גוויות קור

חובבי הספורט באוסטריה הוכו החודש בתדהמה עם הודעת פרישתו של הרמן מאייר. ה"הרמינייטור" נחשב לאגדת הסקי האלפיני של העשור האחרון ואחד מהגולשים הטובים בכל הזמנים. כלומר, אחד הספורטאים היותר משוגעים בעולם, שבמשך כל כך הרבה שנים חי על הקצה. אבל אפילו למשוגע כמו מאייר נפל האסימון בגיל 36, אז הבין דבר פשוט – הסקי האלפיני המודרני הגיע לדרגת סיכון כל כך גבוהה, ובמקרה שלו גם המשחקים האולימפיים שיתקיימו בחורף הקרוב לא יכלו לשנות את ההחלטה. "סוף סוף הצלחתי להחלים מכל הפציעות שלי, אני פשוט רוצה להישאר בריא", אמר מאייר בהודעת הפרישה שלו, ואף אחד לא יכול לבוא אליו בטענות.

סקי אלפיני זה ספורט מדהים. אלה שעושים אותו מתמכרים לשלג הלבן ואלה שעוקבים אחריו כצופים נהנים בכל חורף משעות על גבי שעות של אקשן אמיתי. כנראה שהם נהנים יותר מדי, זה לא סוד שטבע האדם גורם לנו סיפוק מצפייה באנשים שמסכנים את חייהם. אבל יש יסוד להניח שבמקרה של הסקי האלפיני נפרץ מין גבול מסויים, בלי שאנשים ישימו לב או שפשוט יתכחשו לזה.

במרכזו של הסקי האלפיני הספורטיבי עומד סבב גביע העולם שמתקיים בכל חורף, ובסוף אוקטובר הוא יוצא לדרך. במקרה שלנו, מערכת חדשות ספורט ממדינה נטולת סקי אלפיני (פרט לנציג אוקראיני אמיץ שמייצג את ישראל אבל רחוק מהצמרת העולמית), לא מפריע לנו להציג לכם את הענף הזה דרך המאפיינים שיצרו לו מוניטין כל כך רע. כדי להמחיש יותר את הסכנות שבספורט הזה צירפנו לכם לינקים לקטעי וידאו של כמה מהתאונות הקשות, ואנחנו מזהירים מראש - התמונות קשות לצפייה.

בסקי האלפיני כל גולש יוצא בתורו מפסגת הר מושלג ויורד בשיא המהירות לנקודת סיום שנמצאת כמה מאות מטרים מתחתיו. יש לענף הזה מספר קטגוריות כמו הסלאלום (האיטי יחסית) והדאונהיל המהיר, שבו הגולשים מגיעים לעיתים למהירויות של 140 קמ"ש. מדובר באחד מענפי הספורט עם אחוז התאונות הגבוה ביותר, כמובן שיותר מרוב ענפי הספורט המוטורי ההולכים ונהיים בטיחותיים יותר, אבל גם יותר מכל ענפי ספורט החורף האחרים. אם חשבתם שקופצי הסקי למרחקים הם המשוגעים האמיתיים, הרי שמדובר בטעות גדולה. קפיצות סקי נחשבות לבטיחותיות ביותר וכמעט נטולות תאונות, אפילו במזחלות נפצעים פחות. מצד שני, אין כמעט גולש סקי מקצועני שלא איבד שליטה בזמן הגלישה מהמדרון, בתחרות או באימון. אם שחקני הכדורגל חסרי המזל סופרים מתיחות שרירים ורצועות קרועות, הרי שגולשי הסקי סופרים לרוב שברים וחוליות שזזו, וזה במקרה הטוב. במקרה הרע זה יכול להיגמר במוות.

