פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        מהומות אוקטובר

        תשכחו מהשנה שחלפה, פלייאוף הבייסבול הוא עונה נפרדת לחלוטין. היריבות, המצ'אפים והכוכבים, רגע לפני שזה מתחיל

        אוקטובר. חודש התפר הגדול של הספורט האמריקאי. רגע אחרי פתיחת עונת ה-NFL, רגע לפני שה-NBA וה-NHL יוצאות לדרך ומעל לכל - רגע לפני האפיקומן היקר ביותר שמעניק הדוד סם - צלחת האליפות לזוכה בוורלד סירייס בבייסבול.

        כמו תמיד, גם השנה יש שמונה קבוצות שהגיעו לפלייאוף, ולכל אחת סיכויים שווים. פייבוריטיות? לא כאן. אם אתה משחק באוקטובר, נתח העוגה שלך יהיה שווה 12.5 אחוז סיכוי, לא פחות ולא יותר. אין שום אפשרות ריאלית לנבא את הזוכה, משום שפלייאוף ה-MLB הוא עונה בפני עצמה. הרוטציות מתקצרות, חוות המחליפים משתנות, הטירוף חוגג. בקיצור - אוקטובר. הנבואה ניתנה לשוטים, ובדיוק בשביל זה אנחנו כאן, כדי לנסות לנחש את ארבע המאושרות שיעפילו לסדרות גמר החטיבה. יוצאים לדרך.

        אייקון וואלה! NEWS רקע שחור (מערכת וואלה! NEWS)

        ניו יורק יאנקיז (מול מינסוטה טווינס)

        מאזן בעונה הרגילה: 59:103, אליפות ה-AL מזרח

        רוטציה מסתמנת: סי.סי. סבאת'יה, איי ג'יי בארנט, אנדי פטיט (ג'ובה צ'מברליין)

        קלוזר: מריאנו ריברה

        עמדת כוח: בשנתיים האחרונות דעכו היאנקיז בעיקר בצד ההתקפי ואיבדו את מימד ההרתעה. הבאתו של מארק טשיירה והמעבר ליאנקי סטדיום החדש התוו את הכיוון החדש-ישן שאליו פנתה הקבוצה: כוח, כוח ושוב כוח. הפסים חזרו למקומם הטבעי כקבוצה ההתקפית הטובה בליגה, עם עונה מצוינת של טשיירה, שהשפיע על אלכס רודריגז ודרק ג'יטר. האחרון נראה כמו בימים הטובים של אמצע שנות ה-90, וזה סימן מעודד לפסים.

        שאלת מיליון הדולר: אלכס רודריגז וסי.סי. סבאת'יה, שניים שמיצבו לעצמם תדמית של צ'וקרים. לפני שנתיים בקליבלנד סבאת'יה זכה בסיי יאנג ואשתקד הוביל את מילווקי לפלייאוף. בשני המקרים הוא התפרק והיה אחד הגורמים הישירים להדחות. על רודריגז לא צריך להרחיב יותר מדי, רק לציין שהא אמנם חובט ב-27.1 אחוז בהופעותיו באוקטובר, אבל אף אחד בברונקס לא ממש סומך עליו בקלאץ'.

        למה כן: כי ההתקפה מספיק טובה, כי הבולפן, בניגוד לשנים עברו, הראה אמינות, כי עם מריאנו ריברה בסוף התור (ופיל יוז מלפניו) יש סיבה לאופטימיות, כי אחרי תשע שנים בלי אליפות, הסטטיסטיקה חייבת להתיישר.

        למה לא: כי הרוטציה מלאת סימני שאלה, כי מגישים טובים, ובפלייאוף יש הרבה כאלה, ממגרים חובטים טובים.

        סי סי סבאת'יה שחקן ניו יורק יאנקיז (AP)
        הפעם אסור להיחנק. סבאת'יה (צילום: AP)

        מינסוטה טווינס

        מאזן בעונה הרגילה: 76:87, אליפות ה-AL מרכז

        רוטציה מסתמנת: בריאן דונסינג, קרל פבאנו, ניק בלקבורן, סקוט בייקר

        קלוזר: ג'ו ניית'ן

        עמדת כוח: אם פעם היו הטווינס נשענים על הגשה טובה והתקפה בינונית, מינסוטה מביאה את הנשק הכבד שלה דווקא מאגף החובטים - ג'ו מאוור, אלוף הליגה באחוזי חבטה. מאוור מגובה בג'ייסון קובל ובמייקל קדאייר, שנותנים לו הגנה טובה ויכולים לסייע לו לתת משחקים גדולים. הקלוזר ג'ו ניית'ן הוא יהלום, הבעיה תהיה להגיע אליו.

