סימנים של חולשה

"תאמין לי, כל מה שאני רוצה זה רק לסיים את העונה ולעוף מכאן כמה שיותר רחוק", מלמל אחד משחקניה הבכירים של מכבי תל אביב. זמן קצר קודם לכן הסתיים עוד אימון ערב שגרתי, ואני נתקלתי בו בדרכי לבית הקפה בהיכל.

מדוע היה כה נסער, זאת לא ידעתי באותו רגע; מכל מקום, המתנו למנת הקפאין ושוחחנו. הוא המשיך לנאום גם בדרך למגרש החניה. קשה היה לעצור את שטף הדיבור שלו; היה זה חודש דצמבר של השנה שעברה ובחוץ שרר קור כלבים, אך במשך דקות ארוכות גולל השחקן באוזני סיפורים רבים וחשף טפח ועוד טפח מחיי היום-יום של הקבוצה, עד שבסוף השיחה-הרצאה נצטיירה תמונה עגומה למדי של מערכת היחסים בין מאמנו, פיני גרשון, ובין כמעט כל יתר השחקנים הישראלים.

עיקרן של התלונות כדלקמן: הוא לא נותן לנו קרדיט, גרשון הזה. לא מכבד אותנו. צועק רק עלינו באימונים. מנגד, הוא לא מעז להתעמת עם הזרים. חלוקת הדקות שלו שרירותית. בלתי מובנת. היחס כלפי השחקנים המקומיים מביש.

רק כשעצר לרגע ולגם מעט מהקפה, הפנים הכדורסלן את משמעות הדברים שהשמיע. הוא השביע אותי שהשיחה תישאר בינינו, כשיחת אוף רקורד, לפחות עד לסיום העונה. אם הדברים יראו אור, הבין, הוא עתיד לסיים את דרכו במועדון עוד באותו ערב.

כחלק מהמהפכה המקצועית שהתרגשה על המועדון בקיץ האחרון, גם אותו שחקן נשטף החוצה ומצא בית חדש, טוב לא פחות. גם היום הוא לא מוכן להיחשף בשמו – סיבותיו, יש לציין, מובנות – אבל עדותו המרתקת, אשר בינתיים נוספו עליה פרטים חדשים, רואה אור כעת.

"פיני הוא בעל הבית בקבוצה. הוא הכל", פתח אותו שחקן את השיחה. "הוא אולי לא מעביר מאה אחוז מהאימונים, וגם את תרגולי הוידאו מעביר שרון (דרוקר), אבל אם שרון אומר איזה משהו שלא מוצא חן בעיני פיני, אין לו בעיה לעצור ולהגיד 'שרון, מה זה השטויות האלה?'. שרון נוכח מאוד בחיי הקבוצה, אבל פיני הרבה יותר דומיננטי".

"רוב האימונים התנהלו בצורה די רגועה", אמר השחקן, "אבל במהלך האימונים, את ההערות המציקות על הדברים הקטנים פיני שמר רק לישראלים. אפילו שהיו הרבה ישראלים טובים בעונה שעברה, רק אנחנו היינו חוטפים על הראש כל הזמן. לא נתנו לנו כבוד של שחקן זר. כשלא שיחקנו טוב, היו בעיות; נכנסו לנו לתחתונים ולא נתנו לנו קרדיט או מינימום של חופש מקצועי. הישראלים של מכבי העונה (בעונת 2009/10, א.ג.) צריכים להיות מאוד חזקים בראש, כי פיני לא מחזיק מהשחקן הישראלי. נקודה".

כיצד זה ייתכן, שאלתי אותו. "גם אני לא יודע. הרבה שחקנים אצלנו אמרו שזו בושה. הרי נתנו את התחת לקבוצה, ועדיין היו מתייחסים אלינו כאל אזרחים סוג ב'. כשהייתי מקפיץ פעמיים באימון, פיני מיד היה מתעצבן ושואל למה אני לא מוסר לרכז. לא נתנו לנו אפילו את המינימום הזה. תשמע, בכל זאת, ישראלים – חלקם גדלו כאן במועדון – אבל לא עשו לנו כבוד של שחקני בית. מבחינתי, היחס האישי היה הכי גרוע".