כמעט כל גולש סקי מבלה חלקים נכבדים מהקריירה שלו בבתי חולים, ועושה רושם שאת השנים שלאחר הפרישה שלו הוא מעביר בהרהורים האם כל זה היה שווה. ככה זה נראה לפחות במקרה של יניצה קוסטליץ' הקרואטית, שנחשבה לגולשת הטובה בהיסטוריה אבל פרשה לאחרונה בגיל 24 בלבד כי לא יכלה לשאת את הכאבים שנגרמו כתוצאה מהפציעות שלה. היא נחשבת לסלבריטאית ענק בקרואטיה ויש לה בארון 9 מדליות זהב אולימפיות, אבל מספיק לצפות בה בראיון כדי לזהות את הדכאון שמסתתר בתוכה - רואים שמדובר בספורטאית עם גוף מפורק מבפנים, והיא לא היחידה.

"מארגני התחרויות משחקים בחיי אדם" – אם המשפט הזה היה שייך לצופה מזדמן שהגיע לתחרות סקי, ניחא. אבל הדובר במקרה הזה הוא גולש הסקי האמריקאי מספר 1, בודי מילר, ומי שיודע במי מדובר יכול להבין עד כמה זה אבסורדי. מילר, עוד אגדת גלישה, ידוע כאחד ממחליקי הסקי היותר משוגעים בסבב. כל ירידה שלו מהפסגה מסתיימת באחת משתי האפשרויות: מקום בצמרת הגבוהה או התרסקות, מילר פשוט הולך על כל הקופה באופן ברוטלי ואף פעם לא גולש בצורה בטיחותית או מחושבת. ולמרות הכל הוא מתלונן, וטוען שמארגני תחרויות באירופה, בעיקר בקיצביל שבאוסטריה, עושים הכל על מנת ליצור חוויות צפייה מדהימות לצופים, אבל יחד עם זאת מסכנים את הספורטאים במסלולים מאתגרים ומסוכנים במיוחד. בגבעת הננקאם שבקיצביל, שם מתקיימת בכל שנה תחרות בסבב גביע העולם, הגולשים פותחים את המסלול בגובה של 1,665 מטרים ואחרי שש שניות בממוצע הם מגיעים למהירות של 100 קמ"ש. מדובר במסלול דאונהיל וזה אומר שבמקום שערי סלאלום הם ניצבים בפני גבעות קטנות מהן הם פשוט קופצים תוך כדי גלישה, ומרחפים למרחקים של יותר מ-80 מטרים. תאונות שכיחות מאוד נוצרות כתוצאה מאיבוד שליטה באוויר בזמן הקפיצות מהגבעות. אם כל זה לא מספיק, מסלולי הגלישה עצמם מצופים בקרח במטרה לשמור על שלמותם, וצריך גם לזכור את ההתחממות הגלובלית, שהפכה לא מעט פסגות מושלגות ורכות לאפורות וקשיחות.

מהצד השני עומדים מארגני התחרויות וקברניטי הענף, שטוענים שהגולשים עצמם אחראים לתאונות שלהם וצריכים להיות יותר מחושבים. אחרי הכל, נטען, הם עושים היכרות טובה עם המסלול לפני כל תחרות. ובכל זאת, לא מעט גולשים טוענים כי הבהלה המטורפת של המארגנים שמעוניינים בהצלחתו של הענף גורמת להם לנקוט בפעולות מסוכנות ביותר. העניין הזה מחזיר אותנו למסלול השערורייתי בקיצביל, ואחד הגולשים האמריקאים ניסה לתאר תמונת מצב של בניית מסלול לתחרות: "המארגנים עושים הכל כדי שאתר הסקי שלהם יתפאר במסלול הגלישה המסוכן ביותר, זה הופך את כל העניין למאוד יוקרתי. בשנה שבה שינו את המסלול בבורמיו שבאיטליה והפכו אותו לכמעט בלתי אפשרי, מה שגרם להמון תאונות, החליטו האוסטרים 'לשפץ' גם את המסלול שלהם כי הם לא רצו שיקחו מהם את ה'תואר'. אני מאמין שהם יצרו לנו גבשושיות בכוונה רק כדי לסכן אותנו".

