יאללה, תעמיסו את פקרמן

אם יש משהו עלוב יותר ממשחקי נבחרת ישראל בעת האחרונה, זה מה שקורה ביום שאחר כך. הבוקר, עוד לפני שהנבחרת המריאה למשחק החוץ בשוויץ, מלאו העיתונים בג'וק החדש של אבי לוזון: מאמן זר. לוזון, או מקורביו, או בסביבתו, או גם וגם, החלו להפיץ את הבשורה. לא רק מאמן זר. מאמן זר שיפקח על כל הנבחרות. ממש על כולן! עם שיטה אחת, סגנון אחד – הקלישאה הכי מוכרת והכי שטחית בעולם הכדורגל, אבל ביום כזה אפשר להאכיל אותנו בהכל. בעיתון אחד כתבו "סוף השבוע האחרון הפיל את האסימון לאבי לוזון", בעיתון אחר רמזו שלוזון פנה או יפנה לפאלטיני כדי שיעזור לו למצוא את האדם המתאים, ובעיתון נוסף ציינו שאם אותו מנהל טכני, שכמובן יביא איתו שיטה אחת וסגנון אחד לכל הנבחרות אחרת שיילך לכל הרוחות, לא יהיה זר, אז גם מוטל'ה שפיגלר מועמד.

לכמה עיתונאים שאוהבים לשייך את הביטוי "שכונה" לאחרים במקום להסתכל על הגיבנת של עצמם, זו היתה קרקע פוריה לקפוץ למשחק הילדותי הזה: משחק השמות. הראשון, הצפוי, זה שתמיד עולה, הוא חוסה פקרמן. בטח פקרמן, הרי כולנו ראינו את האימונים שלו בנבחרת הנוער של ארגנטינה, והוא גם יהודי, וגם נראה בן אדם מאוד נחמד. ומה עם קו אדריאנסה, עוד אח שלנו. גם אותו אנחנו מה זה מכירים, אבל ממש מכירים. הרי כל הכוכבים שהוא גידל באייאקס גדלו ממש אצלנו בסלון, והוא גם רגיל לעבוד עם דגלי ישראל ביציע. מקסימום, אם הוא לא יכול, אפשר לסמס לפאתיח טרים, לכולנו יש את המספר שלו וזה יהיה הרבה יותר זול מאשר טלפון להולנד. צריך להזדרז, כי בטח שלושתם כבר מה זה מתרגשים שהחברים שלהם בתקשורת הישראלית העלו את שמם. מהר, מהר, למרות שבאותה הזדמנות אין לפסול את המועמדות של ג'ון גרגורי.

מהי אותה שיטה, מהו אותו סגנון, מהם הקריטריונים דרכם אבי לוזון חושב להביא מאמן זר ולמה זה כל כך דחוף לעכשיו – זה כבר פחות חשוב. העיקר שתהיה אותה שיטה ואותה דרך. העיקר שיש ללוזון כבר שניים-שלושה מועמדים בראש. מה חושב על כך מאמן הנבחרת הצעירה, האם למישהו בנבחרת הבוגרת תהיה סבלנות כדי שאותו מאמן זר ינחיל במקביל יסודות גם לכוכבי הנוער - זה אפילו פחות חשוב. האם ללוזון יש כבר לקחים מהכישלונות הקודמים עם המאמנים הזרים כדי שהפעם הרעיון הזה, שיכול באמת להיות רעיון טוב, יצליח? האם לדעתכם הוא יודע משהו עליהם או על כל מאמן אחר באירופה? הרי הוא שולט בכדורגל האירופי. הוא כבר הוכיח זאת כשאמר שהליגה שלנו היא השישית בטיבה באירופה, אז למה צריכים קריטריונים? למה צריך להשעות את ההחלטה ולבחון אותה לאורך זמן דרך ועדה או צוות יועצים או שטויות אחרות? חבל רק שהאסימון נפל לאבי לוזון רק בסוף השבוע האחרון ולא בתחילת הקמפיין.

הכל ידוע מראש, ולכן גם שטחי, רדוד, עלוב. נדמה כי לוזון ודומיו בתקשורת הכניסו את כל הקלישאות הרגילות, שתקועות לנו משום מה בתת מודע, לתוך מעבד מזון ושמו לנו בפה את הדבר הראשון שיצא להם. כולם יודעים הכל ורק בעצם חושפים כמה לאף אחד אין באמת מושג מה עושים. לאף אחד לא אכפת שאבי לוזון לא עוצר את מבול השמועות והרעיונות הלא רציניים שנשלפים מהמותן, ואומר לשחקנים: יש לנו עוד יומיים משחק בשוויץ ויש לקחת אותו במלוא הרצינות – ערך שאף מאמן זר, טוב ככל שיהיה, לא יוכל להנחיל לנו. פתאום אופציית דרור קשטן נראית לא רע בכלל.

בעצם, אפשר לסמוך על הרעיונות הרציניים של לוזון. הוא כבר הביא לנבחרת הנוער את אלי אוחנה. עכשיו אותה נבחרת נוער של אותו אוחנה מפסידה, ובמקום שאף לא ישים לב לכך, כולם פתאום מתעסקים באוחנה. כי זה מה שקורה כשאתה שם מישהו שמושך כל כך הרבה אש ומחזיק בהילה כל כך חזקה. כל הפסד גורר אחריו רעש, רעש שמפריע לשחקנים ומלחיץ אותם. כולם מתעסקים באוחנה וכל כישלון הוא חצי אסון.

אמש (ראשון) אוחנה התראיין לערוץ הספורט וחשף גם כמה הוא מתאים לתפקיד. הוא דיבר על העליהום עליו, כאילו הוא מאמן של הפועל כפר סבא. הוא הסביר את ההפסדים, כאילו הוא עדיין עובד בבית"ר. הוא סיפר שהפסד לאז'רבייג'אן יכול להתרחש פעם ב-50 משחקים, כאילו הרגע הוא הפסיד 4:0 לסכנין (זה גם, פחות או יותר, מה שהוא אמר אז). במקום לעצור את ההתעסקות המוזרה הזו בנבחרת הנוער, לומר לכולם שהתוצאות הן משניות כל עוד השחקנים למדו משהו חדש ושלא צריך להלחיץ אותם לשחק בגיל כזה בשביל השורה התחתונה, אוחנה עושה בדיוק ההפך: אני ואני ואני. אז למה שהשחקנים שלו יחשבו אחרת ושהמערכת תתייחס לכל המהומה עם גישה אחרת? אבל אל דאגה, כשיהיה כאן מאמן זר שינחיל לכל הנבחרות את אותה שיטה ואותו סגנון, כל זה באמת ייפתר ונבחרת הנוער תחזור להיות רק נבחרת הנוער.