הפייבוריטית

ברזיל:

את מה שניסו לעשות קודמיו במינון נמוך, מבצע דונגה מאז מינויו בכל הכוח. המאמן שמעולם לא הדריך קבוצה וחיכה שש שנים לקבל את הנבחרת, לימד גם את התקשורת הברזילאית שיעור בסבלנות. הוא מתייחס אל כל שחקניו כשווים, לא חושש לשנות שיטות ולהתאים עצמו ליריבות ובעיקר לא סומך על הכשרון בלבד. יש אומרים כי מדובר בהפניית עורף למסורת ובהתכחשות למקורות, אך עם התוצאות קשה להתווכח. ברזיל אמנם רחוקה מלהזכיר את הכדורגל האסתטי של 1982, אבל כמו שאומר דונגה: "ברזיל שיחקה בזמנו כדורגל מדהים ולא זכתה בכלום, אז מה הטעם?". מאז מונה ב-2006 הספיק דונגה להוביל את הסלסאו להנפת הקופה אמריקה ב-2007, זכייה בגביע הקונפדרציות והעפלה בטוחה למונדיאל כולל ניצחונות היסטוריים באורוגוואי ובארגנטינה.

בתחילת הקדנציה, כשהתוצאות בוששו מלבוא, תקפו פרשנים ושחקני עבר של הנבחרת את המאמן החדש וטענו כי הזניח את ה'ז'וגו בוניטו' (המשחק היפה) לטובת כדורגל פרגמטי וקשוח המזכיר את סגנון המשחק האיטלקי. "הכדורגל הברזילאי שהיה נערץ בעולם הודות לחילופי המסירות והשליטה בכדור כבר לא קיים", הבהיר חלוץ העבר טוסטאו לאחר הניצחון 0:4 באורוגוואי. "זו לא הנבחרת שחלמנו עליה, אבל יש כאן זהות וסגנון שמייצר ניצחונות". האמירה מסבירה את הגישה כלפי דונגה. נבחרתו טרם הצליחה להלהיב את ההמונים, אך כל עוד היא מגובה בניצחונות ובתארים אז הביקורת נותרת במסגרת מחתרתית. דונגה, ששיחק שש שנים בליגה האיטלקית, מצא לטעמו את נוסחת הפלא המאפשרת לטאלנטים לפרוח במבנה הסכמטי. השילוב הזה, בין ברזיל לאיטליה, עשוי להתברר בקיץ הבא כקטלני. או הרסני.

ספרד:

אמרו עליו שיש לו כריזמה של נהג אוטובוס, אחר כך טענו שהוא סבא חביב, אבל בסופו של דבר התגעגעו אליו. ויסנטה דל בוסקה היה היחיד בעשור האחרון שהצליח ליצור הרמוניה בחדר ההלבשה של ריאל מדריד, והשקט החברתי המלווה ביכולות האימון המרשימות הביא לזכייה בתארים. אל הנבחרת הגיע דל בוסקה במצב שונה. לא כמושיע נטול ציפיות, אלא כיורש של נבחרת שזה הרגע זכתה בגביע אירופה לאומות ושמה קץ לדורות של לוזריות מושרשת. "ללא שום קשר לזהות המחליף של לואיס ארגונס, מכאן אפשר רק ליפול", עקצו ב'דיילי מירור' לאחר מינויו של דל בוסקה, אך למאמן רעיונות אחרים.

דל בוסקה מחובר היטב לשחקניו, החליט לא לבצע שינויים דרסטיים בסגל שצפוי לצאת איתו גם למונדיאל (כולל השארתו של ראול בחוץ, חרף הפעלת לחצים אפילו מכיוון בנו) ולמעשה המשיך מהנקודה בה עצר ארגונס. ספרד המשיכה את הזכייה ביורו 2008 לרצף של 15 ניצחונות ו-35 משחקים ללא הפסד, עד שנעצרה רגע לפני שבירת השיא העולמי בחצי גמר הקונפדרציות על ידי ארצות הברית. חילופי המאמנים כלל לא השפיעו על הספרדים, ויש הטוענים כי דל בוסקה ביסס עוד יותר את היתרון הגדול של ספרד - הקבוצתיות. "הוא אולי לא הכי מודרני כמאמן, בדיוק כפי שלא היה מהיר כשחקן", כתב אדוארדו אלברז ב-ESPN, "אבל הוא רגוע, שקט ומבין את המשחק טוב משחושבים. השאלה היא אם יצליח להוביל את ספרד לפיק נוסף".

אנגליה:

מישהו האמין שאחרי פחות משנתיים בתפקיד יספיק פאביו קאפלו לבסס עצמו כקונצנזוס בממלכה, יהפוך את אנגליה המרוסקת לחבורה גאה ומאוחדת ויגרום אפילו לצהובונים לאפשר לו לבצע את מלאכתו ללא הטרדות מיותרות? הניצחון הגדול בוומבלי על קרואטיה מחק גם את החשדות הקלים שצצו במהלך הדרך. דון פאביו הראה שגם ללא כישורי שפה מושלמים וקשר ישיר למקום, הוא מסוגל לגרום לשחקניו להתחבר אליו ואל צורת המשחק אותה הוא שואף להנחיל.