ניסיתם להבין מדוע, הקשיתי. "מה זה להבין? אני חושב שהשחקן הישראלי צריך לקבל מהמאמן שלו יחס לא פחות טוב מאשר זר", השיב השחקן. "למה? ככה. כי אנחנו מקומיים, ומקבלים פחות כסף, ונותנים את הנשמה עבור הקבוצה, ובכלל שיחקנו טוב יותר מכל הזרים. אבל היו צועקים עלינו, מתנהגים לא יפה, עושים לנו סדרות חינוך. בגלל זה הרבה ישראלים החליטו לעזוב הקיץ את המועדון. תאמין לי, זה לא היה רק עניין של כסף.

"אני זוכר את עצמי אחרי משחקים, נכנס לחדר ההלבשה ואומר: 'מה זה החרא הזה, על מה ולמה כל היחס הזה?'. לשחקן זר זה לא היה קורה. על זרים, פיני אף פעם לא יצעק. הוא בחיים לא יעשה סדרות חינוך לשחקן זר. את תרגילי המנהיגות פיני עושה על הגב של הישראלים. כי הם יותר חלשים. הכי קל זה להיטפל לחלשים".

למוני פנאן היה שטיק קבוע: בכל פעם שפיני גרשון דיבר יתר על המידה בסלולארי במהלך האימון, היה המנהל חוטף לו את המכשיר מהיד וזורק אותו לפח. "רק כך אפשר היה לגרום לו להפסיק", סיפר בעבר.

הייתה זו תקופה אחרת; לעיתים נדמה היה אז כי גרשון גדול יותר מן המועדון עצמו. היום כבר ידוע לכל שהנסיבות הן שאפשרו לו לשמש מעין "מאמן למשחקים בלבד". הנסיבות, משמע שני עניינים עיקריים: ראשית, הגב המקצועי העצום שקיבל מדיוויד בלאט ("דיוויד היה אליל במכבי", אמר פנאן, "עוזר המאמן הכי גדול שראיתי בחיים"); שנית, התמיכה האבסולוטית לה זכה מצידו של פנאן. השניים היו חברים בלב ובנפש. ובימים ההם, פנאן היה לב ליבו של המועדון. את הטריו השלים שמעון מזרחי, שעוד ניהל אז את המערכת דה-פקטו.

והייתה לו, לגרשון, חונטה נוספת, אותה פגשתי לראשונה בפיינל פור 2008 במדריד. באחד הלילות, בעת שעשיתי את דרכי החוצה מן הלובי בו שוכנו הקבוצות המשתתפות, באזור השעה אחת וחצי בלילה – בזמן שצביקה שרף וחניכיו כבר ישנו שנת ישרים בקומות העליונות – נתקלתי בגרשון, יושב באחת הפינות, מוקף במקורביו. אותם ידידי מחלקה מיתולוגיים – קבוצה קטנה של בעלי אינטרס, הנחשבים קרובים במיוחד לראשי המערכת, ולעיתים לוחשים על אוזניהם. גרשון היה בלתי עציר, סיפר גסויות בשרשרת, ואברהם מלצמן ויתר החברים התמוגגו. מי יודע – אולי כבר אז נשתלו הזרעים שאפשרו את חזרתו לקבוצת האם, רק מספר חודשים לאחר מכן.

ואולם כששב למועדון, בנובמבר אשתקד, היה זה גרשון אחר. לא בהכרח צנוע יותר, אך בהחלט מחושב מכפי שהיה בעבר. גם באימונים התנהל אחרת. "בחודשיים הראשונים, פיני העביר את כל האימונים בעצמו", מספר שחקן לשעבר במכבי. "הרעיונות המקצועיים והתרגילים היו שלו. בהמשך הוא לקח צעד אחורה ושרון הפך ליותר מעורב, אבל לקראת סיום העונה פיני שוב לקח את המושכות ונכנס לכל פרט ופרט".

