ותודה לשמעון מזרחי שמציל עדיין את היורוליג

האלפים, לבושים במיטב מחלצותיהם, מגונדרים ומבושמים, התמקמו במושביהם הקבועים, חמושים בטונות של ציפייה והתרגשות. האקרובטים הצעירים השתלשלו מן התקרה; הבחור עם המסכה ירה חולצות, למצהלות האוהדים; ועל המסך הגדול ריצדו כל העת דמויות הגיבורים בצהוב. כדור המשחק הורד מהשמיים. פיני קיפץ, פדרמן התלוצץ, אנדרסון להטט, לאזמה התקוטט, המעודדות פיזזו, החידונים שודרגו, הפרסים חולקו. אבל ברבע השלישי התחלנו לנקר. היה זה משחק אימון חגיגי לתפארת.

קשה היה לחדור שכבות-שכבות של מסחור, בחסות חברת אלקטרה מוצרי צריכה. הטקטיקה גאונית: נסמם את האוהדים במינון כה גבוה של שואו ושל גלאם, עד שאולי ישכחו את המטרה העיקרית לשמה כלל התכנסו כאן – הכדורסל. כשמנגד מופיעה יריבה עלובה בדמותה של אולימפיה לובלאינה, כנראה שאין לאנשי השיווק הרבה ברירות. שכן המשחק עצמו אינו הצדיק את הבאזז העצום שקידם אותו.

נפתח בחלק החיובי: אלן אנדרסון הוא אולי הכדורסלן הגדול ביותר ששיחק כאן מאז אנתוני פארקר. הוא מוביל כדור, מסיים, אשף פיק אנד רול, קולע מבפנים ומבחוץ, בניתור ובסיבוב, מוריד ריבאונדים, מחלק אסיסטים, מכוון את ההגנה, דוחף קדימה את חבריו.

מחוץ לחדרי ההלבשה של אולימפיה לובליאנה שאלתי את מאמנה, יורי זדובץ', כיצד התרשם מהסווינגמן המבטיח. "בעונה שעברה הוא הפתיע את כולם", השיב מי שסבל מנחת זרועו של אנדרסון עוד אשתקד, כשזה שיחק במדי ציבונה זאגרב. "אני חושב שלא ראינו באירופה הרבה זמן שחקן עם כישרון שמשולב באתלטיות כזו. הערב, גם בהגנה הוא היה מצוין. חטף הרבה כדורים והסב לנו נזקים.

"התכוננו לקראתו, אבל אנחנו לא מספיק איכותיים כדי לעצור שחקן כזה", המשיך לפאר ולשבח. עוד מוקדם מאוד, וייתכן שיתברר בעתיד כי חטאתי בהשוואה שתמיט עלי בושה וקלון, אבל לא יכולתי לעצור בעצמי: האם הוורסטיליות המרשימה שלו, בתוספת למבנה הפיסי, לא מזכירים במעט את אותו פארקר, שאלתי. "עוד לא הייתי מרחיק כל כך", חייך זדובץ'. "קודם נראה את אנדרסון מביא את מכבי לפיינל פור, ואז נוכל לדבר".

אבל ישנו גם קאץ': הנפגע הישיר מהדומיננטיות של אנדרסון הוא מי שאמור היה לשמש כמוח האמיתי של הקבוצה – צ'אק איידסון. השניים דורכים אחד על רגלי השני – לא במובן הפיזי, כמובן, אלא במובן התפקודי. בעונה שעברה ביצעו השניים תפקיד דומה, כל אחד בקבוצתו – איידסון בריטאס וילנה ואנדרסון בציבונה זאגרב – דהיינו, בהתקפה שימשו כמוציאים העיקריים לפועל, וגם מבחינה דפנסיבית היו שחקני מפתח. הם מביאים לפרקט איכויות דומות.

כשמכבי תוקפת, הכדור נמצא בעיקר בידיו של אנדרסון. ואז איידסון נדחק הצידה והופך לשוטר תנועה. במחצית הראשונה זרק אנדרסון תשע פעמים מהשדה, ועמד ארבע פעמים על הקו. איידסון הסתפק בשני ניסיונות קליעה מ-2. את המשחק סיים אנדרסון עם 13 זריקות מהשדה, ועוד עשרה ביקורים על קו העונשין. איידסון הסתפק בשמונה זריקות – חלקן בלית ברירה, לקראת סוף השעון, או כחלק מהתקפת מעבר – ועמד עוד פעמיים על הקו.

ניתן להמחיש את הנקודה בעזרת משחק האימון שערכה מכבי ביום ראשון מול פאנליניוס. מעבר לכך שהקבוצה היוונית הציגה יכולת טובה בהרבה מזו של לובליאנה אמש – היה מדובר באירוע נדיר, שכן אנדרסון לא שותף כלל וניתן היה לקבל מושג, ולו קלוש, כיצד הייתה נראית מכבי בלעדיו.