האיש שהביא תארים לכל קבוצה בה אימן, לא זנח את דרכו גם באנגליה. ההקפדה על המשמעת, העבודה הפסיכולוגית וכמובן ההבנה הטקטית והיכולת להתאים עצמו למגבלות של שחקניו לשם הפיכתם ליתרונות, כל אלו גרמו לאנגלים להרגיש שהם זכו בז'וזה מוריניו משלהם. "לקאפלו יש כוח בל יתואר על שחקניו", כתב שחקן העבר ג'יימי רדנאפ ב'דיילי מייל'. "הנבחרת הייתה נואשת למנהיגות והשראה, וקאפלו סיפק זאת. עכשיו היכולות הטקטיות הידועות שלו צריכות לבוא לידי ביטוי, כשאנגליה תפגוש נבחרות חזקות יותר מסוגן של ספרד או ברזיל". קאפלו דרש משחקי ידידות מול יריבות חזקות וכבר פגש את ספרד, צרפת והולנד. בנובמבר יש לו עימות מול דונגה וברזיל - משחק אותו הוא מגדיר כזה "שיבהיר בדיוק איפה אנגליה עומדת".

ברזיל:

בספטמבר 2008 ביקרה בוליביה החלשה בברזיל, ולעיני איצטדיון חצי ריק ובעשרה שחקנים סחטה 0:0 מהסלסאו. הביקורות כלפי דונגה היו אז בשיאן וגם הקהל לעג למאמן ולשחקניו, אבל ההתגרות הכואבת ביותר הגיעה מבוליביה, שם נכתב: "בלי היצירתיות והכשרון של קאקה, ברזיל היא בסך הכל אקוואדור עם שמות קצרים ומפורסמים". אותו משחק, בו בעטו הברזילאים רק פעמיים למסגרת ונראו חסרי השראה, הבליט את החשיבות המכרעת של קאקה, שבחמשת המשחקים מהם נעדר במוקדמות הפגינה ברזיל יכולת עלובה וכבשה רק ארבעה שערים. ההתקדמות העקבית של ברזיל מאז ובעיקר שיתוף הפעולה הפורה עם לואיס פביאנו, נתנו לכך את החותמת הרשמית.

גם כשזומן לנבחרת בימים בהם לא פרח בקבוצתו, ידע קאקה לעשות את ההפרדה. במיוחד אמורים הדברים לגבי תקופתו של דונגה, שהיה סבלני איתו גם בתקופת הפציעות, השאיר אותו כשריד היחיד של 'רביעיית הקסם '- בה היו חברים גם רונאלדיניו, אדריאנו (שהספיק לקבל זימון מחודש) ורונאלדו - ושם בידיו את מפתחות ההנהגה. קאקה הוא לא הכוכב הברזילאי הטיפוסי. הוא לא צבעוני ושערורייתי כמו רומאריו ורונאלדו, לא מלהטט כמו רונאלדיניו ונחבא אל הכלים יחסית למעמדו הרם. לא טייפ-קאסט, אך מתאים כמו כפפה ליד של דונגה.

ספרד:

אז מי היה הכוכב של ספרד ביורו 2008? צ'אבי שנבחר כשחקן המצטיין של הטורניר, שותפו הנפלא אנדרס אינייסטה, ססק פברגאס שכיכב בשלבים המכריעים, מרכוס סנה שאיפשר להתקפה לעשות ככל העולה על רוחה, אולי מלך השערים דויד וייה, או שמא העוגן האחורי איקר קסיאס? כולם היו מועמדים ראויים, ובזה סוד כוחה וקסמה של נבחרת ספרד. אין לה כוכב אחד - הקבוצתיות היא זו שמניעה אותה כנבחרת על. לספרד יש חוט שדרה איתן שמתחיל בקסיאס ומתקדם כלפי מעלה לעבר וייה וטורס. הנעת הכדור המושלמת, הטכניקה הנראית לעין בכל מגע עם הכדור והרצון לחפש את המסירה הנוספת שתיצור מצב נוח על פני הכדרור המיותר, משכיחים כל רצון מלסמן כוכב בודד.

המבחן האמיתי של דל בוסקה יהיה לשמר את היתרון ואולי אף להעצימו. למזלו, שחקניו המובילים בנבחרת הם לא אגו-מניאקים שנתנו להצלחה לסחרר את ראשם. כולם חולקים את עמדות המפתח בקבוצותיהם עם אחרים, ומרביתם אף מרוצים מתפקיד הכינור השני שזוכה להערכה הראויה רק בדיעבד. ב'לה רוחה', אחרי שנים של חילוקי דעות שונים, החליטו לשים הכל בצד ולהתאחד סביב המכנה המשותף המרכזי. ספרד משחקת את הכדורגל הפשוט שלה, משקיעה מאמץ נוסף כדי לחפות על הליקויים בעורף ועושה הכל בשיתוף פעולה. רק ביחד יוכלו הספרדים לזכות לראשונה בתולדותיהם בגביע העולמי.