לא רק לשיחות הטלפון בסלולארי כמעט ולא נותר זכר: גם מחוץ לפרקט דאג גרשון להוריד פרופיל. הופעותיו בתקשורת הצטמצמו. גם סגנון הדיבור התמתן קמעה. ובחדרי חדרים, הרחק מעין הציבור, הפך הפה הגדול של הכדורסל הישראלי – זה שבעבר כינה בשידור חי את אחד הבוסים שלו "מוגבל" ו"אומלל" – למעין פוליטיקאי. הסממן המובהק ביותר לכך היה מצוי במערכת היחסים בין גרשון לרענן כץ, הגורם נשוא אותם עלבונות.

עד היום משוכנע צביקה שרף שכץ היה זה שעמד מאחורי החלפתו באפי בירנבוים בקיץ שעבר. בשיחות סגורות טען שרף כי מאחר וסירב לשחק את המשחק עם כץ – כמעט ולא התקשר אליו לארה"ב, לא ענה לטלפונים שהתקבלו ממנו ובעיקר לא העניק לאיש העסקים הגחמני מספיק תשומת לב – נקם בו הבעלים, כאשר היה לרוח החיה מאחורי פיטוריו.

גרשון מכיר את הסיפורים הללו. אולי בזכותם, או שמא בגללם, הפך אשתקד לאחד הגורמים המקורבים ביותר לכץ. בניגוד לשרף, גרשון תמיד היה זמין לשיחות מהביזנסמן האמריקאי; חלק איתו רשמים מקצועיים, ולעיתים אף שיתף אותו בלבטיו. אפילו בקיץ האחרון, כשכץ המוקצה מחמת המיאוס נחת בישראל לאחר משחקי הפיינל פור – היה גרשון לגורם היחיד שנועד עימו לארוחת ערב. ובאותה ארוחה, שלא לציטוט, הביע תמיכה מסוימת ביריבו הגדול של דיוויד פדרמן. "אני מקווה לא רק שלא תמכור, אלא אפילו שתגדיל את חלקך בקבוצה", רמז לו המאמן.

פוליטית, גרשון הפיקח הבין כי היה מצוי במלכוד; יחסיו עם פדרמן ידעו עליות ומורדות לאורך השנים, והרי פנאן כבר לא שם כדי לשמש לו מגן אנושי. גם כוחו של מזרחי נחלש. המסקנה המתבקשת היא שתמו ימיו כחתול תעלול. ואחד מאנשי הקבוצה בעבר סיכם זאת בפשטות: "פיני למד להבין איפה מרוחה החמאה".

עבור גרשון, שינוי אינה רק סיסמת הבחירות המוצלחת בכל הזמנים; המהפך שחל במאמן הוותיק התבטא לא רק בהתנהלותו מחוץ למגרש, אלא גם על הפרקט. אם פעם לא היסס להיכנס להתכתשויות מתוקשרות עם כוכביו – ספסולו הבלתי-נשכח של שאראס יאסיקביצ'יוס (שבזמנו עורר גם הוא את זעמו של פדרמן), ולחילופין העלבונות שנהג להטיח בוויל סולומון במהלך עונת 2005/6 יכולים לשמש לכך דוגמאות מובהקות – הרי שגרשון החדש כבר לא שש אלי קרב.

"תראה איך (קרלוס) ארויו התנהג; הוא היה אצלנו 'עבד כי ימלוך'. עשה מה שהוא רוצה", מספר אחד משחקני הקבוצה בעונה שעברה. "אז מה, פיני עשה לו משהו? איזה. הוא לא העז". שרון דרוקר נשלח בדרך כלל להתעמת עם הזרים הסוררים. אך עליהם זה לא תמיד עבד; דרוקר היה חזק יותר בגזרת המקומיים.

