פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        יש רופא באולם?

        מחממים את הפרקט: אם הדיווחים על בריאותו של מקגריידי נכונים, יוסטון המתחדשת עוד עשויה לשוב ולהפתיע את כולנו

        דיפולט (יח"צ , פסטיבל הקולנוע ירושלים)

        תקציר הפרקים הקודמים

        מאזן בעונה שעברה: 29:53

        סיימו את העונה: במקום החמישי במערב ובהפסד ללייקרס בשבעה משחקים בסיבוב השני של הפלייאוף

        בדיוק לפני שנה היו הרוקטס על גג העולם. התסריט הקבוע, בו הם מצרפים עוד רול-פלייר לפאזל ומקווים שיאו מינג וטרייסי מקגריידי יחברו עונה אחת בריאה, נשבר לטובת ההימור על ה"משוגע" רון ארטסט. רון-רון, שהובא גם כשידרוג לצוות המסייע וגם כגיבוי לפציעה התורנית של אחד משני הכוכבים, נסך אופטימיות אדירה בקרב אוהדי הקבוצה. התוספת שלו מיד הפכה את יוסטון לאיום הרציני ביותר על ההגמוניה של הלייקרס במערב והחלום הישן על לעבור סיבוב בפלייאוף פינה את מקומו לשאיפות האליפות.

        כעבור שנה נראות השורות האלה כפרה-היסטוריות כמעט. אף אחד משלושת הכוכבים הנ"ל לא יתייצב למשחק הפתיחה נגד פורטלנד ב-27 באוקטובר ועצם ההגעה לפלייאוף תיחשב הפעם להישג גדול. מה השתבש בדרך? ובכן, כמו בכל עידן המינגריידי, שוב מדובר בבעיות בריאות. טימאק לא היה עצמו (ואולי בעצם כן היה עצמו) כל העונה: הפסיד משחקים, הפגין יכולת פושרת כששיחק ובתחילת חודש פברואר חיבר את כל הפציעות המעיקות שלו לפציעה אחת מפוארת ומסיימת עונה. בלעדיו השיגו הטילים מאזן מצוין של 8:22 והשתחלו למקום החמישי במערב הצפוף. אלא שזה לא נגמר שם. הרוקטס המשיכו הלאה לפלייאוף הירואי ומעורר השראה, כאשר בסיבוב הראשון עברו את פורטלנד חביבת הקהל ובשני משכו את האלופה שבדרך עד לקצה גבול היכולת. אולם כל זה איבד משמעות כשהתברר שהשבר ברגלו של יאו (שנפצע במשחק השלישי בסדרה נגד הלייקרס) יחייב ניתוח, בגינו יפסיד לפחות את כל העונה הקרובה.

        אני יודע מה עשיתם בקיץ האחרון

        באו: טרבור אריזה (שחקן חופשי, לייקרס), דייויד אנדרסן (שחקן חופשי, ברצלונה), פופס מנסה בונסו (טורונטו), צ'ייס באדינגר (דראפט), ג'רמיין טיילור (דראפט)

        הלכו: רון ארטסט (שחקן חופשי, לייקרס), וון ווייפר (שחקן חופשי, אולימפיאקוס), לות'ר הד (שחקן חופשי, אינדיאנה), ג'יימס ווייט (שחקן חופשי, דנבר)

        עם היוודע חומרת הפציעה של יאו והידיעה כי טימאק יפסיד כחצי עונה בגלל פציעה משלו התהפך מעמדה של יוסטון ב-180 מעלות. במקום קונטנדרית עמוקה ומאוזנת, הפכו הטילים לקבוצת לוטרי ללא גמישות בתקרת השכר ועם רון ארטסט כמקדם המכירות הראשי. אולם אז, בשיאו של השפל, החל המזל שוב להאיר פנים לפרנצ'ייז למוד הסבל, ובמקרה של הרוקטס למזל הזה קוראים דיוויד לי. לי, סוכנו המטורלל של טרבור אריזה, גיבש לעצמו חוק לעולם לא להגיד "כן" להצעה טובה והגיונית. אי לכך הוא סירב להצעת ה-33 מיליון לחמש שנים מג'רי באס והלייקרס, והעביר את מרשו לשממה הטקסנית בשביל אותו כסף בדיוק. בינתיים מימשו הלייקרס את תכנית המגירה הלא מאד סודית שלהם והחתימו את ארטסט על חוזה דומה לזה שהציעו לאריזה. קשה לומר בינתיים אם הטרייד דה-פקטו הזה חיזק את הלייקרס, אולם ברור לחלוטין שהרוקטס יוצאים ממנו מורווחים: במקום שחקן בן 30 עם עבר עשיר כפסיכופט ובלי שום מוטיבציה להעביר את השנים הקרובות בקבוצת תחתית, הם מקבלים רול-פלייר מן הטובים בליגה, בשש שנים צעיר יותר ועם מוניטין נקי מכל רבב.