אנגליה:

אצל סוון גוראן אריקסון וסטיב מקלארן זה נחשב לחסרון הגדול, אלא שמאז זרמו הרבה מים בתמזה. מהרגע שהגיע קאפלו לאנגליה הוא ידע שהנבחרת תקום או תיפול על השילוב בין פרנק למפארד לסטיבן ג'רארד. שניהם הבריקו מדי שנה בצ'לסי ובליברפול, אך כל אימת שלבשו את מדי הנבחרת זה לצד זה איכזבו בגדול. האיטלקי מצא את האיזון בקישור, הסיט את ג'רארד בהתחלה לעמדות חוד ולאחר מכן לאגף השמאלי, וברגע שהרחיקו מלמפארד קיבל משניהם תפוקה מקסימלית. כל מי שטען כי אנגליה לא יכולה להתקדם עם שני מנווטים ואחד מוכרח לפנות מקום, קיבל תשובה מוחצת מול קרואטיה.

"שחקנים טובים יכולים לשחק עם כל אחד, אבל במקרה הזה אנחנו לא מדברים על שחקנים טובים אלא על שחקנים פנטסטיים עם איכויות נדירות", החמיא קאפלו לצמד. "למה שלא ישחקו יחד? הם עובדים קשה עבור הקבוצה, מחלצים כדורים, תורמים בהגנה ומספקים שערים". בזמן שלקאפלו יש רק חלוץ אחד שניתן לסמוך עליו, החשיבות של למפארד וג'רארד - כשחקנים שמבקיעים כ-20 שערים לעונה במדי קבוצותיהם - היא קריטית. הבעיה החמורה של הנבחרת האנגלית עברה מטאמורפוזה והיא כעת הפלוס הגדול שעשוי לעשות את ההבדל.

ברזיל:

אם יש מדינה בה אפילו הפסד בגמר לא יתקבל בהבנה ויגרום לאדמה לבעור מתחת לרגליו של המאמן, זו ברזיל. הסלסאו היא הנבחרת היחידה שזכתה בגביע העולמי גם מחוץ ליבשת שלה, וארבע שנים לפני שהמונדיאל מגיע לריו ופותח שנתיים ספורטיביות ממעלה ראשונה, הברזילאים רוצים תואר. כמו לפני כל מונדיאל התקשורת תארוב למאמן מעבר לפינה, תנסה באמצעות קמפיין אגרסיבי להביא לזימונו של כוכב מזדקן שיבקיע פעמיים ברציפות בליגה (הפעם תורו של רונאלדו?) ותהלל את השחקנים עד לרגע השיא (או ההתרסקות). התארים בתקופתו של דונגה הרגיעו את הביקורות שהופנו כלפיו, אך גם יצרו הר מחודש ובלתי נתפס של ציפיות. הלחץ, כמו תמיד, על ברזיל.

ספרד:

"זה לא היה ניצחון עבור מדריד או ברצלונה, אלא ניצחון עבור המדינה", אמר ססק פברגאס לאחר הזכייה ביורו 2008. קטלאני מלידה שביקש לשים בצד את כל המשקעים הפוליטיים ונתן עוד סימן להפיכתה של ספרד למעצמת ספורט. הספרדים אספו בשנים האחרונות תארים מכל הבא ליד, החל מכדורגל וכדורסל, המשך בטניס וכלה במירוצי מכוניות ואופניים. עם האוכל בא התיאבון, וכעת רוצים שם גביע עולמי ראשון. היום בספרד כבר לא מתביישים לאהוד את הנבחרת, התמיכה בה רק הולכת וגדלה. ככל שיתקרב מועד שריקת הפתיחה של המונדיאל כך יתגברו גם היצרים, אך בספרד, בניגוד לברזיל, אי זכייה לא תתקבל כטרגדיה לאומית.

אנגליה:

התקשורת האנגלית הפולשנית בדרך כלל, לקחה צעד לאחור מאז הבחינה כי הצלחתו של קאפלו אינה מקרית. האווירה סביב הנבחרת נינוחה מבעבר, אבל גם כאן עם הזמן מאיימים להופיע סממני הלחץ. אנגליה נואשת לתואר גדול שיוכיח כי כוחה של הפרמיירליג אינו מושתת אך ורק על הזרים המככבים בה, תואר שיבהיר סופית כי לכדורגלן האנגלי יש מה להציע ושכל מה שהיה צריך זה מאמן מהדרג הראשון שיראה את האור. בינתיים הם יכולים לתלות תקווה במזג האוויר האנגלי הצפוי ביוני-יולי בדרום אפריקה, ולהשתדל לשמור על השקט בסביבתו של קאפלו. אולי שינוי הגישה הזה יתגלה כמוצלח.

אנגליה מוסיפה לעצמה נקודות זכות הודות ליתרון בעמדת המאמן וסוגרת פערים, אבל ברזיל הכשרונית עדיין ניצבת לפניה וספרד הקבוצתית מקדימה את שתיהן. תוצאות האמת ב-11 ביולי 2010.