"שרון מאמין גדול בחיוביות, בלתת מילה טובה כשצריך, אבל הוא פוליטיקאי", ממשיך השחקן מאשתקד. "הישראלים מאוד אהבו אותו, אבל האמריקאים ישר זיהו את האופי שלו ולא התחברו אליו. עם ארויו הוא רב המון. אבל בעיקרון, השחקנים החזיקו ממנו".

טל בורשטיין היה אחד מנפגעיו העיקריים של גרשון. "טל אמר לשחקנים: 'בכל התארים שלו במכבי פיני זכה יחד איתי. פתאום לא נותנים לי לעשות כלום, לא נותנים לי להקפיץ'", מוסיף הכדורסלן. "למה אתה חושב שחצי קבוצה ברחה הקיץ? בדיוק בגלל ההתנהגות הזאת".

טוויסט מפתיע נוסף נרשם במהלך העונה החולפת, כאשר גרשון החליט להיכנס בעובי הקורה בכל הנוגע לחיזוק הקבוצה לקראת העונה הנוכחית. לא עוד ההפקרות של ימי בלאט העליזים; הפעם גם גרשון לקח חלק פעיל במעקב אחר מועמדים פוטנציאליים. בכל זאת, בקיצים 2004 ו-2005 כמעט ולא נערכו שינויים בסגל של מכבי. המהפך הגדול התרחש בקיץ 2003, אבל אז עוד היה שם בלאט לצידו. בקיץ הנוכחי, לראשונה זה שנים ארוכות, הוטלה על גרשון משימת בניית קבוצה חדשה כמעט לחלוטין.

אומנם, דרוקר היה לכוח העיקרי מאחורי מספר החתמות; אבל גרשון דאג להישאר מעורב. הוא היה זה שנסע בתחילת אפריל לעקוב אחר צ'אק איידסון, במהלך טורניר הטופ-8 של היורוקאפ. גרשון שוחח עם השחקן וסוכנו, והעסקה נסגרה בראשי פרקים עוד אז.

לאורך הקיץ האחרון תפקד גרשון במכבי לא סתם כמאמן, כי אם כג'נרל מנג'ר של ממש. "פיני היה מעורב בכל האספקטים של בניית הקבוצה, לרבות בנושאים הכספיים", מספר גורם במועדון. "הוא היה מדבר הרבה על חיסכון. זה לא שהוא בא להנהלה עם שמות של שחקנים בשני מיליון אירו, וביקש. הוא ידע כמה כל שחקן עולה וניסה להפחית בעלויות. זו התנהלות של GM לכל דבר ועניין". כדוגמה, את החתמתו של דורון פרקינס הסביר גרשון בעלותו הכספית הנמוכה – "שליש מכפי שהיה אמור לעלות לנו בורשטיין", טען בראיונות שונים.

"איידסון ואנדרסון הגיעו יותר מדרוקר מאשר מפיני", מספר מקורב למועדון. את המעורבות הגדולה ביותר גילה גרשון דווקא בעסקת מאצ'יי לאמפה – העסקה הכבדה ביותר שביצעה הקיץ הקבוצה. "הוא התעקש עליו ממש. אף אחד לא ידע להסביר את הקטע הזה", אומר גורם במכבי. גרשון, לעומת זאת, הסביר את פשר הלהט שלו בכך ש"לאמפה צעיר, מוכשר, עם קליעה מצוינת ואפ-סייד גדול", כפי שהדגיש בשיחות פנימיות. סוכנו הישראלי של לאמפה, יש לציין, הוא אריק קריין – המשמש גם כסוכנו של המאמן.