למען הסר ספק, פרט למגינים ברגליים וקסדה על הראש, גולשי הסקי חשופים לגמרי בשאר חלקי גופם. עד לפני 20 שנה המקצוענים שביניהם הצליחו להסתדר עם זה, אבל מה לא עושים בשביל הרייטינג? צריך להבין, הסקי האלפיני הוא אחד מענפי הספורט הפופולאריים ביותר במרכז אירופה - מדובר בסכומי עתק של ספונסרים ענקיים, באחוזי צפייה גבוהים מאוד בטלוויזיה ובעשרות אלפי צופים בכל תחרות. ועדיין, מדובר בספורט מדיד - אין כאן מהלכים קבוצתיים וגם לא תחרות של האחד מול השני בו זמנית. מדובר בקרבות של הגולשים נגד השעון, במשך כמה שעות ביום, ועם הפרשים של עשרות מאיות בין הזמנים שמשיגים הספורטאים. כאן משחקות תפקיד יצרניות המגלשיים. מדובר בחברות ענק כמו "הד" ו"אטומיק", שבדומה לחברות חליפות השחיה משתמשות בטכנולוגיות המתוחכמות ביותר כדי לייצר מהירות. לקראת העשור השני של המאה ה-21, נראה לפעמים כי המהירות הזאת כבר גבוהה מדי עבור הגוף האנושי, וגורמת לא מעט פעמים לאירועים טראגיים.

אז יש את המגלשיים המהירים, ויש גם את המגפיים החדישים, שמאפשרים יותר חופש תנועה באיזור הקרסוליים ומעמיסים יותר מדי על הברכיים, שבלא מעט מקרים פשוט נשברות. הקסדות נראות יפה על הראש, אבל בהרבה מקרים הנפילות כל כך חזקות, שהן פשוט מתנפצות ומאבדות לגמרי את ערכן.

למרבה הצער, תאונות סקי קשות שודרו בטלוויזיה בכל שנה בעידן המודרני. למעשה, הן הפכו לכל כך שכיחות ובחלק מהמקרים אפילו ההתרסקויות שהסתיימו בפציעות טראגיות לא ממש "הרשימו" את שדרי הטלוויזיה שתיארו אותן ב"אאוץ'" ו"לא נעים".

מתיאס לנזינגר האוסטרי היה אלוף העולם לנוער בשנת 2000, ורק לפני שני חורפים היה בעיצומה של קריירה מבטיחה. הכל נקטע בתחרות בנורבגיה, בה הוא איבד שליטה באוויר, התרסק לתוך שער וסובב את הרגל בצורה כל כך חמורה, מה שאילץ את הרופאים בבית החולים לקטוע אותה. בשנת 2001, הגולש השוויצרי סילבנו בלטרמטי התרסק לתוך רשת הבטיחות, אבל נפגע בעוצמה מסלע, כיום הוא משותק בכל גפיו. גם הפסגה הידועה בקיצביל ידעה תאונות קשות ורק בשנה שעברה היה זה דניאל אלברכט השוויצרי, אלוף עולם ב-2007, שאיבד שליטה בזמן מקצה אימון תוך כדי תעופה של 70 מטרים (במהירות של 138 קמ"ש) ונפל על הגב. הוא היה בקומה, אבל למקרה שלו יש סיפור טוב ואחרי שלמד לדבר ולתפקד מחדש, הוא הצליח לחזור לשגרת חיים רגילה.

מי שלא הצליחה לעשות את זה היא אולריקה מאייר האוסטרית, הקורבן האחרון של הסקי האלפיני המקצועני, שקיפחה את חייה תוך כדי תחרות בגרמניה ב-1994. במקרה שלה, היא התרסקה לתוך הגדר במהירות של 120 קמ"ש ושברה את המפרקת, כל זה לעיני בתה הקטנה שצפתה בתחרות. גם במקרה הזה מדובר באלופת עולם, שהיכולות שלה לא היו מספיקות כדי להתמודד מול השילוב הבלתי נסבל של איתני הטבע, אתגרי המארגנים ופלאי הטכנולוגיה.