא מנסה לגנוב את ההצגה (וונדרלי לושמברגו), לא חושב שהוא גדול מהשחקנים (פאביו קאפלו) ולא מייצר כותרות בסיטונות עם ראיונות לכל כלי תקשורת אפשרי (ברנד שוסטר). פלגריני קיבל את הזדמנות חייו אחרי תקופה מוצלחת בוויאריאל ולפני כן בארגנטינה, והבין מהרגע הראשון את מקומו במועדון. הצ'יליאני לא הגיע כדי להיות הבוס הגדול, אלא עובד מסור במפעל ליצור תארים המתיימר לשחזר את הימים בהם התנהל כמונופול. זה בדיוק מה שזקוקה לו ריאל מדריד בסיטואציה הנוכחית.

אם יש מאמנים שבתחילת העונה ניגשים אל לוח השנה ומסמנים את הימים בהם מצפה להם משחק קשה בו כדאי לקחת בחשבון איבוד נקודות, אצל פפ גווארדיולה אותם ימים נוראים הם התאריכים בהם יוצאים שחקניו לשירות הלאומי שלהם. בכל פגרת נבחרות מחווירים פניו של מאמן ברצלונה, שגם כך מחזיק סגל מצומצם למדי עבור קבוצה בכירה - על אחת כמה וכמה כשמדובר באלופת אירופה המשתתפת בכמות הגדולה ביותר של מפעלים מבין קבוצות היבשת. כשהשחקנים הבינלאומיים שבים לברצלונה, חלקם חוזרים פצועים (תיירי הנרי), חלקם עייפים (זלאטן איברהימוביץ') ואחרים מדוכאים ורמוסי כבוד (מי אמר לאו מסי?).

לגווארדיולה אין יותר מדי אופציות במקרים כאלה - בשל האילוצים חרג ממנהגו ופתח עם מסי בין ה-11, לראשונה אחרי חזרה שלו ממשחק של נבחרת ארגנטינה - וכל שנותר לו הוא לתת לזמן לעשות את שלו. בימים כאלה מברכים בברצלונה על כך שיש שחקנים כמו ויקטור ואלדס שלא יוצאים למסע מפרך עם הנבחרת, ומסוגלים להתעלות ולחפות גם במגרשים קשים מסוגו של המסטאייה כשיתר החברים מותשים לגמרי. לפיכך, ההצהרות של גווארדיולה על שביעות רצונו מהתוצאה המאופסת בוולנסיה בהחלט מובנות. הוא כבר עם הפנים לאמצע נובמבר, לראות איך שורדים את המחזור הבינלאומי הבא.

מה אומר לכם השם אנטוניטו? קרוב לוודאי שלא הרבה. כך גם למרבית חובבי הכדורגל הספרדי שנמצאים מחוץ לאנדלוסיה. אבל במחזור השביעי של העונה הבחור בן ה-31 ששיחק בעבר גם בסביליה ועזר לסנטאנדר להינצל מירידה, נכנס לספרי ההיסטוריה של הליגה וכמובן של המועדון אליו הוא משתייך, כאשר כבש את שער הניצחון ההיסטורי של חרז בליגה הבכירה. ותיקי האוהדים של המועדון הצנוע, המייצג את העיר החמישית בגודלה באנדלוסיה, חלמו במשך 62 שנות קיומו על הרגע בו יחגגו לראשונה ניצחון בליגה של ברצלונה, ריאל ואתלטיקו מדריד. השבוע זה קרה בזכות אנטוניטו, שהקשית לרשת של דייגו לופז מוויאריאל, והראה שגם לקבוצה עם תקציב זעום של 9 מיליון יורו יש מה למכור בליגה של הגדולים.