        שאלת מיליון הדולר: הרוטציה של מינסוטה בינונית במקרה הטוב. דונסינג חסר הניסיון עולה למשחק הראשון, פבאנו הבלתי-יציב צפוי להגיש בשני וניק בלקבורן וסקוט בייקר גם הם לא גרויסע מציאע. דומה כי מכל הקבוצות שעלו לפלייאוף, למינסוטה יש את הרוטציה הכי פחות טובה. מול המחבטים של היאנקיז באיצטדיון הכי מפחיד למגישים בליגה, נראה שאפשר להגיד קדיש.

        למה כן: כי עדיף לא לטעות ולחשוב שמינסוטה תהיה עייפה מדי אחרי המרתון מול דטרויט. משחק כזה מכניס לך הרבה דם חדש והאדרנלין יכול לגרום לדברים יפים. תשאלו את קולורדו, שהגיעה לוורלד סירייס אחרי משחק הכרעה של 13 אינינגים מול סן דייגו ב-2007.

        למה לא: כי אפילו לנו היה קשה לשכנע את עצמנו בסעיף של "למה כן".

        אז מה יהיה בסדרה: היאנקיז בשלושה, ואם למינסוטה יהיה מזל היא תגנוב משחק.

        ג'ו מאוור שחקן מינסוטה טווינס (AP)
        זמן להראות שהוא יכול לחבוט גם בפלייאוף. מאוור (צילום: AP)

        לוס אנג'לס איינג'לס (מול בוסטון רד סוקס)

        מאזן בעונה הרגילה: 65:97, אליפות ה-AL מערב

        רוטציה מסתמנת: ג'ון לאקי, ג'ו סונדרס, ג'רד וויבר,סקוט קאזמיר

        קלוזר: בריאן פואנטס

        עמדת כוח: לאיינג'לס יש היום את השחקן הכי אנדר-רייטד ב-MLB - שון פיגינס, שכמו בכל שנה מאמלל הגנות כשהוא עולה על הבסיס. אנהיים אוהבת את הסמול-בול, תנועה "מלאכותית" על הבסיסים וייצור נקודות גם בלי כוח, ועם פיגינס ובובי אבריו, שגם בגיל 35 הצליח לגנוב 30 בסיסים השנה, יש לה סיכוי לא רע לשגע את התופסים של בוסטון. ויקטור מרטינז אף פעם לא היה צייד גדול וג'ייסון וריטק הוא כבר כמעט בגדר שחקן עבר.

        שאלת מיליון הדולר: לא חסרות שאלות אצל האיינג'לס. ההתקפה תפקדה השנה באופן יוצא מגדר הרגיל, ובניגוד לשנים עברו הייתה זו שהכתיבה את הקצב. מעבר לשאלה אם ניתן לשמור על היכולת הזו גם מול הפיצ'רים של בוסטון, עולה הדאגה לגבי היכולת של ההגשה. אף אחד מהמגישים של המלאכים לא היה יציב השנה, כשגם ג'רד וויבר פתח מצוין ונחלש קצת בהמשך. הבולפן, עד לשנה שעברה סלע של יציבות, נראה כמו מאורת נחשים שבסופו של דבר יכישו את עצמם וימותו בשניות.

        למה כן: כי לכל דבר יש סוף, גם להתבטלות מול הרד סוקס

        למה לא: כי בריאן פואנטס מאוד-מאוד חשוד כקלוזר. לא שעם פרנסיסקו רודריגז הייתה לאיינג'לס הצלחה גדולה מדי בעמדה, אבל פואנטס הוא באמת משהו מיוחד, ובמשחק צמוד ב"פנוויי פארק" הדומיננטי עלול לאבד בקלות את קור הרוח. זה כבר קרה השנה.

        שון פיגינס שחקן לוס אנג'לס איינג'לס (AP , Ben Margot)
        האיש שאמור לאמלל את התופסים של הרד סוקס. פיגינס (צילום: רויטרס)

        בוסטון רד סוקס

        מאזן בעונה הרגילה: 67:95, הגיעו דרך הוויילד קארד מה-AL מזרח

        רוטציה מסתמנת: ג'וש בקט, ג'ון לסטר, קליי בוכהולץ (דייסקיי מאטסוזקה)

        קלוזר: ג'ונתן פפלבון

        עמדת כוח: דייויד אורטיז פתח את העונה בצורה איומה, עם אחוזי חבטה מתחת לקו מנדוזה (20 אחוז ומטה), אבל השתפר בהמשך וסיים עם 23.8 אחוזי חבטה ו-26 הומרים. השישייה המרכיבה את שני השלישים העליונים בליינאפ החובטים של בוסטון אולי לא הבריקה השנה, אבל עם אורטיז משופר ועם דסטין פדרויה, קווין יוקיליס, ויקטור מרטינז וג'ייסון ביי, גם הגשה טובה יותר של האיינג'לס לא הספיקה בשנים הקודמות.