אולי עוד מעט מוקדם לשפוט, אך כרגע נראה לאמפה כרכש הגרוע ביותר שביצעה מכבי. הוא רך מדי, אומרים בקבוצה, לא מסוגל לשחק עם הגב לסל, ובעיקר לא נותן לנו כלום בהגנה. במשחק האימון שנערך בתחילת השבוע מול פאנליניוס שיחק לאמפה 34 דקות, יותר מכל שחקן אחר. הפולני אומנם קלע 22 נקודות, אבל באחוזים איומים (4/13 מ-2). מנגד, הוא קלע שלוש מארבע מחוץ לקשת, והוריד שישה ריבאונדים.

אבל ניתן לומר בוודאות שגם בצידו השני של המגרש היה לאמפה אחראי למנת נקודות הגונה. הגבוהים המסורבלים של פאנליניוס לקחו אותו לטבעת פעם אחר פעם, וגרשון – שבאותם רגעים אולי שיווה בדמיונו מפגש עתידי בין הסנטר הנרפה לגבוהים האגרסיביים של צסק"א וקאחה לאבורל – לפת את ראשו. לאחר כל סל שכזה סינן לעצמו קללה שקטה, אבל דאג שזו לא תגיע לאוזניו של לאמפה הרגיש.

רק ברבע הרביעי, לאחר שהצבע של מכבי נפרץ בפעם המאה בידי גבוה יריב, יצא גרשון מדעתו. "מאצ'יי, הוא שחקן שלך!", צעק. מה שלא הפריע למאמן, אגב, לנהל טראש-טוק מתמשך ולהחליף עקיצות עם יניב גרין לאורך כל הערב. "אולי תרוץ להגנה כמו שאתה רץ להתקפה?"; "אתה לא יכול להחטיא ככה עונשין"; ועוד כהנה וכהנה הערות. כפי שנאמר: דין אחד לישראלים, דין אחר לזרים.

גרשון מסרב להודות בכך, אולם ניכר שהוא להוט במיוחד לקראת העונה הקרובה. במשחקי האימון הוא חד כתער; באימונים הוא מעורב מתמיד. הפארסה המביכה באולימפיאקוס, שהסתיימה בפיטוריו לאחר עונה וחודשיים, הסבה לו נזק תדמיתי כבד ("הוא לא הצליח למצוא אחר כך קבוצה גדולה באירופה", גילה אחד הסוכנים); העונה אשתקד, במהלכה איבד לראשונה תואר עם מכבי (גביע המדינה) והודח עוד בשלב הטופ-16 של היורוליג, גם היא לא הוסיפה לו כבוד.

אבל "אם בעונה שעברה פיני יכול היה להגיד 'זו לא קבוצה שלי, אפי בנה את הקבוצה הזאת', הרי שהפעם כבר אין לו את מי להאשים", מחדד מקורב למערכת. רבים טוענים כי זו אולי העונה החשובה בקריירה של המאמן; ללא שאראס, וויצ'יץ' או פארקר, הרבה לאחר ששיתוף הפעולה עם בלאט נפסק וללא המטרייה האווירית שסיפק לו פנאן, נותר כעת גרשון בודד במערכה.

"כבר כמה שנים שפיני לא עושה כלום", אומר המקורב. "הוא יכול לדבר עד מחר על הימים ההם, אבל המציאות היא שאחרי תקופה כזאת גרועה, גם מעל ראשו כבר מרחפים סימני שאלה". שחזור של המפולת המקצועית מאשתקד, וגם גרשון יגלה שלאהבת הקהל בהיכל יש תאריך תפוגה; בדרך כלל היא מחמיצה מיד עם הפיאסקו הראשון.

אמש שאלתי אותו האם הוא סבור כי לאור התקופה הקשה שעברה עליו, יש לו כעת מה להוכיח. "תקופה קשה? אולי בעיניך", השיב, "אני מאוד מרוצה ממה שקרה בשלוש השנים האחרונות. אולימפיאקוס? תשאל שם אנשים, הם היו שמחים שאחזור לאמן אותם". מה שאומר כי לכל הפחות, האיש עדיין לא איבד את חוש ההומור.

ohad@walla.net.il