        שחקן בולט נוסף שנחת ביוסטון הקיץ הוא הסנטר האוסטרלי דייויד אנדרסן, המוכר היטב לחובבי הכדורסל האירופאי משנותיו בצ.ס.ק.א וברצלונה. אנדרסן אמור היה להגיע ל-NBA כבר לפני שבע שנים, כשנבחר בסיבוב השני על ידי אטלנטה בדראפט של 2002, אולם אז העדיף להישאר באירופה ולהתפתח לאחד הגבוהים הטובים ביבשת, תוך שהוא אוגר כמויות מסחריות של תארים אישיים וקבוצתיים. המעבר שלו ליוסטון (ששילמו 2 מיליון דולר לאטלנטה עבור זכויות הדראפט שלו), אמור להוסיף קצת גובה וכישרון לקו הקדמי הדליל של הטילים, שפרט ללואיס סקולה, נראה כאילו נברא בצלמו של עידו קוז'יקרו, עם שורה של לוחמים נמוכים וקשוחים. גם פופס מנסה בונסו הובא כנראה לאותה המטרה, אם כי במקרה שלו קצת קשה להבין מה הוא מוסיף על קארל לאנדרי, צ'אק הייז וג'ואי דורסי.

        אולם, עם כל הכבוד לאנדרסן ולאריזה, החדשות הטובות באמת של הקיץ מגיעות, ולא בפעם הראשונה, ממחנה האימונים של טים גרובר – מאמן כושר ביום וישו פרטי בלילה, שמחייה קריירות מתות (ע"ע גילברט ארינס) ומחזיר שחקנים מפציעות הרבה יותר מוקדם מהלו"ז הצפוי. טרייסי מקגריידי עובד עם גרובר בחודשים האחרונים ונשמע נלהב אפילו יותר מהרגיל (ומקגריידי תמיד נשמע נלהב בקיץ) בנוגע לסיכוייו לחזור לכושר מלא. "אני מצטער רק על דבר אחד – שלא הגעתי אליו מוקדם יותר בקריירה שלי" צוטט טימאק לאחרונה בהתייחסו לגרובר. "לראשונה מזה 7 שנים, אני מרגיש שליטה מלאה על הגוף. זה כאילו שחזרתי ל-2002!". וטימאק, להזכירכם, היה חתיכת שחקן ב-2002.

        מה מי מו

        חמישיה: ארון ברוקס, טרייסי מקגריידי, שיין באטייה, לואיס סקולה, דייויד אנדרסן

        ספסל: טרבור אריזה, קארל לאנדרי, קייל לאורי, צ'אק הייז, ג'ואי דורסי, פופס מנסה בנסו, בריאן קוק, צ'ייס באדינגר, ג'רמיין טיילור

        מאמן: ריק אדלמן (עונה שלישית)

        מועמד לפריצה:

        ארון ברוקס אמנם פרץ כבר בעונה שעברה (ובמיוחד בפלייאוף, בו קירקס פעם אחר פעם רכזים מנוסים ממנו בהרבה) אך את העונה הזו הוא פותח, לראשונה בקריירה, כרכז בכיר וללא איום ממשי על הדקות שלו. יותר מזה: עד לחזרתו של טימאק, שעם כל התחזיות האופטימיות אין לדעת באיזה כושר יחזור ומתי, יהווה ברוקס את האופציה ההתקפית הראשונה ביוסטון. הרכז הקטנצ'יק הזה, שמזכיר באופן חשוד את טוני פרקר של תחילת הקריירה (פלוס קליעה מהשלוש, מינוס שני אינצ'ים) הוא השחקן היחיד מלבד לואיס סקולה שיכול ליצור לעצמו זריקה ולהיות הגו-טו-גאי בדקות הסיום. עם חזרתו של טימאק יצטרך ברוקס לזוז טיפה הצידה ולהיזכר איך מנהלים משחק, אולם אין ספק שהרכז-סקורר המוכשר הזה נמצא בסיטואציה אידאלית עבורו.