        שאלת מיליון הדולר: ג'וש בקט יפתח במשחק 2 ואם יהיה צורך גם במשחק 5, ושימו לב למאזו שלו בחוץ השנה: 5:7 עם ERA של 4.13. לא מבריק בכלל. בשנה שעברה הייתה היכולת של בקט ההבדל בין פרידה מתואר האליפות, אותו הביא במו ידיו ב-2007, לטיול נוסף לוורלד סירייס.

        למה כן: בוסטון של השנים האחרונות ייצרה לעצמה סוואגר. לא משנה כמה מגעיל היא שיחקה בעונה הרגילה (והיכולת שלה הייתה גרועה בלא מעט חלקים אחרי האולסטאר), בפלייאוף אף פעם לא כדאי לפגוש אותה.

        למה לא: כי העונה הזו הזכירה יותר מדי את 2005 - קבוצה שבעה שהגיעה לפלייאוף עם לא מעט חורים בהגשה ובהתקפה, שהודחה בסיבוב הראשון.

        אז מה יהיה בסדרה: איינג'לס בארבעה, ואל תשאלו למה. ולא, זה לא ניסיון לנחס (למי שתהה).

        אייקון וואלה! NEWS רקע שחור (מערכת וואלה! NEWS)

        פילדלפיה פיליז (מול קולורדו רוקיז)

        מאזן בעונה הרגילה: 69:93

        רוטציה מסתמנת: קול המלס, קליף לי, ג'יי אי האפ, פדרו מרטינז (ג'ו בלנטון)

        קלוזר: ריאן מדסון/בראד לידג'

        עמדת כוח: שתיים עיקריות. האחת - רוטציה רחבה ואמינה שיכולה למלא גם את הבולפן והשניה - מרכז ליינאפ אימתני, שכולל את ריאן הווארד, ג'ייסון וורת' ושיין ויקטורינו, שהוכיח את עצמו בפלייאוף שעבר. ג'ימי רולינס פתח חלש מאוד את העונה, אבל סיים אותה עם 168 חבטות, 21 הומרים ו-77 הכנסות רצים. לא 2007 האימתנית, אבל טוב יותר מהעונה שעברה, בה היה פצוע לא מעט. עם רולינס בריא ובכושר, עדיף ליריבות שלא יגיע לבסיס.

        שאלת מיליון הדולר: נמצאת בעצם בסעיף שמעל. לפיליז אין, נכון להיום, קלוזר קבוע, והם נכנסים לפלייאוף עם חוסר ודאות גדול בעמדה. בראד לידג', בשנה שעברה בורג מרכזי באליפות עם 48 שמירות ב-48 מצבים, היה איום ונורא, וריאן מדסון לא נראה כמי שיש לו ביטחון גבוה להחזיק במשרה. לפיליז ארסנל מגישים, שכולל בין היתר את ברט מאיירס, ששימש בעבר כקלוזר, ואת ג'ו בלנטון שכרגע לא נראה בתוכניות הרוטציה.

        למה כן: פאנץ' 1-2 טוב בדמותם של קול המלס וקליף לי, שורה של שחקני קלאץ', שחלקם כבר זכה באליפות בעונה שעברה.

        למה לא: יותר מדי עליות וירידות במהלך העונה, וכשחושבים על זה, מלבד בעיית הקלוזר זו נקודת התורפה היחידה.

        בראד לידג' שחקן פילדלפיה פיליז (AP , Gregory Smith)
        נשאלת השאלה איך הוא יצליח לעשות את הסוויץ' דווקא עכשיו. לידג' (צילום: AP)

        קולורדו רוקיז

        מאזן בעונה הרגילה: 70:92

        רוטציה מסתמנת: אובלדו חימנז, ארון קוק, ג'ייסון האמל

        קלוזר: יוסטון סטריט

        נקודת כוח: אחרי שנקלעו לבינוניות בשנה שעברה, בעיקר בגלל חוסר היכולת של קלינט הארדל להוציא מהם את המיטב, טוד הלטון וטרוי טולוויצקי חזרו לחבוט כמו שעשו ב-2007, העונה בה הגיעו לוורלד סירייס. הלטון איבד מהעוצמה אבל שב להיות מדויק, טולוויצקי הפגין את היכולת הסנסציונית של עונת הרוקי. וכמובן, מילה טובה למאמן ג'ים טרייסי, שהוכיח שוב שגם בבייסבול מאמן יכול להיות גורם משפיע ויצר קבוצה שהשלם בה גדול בהרבה מסך חלקיו.

