אולי העונה?

אפי בירנבוים הפך את ניצן חנוכי מנער פוסטר שלא היו לגביו ציפיות גדולות מדי, לאחד משחקני ההגנה הטובים בליגה, כזה שבזכות ההגנה שהציג היה הקיץ במרחק נגיעה מכניסה לסגל הנבחרת המצומצם. אחרי שבירנבוים עזב את בני השרון, עזב גם חנוכי, וניסה את מזלו בקדנציה לא מוצלחת בעירוני נהריה, שם אמור היה להפוך שחקן משמעותי יותר ברוטציה. הציפיות מחנוכי העונה הם קודם כל לנער את הסטיגמה של שחקן הגנה בלבד. הגארד הצעיר צריך לפתח את הקליעה, ואם אפשר אולי להוסיף יכולת חדירה טובה ואמינה. רק ככה נוכל לדבר עליו במונחים של שחקן ליגה ראשונה לגיטימי – ההגנה לבדה עדיין לא מספיקה.

עד השנה שעברה קוטלג ולאדי ירמישין כשחקן נחמד לליגה הלאומית, כזה שמקומו לא בליגה הראשונה. אלא שאז הגיעה עירוני קרית אתא, החליטה שהיא חייבת להחתים שחקנים, ומהר, וירמישין קיבל את ההזדמנות שלו. התוצאה הייתה עונה טובה מהרגיל עבור הפורוורד האתלטי, שבסיומה הוא אף היה מועמד למספר קבוצות – הפעם כבר בליגת העל. השנה הגיע הזמן שירמישין יעשה את הצעד הנוסף, ישמור על יציבות, ואולי גם יתרום קצת יותר למשחק הקבוצתי. עוד עונה בה יהיה טוב וקבוצתו תרד ליגה לא רק תוריד מערכו, כי אם גם עשויה לקטלג אותו כשחקן ואקום של קבוצות תחתית.

יש משהו ב'דוגי', הילד שגדל בקיבוץ, שגורם לאנשים לאהוב אותו. סגנון המשחק המעט פראי ויכולת השמירה שהוא טיפח בשנה האחרונה, בשילוב הקליעה האבסולוטית מכל הטווחים, הפכו את יבזורי לאחד מהקלעים הטובים בליגה. עד עתה היכולת הזו הספיקה כדי לומר עליו דברים טובים, אולם השנה צריכה להגיע הקפיצה: השנה הופך יבזורי לאופציה הישראלית הראשונה של קטש מהספסל - אולי אפילו לשחקן חמישייה – ואין פלטפורמה טובה יותר לבצע את הפריצה המדוברת, שתהפוך אותו מפוטנציאל שמפציע אחת לכמה משחקים, לשחקן רוטציה יעיל, יציב ובוגר.

ההחתמה של שוטבין בקבוצתו הצפונית של עודד קטש הגיעה רגע לפני שהכישרון הגדול הזה היה בדרך לעוד עונה מבוזבזת ואבודה. לא בכדי מייצג שוטבין הרבה מהדברים הטובים, אך גם הרעים בכדורסל הישראלי: גבוה מוכשר עם קליעה טובה, אך כזה שבאותו זמן לא מצליח לבצע את ההתקדמות המיוחלת מגיל נוער לגיל בוגרים. דווקא ההליכה לקבוצה כמו גלבוע/גליל עשויה להיות הצעד הנכון עבור שוטבין, אחרי שלא מעט שחקנים צעירים התקדמו תחת עודד קטש בעבר. מעט עבודה קשה, ושוטבין יתחרה על תואר תגלית העונה. עצלנות, ונוכל לדבר על עוד כישרון מבוזבז, כפי שלצערנו אנחנו עושים על בסיס עונתי.

כבר חמש שנים ממתינים חובבי הכדורסל הישראלי שיוגב אוחיון יחליט שהגיע הזמן לעזוב את הקבוצות האפורות ותדמית ההבטחה, ולנחות בקבוצה עם שאיפות אמיתיות, שם יוכל לקיים. ההליכה לירושלים תחייב את אוחיון להתבגר, לפתח ביטחון עצמי, ואולי גם לחדד את היכולות הטבעיות המצוינות שיש לו, שלעתים נקברות מתחת לבעיות מנטאליות ומקצועיות שלא עושות סימנים של פיתרון. אנשים מסוימים חושבים שקיימת הפרזה ביכולותיו של אוחיון, אך ממהרים לשכוח כי לא הרבה שחקנים בגילו היו במעמד כל כך משפיע בקבוצות שלהן. דווקא העונה, כשיובל נעימי יוכל לקחת חלק מהאש, צריך אוחיון לשנות פאזה, ולהפוך למה שכולם חזו לו לפני חמש שנים – רכז פותח מוצלח ודומיננטי, מהסוג שכבר אין לנו.

כל מי שעקב אחרי הקריירה של טל דן בליגת הנוער חזה לו קריירה גדולה בבוגרים, בתנאי שישפר את משחק ההגנה שלו. הבעיה עבור דן הייתה שהוא נחת ישר בבוגרים של מכבי ראשל"צ, שם ציפו ממנו לקצת יותר ממה שהוא יכול לתת, והמשמעות היתה די מיידית: דן ראה בעיקר ספסל. אחרי שהוכיח בשנים האחרונות שהוא אחד הישראלים הטובים בליגת המשנה, חוזר דן לצ'אנס נוסף בליגת העל, כשהציפיות הן לתת תרומה סבירה מהספסל. אולי הפעם, עם אותו הכישרון מינוס הלחץ, דן יוכל להראות מה הוא באמת שווה.

אמנם זה נראה כאילו הוא בליגה הראשונה כבר הרבה זמן, אך העונה שעברה הייתה העונה הראשונה של דניאל הצעיר בליגת העל. דניאל הראה במשחקים מסוימים בעונה שחלפה שיש לו את הניצוץ בעיניים ואת היכולת ליצור נקודות בצורה יפה ואלגנטית, אך השנה הוא חייב לעשות את ההתקדמות. הציפיות תמיד היו ויהיו גבוהות - גם בגלל הייחוס וגם בגלל הנתונים - ושון יצטרך להוכיח קודם כל שהוא מסוגל לשמור על יציבות, ואחר כך שהוא מסוגל גם להוביל את רמת גן להצלחה.

עבור שחקן כדורסל ממוצע, הציפיות להתקדמות באות קודם כל ממנו עצמו, ואחר כך מהקבוצה שלו. עבור רוברט רותבארט, לעומת זאת, הציפיות להצלחה ולהתקדמות שלו באות מכל קצוות הכדורסל הישראלי, שרואים בסנטר הענק התקווה הגדולה של מדינת ישראל. רותבארט הראה כבר בעונה שעברה שיש לו כדורסל, אבל לפרקים קטנים וקצרים מדי. כדי להתקדם הוא יצטרך לדעת לשמור את עצמו מבעיית עבירות ולפתח לעצמו עוד כמה תנועות מתחת לסל, בתוספת אגרסיביות הכרחית לשחקן בגובהו. עוד עונה מאכזבת עשויה לסתום את הגולל על הפוטנציאל הגדול הזה, ואיתה אולי גם את המחשבות המוקדמות שלנו על כך שסוף סוף יש לנבחרת הלאומית סנטר עתיד.