        מועמד לדעיכה:

        מוקדם יותר בכתבה דיברתי על הרווח של יוסטון מהחלפתו של ארטסט באריזה, אולם עבור השחקן עצמו מדובר, ללא ספק, בהפסד רציני. אריזה לא ידעך במובן שמארק בלאונט עלול לדעוך במיניסוטה או קירילנקו ביוטה, אך בקבוצתו החדשה ימצא את עצמו ה"קוברה" בסיטואציה הפוכה מזו שהייתה לו ב-L.A: זה לא רק המקום בחמישיה שהיה מובטח לו אצל האלופה ויאבד ביוסטון עם חזרתו של טימאק, אלא יותר העניין המקצועי. בלייקרס אריזה היה שחקן משלים, שאינו צריך ליצור לעצמו ואוסף הכישרונות ההתקפיים הגדול בליגה השאיר אותו פעם אחר פעם חופשי מאחורי הקשת. בקבוצתו החדשה, לעומת זאת, יצטרך הרול פלייר המושלם להתרגל להיות זה שיוצר לעצמו. ותפקיד זה, כפי שראינו מאחוזי הקוטג' במשחקי ההכנה, מתלבש עליו הרבה פחות טוב.

        אקס פאקטור:

        מועד החזרה וכושרו של טרייסי מקגריידי. בלי טימאק מדובר בחבורה של שחקני משנה לוחמים ושורטים, שלא ישיגו יותר מ-35 נצחונות במערב החזק. עם טימאק של שנה שעברה, המספר הזה עלול לרדת ל-30 (ולמי שעקב אחרי הרוקטס בעונה הקודמת אין צורך להסביר מדוע). אולם עם טימאק גירסת 2002, שזו כרגע הגירסה המובטחת לנו על-ידי האיש עצמו, מספר הנצחונות עלול לנסוק לאזור ה-50. כן, עד כדי כך טוב הוא היה בשיאו. מידת התקרבותו לשיא הזה תקבע את העונה של הרוקטס.

        ולכדור הבדולח

        תסריט אופטימי:

        טוב, נהיה ממש אופטימים פה. מקגריידי, בעזרתו של גרובר המוכתר רשמית לישו, חוזר ליכולת של 2002. בעודו מעמיד בצל את הקאמבק של ווייד משנה שעברה, מוביל טימאק את הליגה בנקודות ואף מקנח ב-6 אסיסטים וכמות זהה של כדורים חוזרים פר ערב. אנדרסן מתגלה כהרבה יותר מגירסה נשית של מהמט אוקור וארון ברוקס ממשיך את הפלייאוף המצוין שלו דאשתקד. כל זה, בתוספת התרומה ההנפלדית של באטייה, היכולות ההתקפיות של סקולה והישמרות מפתיעה מפציעות של שחקני המפתח (טפו טפו טפו) מספיקים לעונה חלומית של 50 נצחונות, ואולי טיפה יותר.

        תסריט פסימי:

        טימאק חוזר כבר בנובמבר, אך מיד נדבק בשפעת החזירים וחוזר למעמד המוכר של ישיבה על אזרחי עם הצ'ק הכי שמן בליגה. אנדרסן רך מדי ואינו מסוגל להתמודד עם שחקני פנים פיזיים (או עם צ'אקי הייז שדואג להטביע עליו אפילו באימון קליעות) וברוקס מתגלה כעוד סקורר בגוף של רכז. עונה פיננסית, טאנקינג, תקראו לזה איך שאתם רוצים - אבל משלב מסוים, כל מה שיעניין את הטילים יהיה ג'ון וול והדראפט של 2010.

        תחזית:

        אם יש לפחות קצת אמת בדיווחים ומקגריידי טוב אפילו בחצי ממה שמספרים, לרוקטס צפויה עונה מפתיעה. משוחררים מציפיות ועם הגאווה האנדרדוגית שגיבשו לעצמם בפלייאוף דאשתקד, ישרטו הטילים את דרכם למקום השמיני בעונה הרגילה ולמפגש חוזר מול הלייקרס בפוסט-סיזן. סדרה של שבעה משחקים עקובים מדם לא תהיה שם הפעם. אבל הרבה כבוד והערכה על העונה המפתיעה – בהחלט.