איידסון שיחק אז 28 דקות – פחות מה-32 דקות להן זכה אמש – וסיים את המשחק עם עשר זריקות מהשדה ועמד שלוש פעמים על קו העונשין. בסך הכל קלע 15 נקודות והוריד חמישה ריבאונדים. אמש סיים עם 7 נקודות בלבד, לצד שני ריבאונדים, ארבעה אסיסטים ושני איבודים.

נקודה מעניינת נוספת, שעוד נדון בה בוודאי בהמשך העונה, היא משחק הפנים של מכבי: גם בצוות המקצועי של הקבוצה מודעים לכך שגל הרכש בקיץ לא הצליח לשדרג את התחום הנ"ל. בעונה שעברה סבלה הקבוצה מנחיתות קבועה מתחת לסלים, הן בהתקפה (לא החזיקה שחקן עוגן שצבר נקודות עם הגב לסל) והן בהגנה (צבע חדיר, חולשה כללית בריבאונד).

מאצ'יי לאמפה, כבר ראינו, לא פותר את הבעיה הזו. "הוא לא מסוגל לשחק עם הגב לסל, אלא רק עם הפנים לסל", אמר גורם בקבוצה, "וכשזה הסנטר שלך, זה מצב בעייתי". במשחק אמש הייתה התפלגות הנקודות בין שחקני החוץ והפנים מדהימה: 57 לגארדים (וויזנייבסקי, אנדרסון, פרקינס ולימונד); 10 נקודות לגארדים-פורוורדים (איידסון, פניני); ורק 18 נקודות לשחקני הפנים המובהקים (פישר, לאזמה ולאמפה).

אמת, מכבי של העונה תהיה אחת החוסמות הטובות במפעל (תשע חסימות אתמול), אבל עדיין תסבול מפגיעות תחת הסלים. אפילו לובליאנה האיומה – כל כך גרועה, שסיימה את המחצית הראשונה עם 15 נקודות מדד בלבד – ניצחה 29:36 בריבאונד.

ואולם המאמן זדובץ' ביקש שנעניק קרדיט גם להגנה שלו: הטקטיקה שלנו, סיפר בתום המשחק, הייתה להרחיק את שחקני הפנים של מכבי מהטבעת, ולשמור חזק על איידסון. עם אנדרסון ידענו שתהיה בעיה, אמר. הצלחנו עם הגבוהים של מכבי. כשלנו בהתמודדות עם שחקני החוץ.

אך בעיקר, היה זה יומו של שמעון מזרחי. האייקון הגדול ביותר של הספורט הישראלי זכה אמש לכבוד השמור ליחידי סגולה. כמובן, אפשר להיות ציניים ולהתלוצץ על הפומפוזיות בטקס ועל הפאתוס של מיקי ועל המבוכה שמגלה מזרחי באירועים מסוג זה ואפילו על הדרך בה הוא מנשק את המאחלים – מטה במעלות בודדות את ראשו כלפי מעלה ומסיט אותו סנטימטרים ספורים לימין ולשמאל, ובכך מכריח את המאחל להתכופף לכיוונו ולעשות את מרב העבודה, עד שברור לכל שהוא זה המנושק ולא חלילה זה שמנשק אחרים, כיאה לדון של המשפחה – אבל כדאי לזכור שאנו צופים בשנותיה האחרונות של אגדה חיה, מזן נכחד שכבר לא קיים בעולמנו.

(אף שאני סבור כי את סיפורו האמיתי של מזרחי מספרים דווקא אלו שלא הגיעו לכבד אותו – שותפיו העיקריים לדרך, שמלוק מחרובסקי ומוני פנאן. הסיבות להיעדרותם ידועות. אבל לא זה המקום לדון בכך).

בין כה וכה, לפני סיום הטקס עלה לפרקט מזכ"ל היורוליג, ג'ורדי ברתומיאו, והעניק למזרחי תשורה מיוחדת. "תודה על הכל", אמר לו ברתומיאו בעברית, והתכוון לכל מילה. לפני המשחק ישבנו איתו אני ואהרל'ה וייסברג מאתר וואי-נט לשיחה בת כארבעים וחמש דקות, שתפורסם כאן בשבוע הבא. למרות כל מה שאמר לנו ברתומיאו בלובי המהודר של מלון הילטון – וחרף ניסיונו לשוות למפעל הזה טעם וריח שכולם עניין ויוקרה – גם הוא יודע שלולא התשוקה והלהט שמזריקה מכבי של מזרחי לליגה האירופאית, כל שנותר לה היה סקס אפיל אפרורי ומשמים. נאמר, של איזו אולימפיה לובליאנה.

ohad@walla.net.il