        שאלת מיליון הדולר: יותר מדי כאלה. הרוטציה לא מספיק חזקה, הבולפן לא מדהים וההתקפה לא נמנית על אריות הליגה. נוסיף את העובדה שליוסטון סטריט יהיה זה פלייאוף ראשון, ונקבל מוצר עם הרבה סימני שאלה.

        למה כן: כי אם ב-2007 הם עשו את זה, אין סיבה שהפעם לא. הרוקיז נותנים את המקסימום ונוצצים ברגעי הקלאץ'. הם מסוגלים למתוח את הפיליז ולהוציא אותם משלוותם, ממש כפי שעשו לפני שנתיים, כשהדיחו אותם עם סוויפ ב-NLDS.

        למה לא: כי פילדלפיה של היום טובה, משופשפת ויכולה יותר מזו של אז.

        אז מה יהיה בסדרה: פילדלפיה, בשלושה

        ג'ים טרייסי מאמן קולורדו רוקיז מברך את ריאן ספילבורגס על גראנד סלאם מנצח (AP)
        רק מלים טובות לג'ים טרייסי על העבודה המדהימה בדנבר (צילום: AP)

        לוס אנג'לס דודג'רס (מול סט. לואיס קרדינלס)

        מאזן בעונה הרגילה: 67:95

        רוטציה מסתמנת: רנדי וולף, קלייטון קרשאו, ויסנטה פאדייה (ג'ון גארלנד)

        קלוזר: ג'ונתן ברוקסטון

        נקודת כוח: במשך רוב שלבי העונה היו הדודג'רס הקבוצה הטובה ביותר ב-NL, כשצריך לזכור ששיחקו בבית לא פשוט שהשתפר מאוד השנה. מני רמירז הושעה, אמנם, בגלל נטילת סמים אסורים, אבל ההרכב ידע לחפות היטב והציג יכולת מצוינת. לוס אנג'לס דעכה מאוד בשבועות האחרונים, אבל נפילת המתח מובנת לאחר שהבטיחה את המקום בפלייאוף שבועיים לפני תום העונה. הבולפן, עם רמון טרונקוסו כסט-אפ וג'ונתן ברוקסטון כקלוזר, אמין מאוד. השאלה היא אם הרוטציה תגיע אליו.

        שאלת מיליון הדולר: בגזרת ההגשה, ללוס אנג'לס יש בעיה קשה. אם רנדי וולף הוא הפותח שלך במשחק הראשון, משהו התנהל לא כשורה בדרך, והפציעה של צ'אד בילינגסלי תרמה לשפל הזה. בגזרת החבטה, ללוס אנג'לס אין מספיק כוח. היא מדורגת במקום ה-22 בליגה בהומראנס ובמקום ה-17 באחוזי עוצמה (slugging). כדי לחפות על עוצמה בינונית צריך הגשה טובה, וכרגע נראה שהמשוואה לא שקולה.

        למה כן: כי לג'ו טורה יש מספיק ניסיון פלייאוף, כי נגד מני רמירז קשה להמר, כי אנדריי אית'ייר פיתח מנטליות של קילר, כי בכל זאת יש להם יתרון ביתיות.

        למה לא: כי סט. לואיס היא פשוט קבוצה טובה יותר כמעט בכל אספקט אפשרי.

        ג'ו טורה מאמן לוס אנג'לס דודג'רס מדבר עם שחקנו ברנט לינץ' (AP , Hector Mata)
        לא מעט כאבי ראש בהגשה. טורה (צילום: AP)

        סט. לואיס קרדינלס

        מאזן בעונה הרגילה: 71:91

        רוטציה מסתמנת: כריס קרפנטר, אדם ויינרייט, ג'ואל פיניירו, ג'ון סמולץ/קייל לוהש

        קלוזר: ריאן פרנקלין

        נקודת כוח: מאמן מנוסה, שני מגישים שרצו ראש בראש לסיי יאנג, מאט הולידיי ואחד, אלברט פוחולס.

        שאלת מיליון הדולר: כמו הבעיה של הדודג'רס, גם הקרדינלס סובלים מחוסר מחץ התקפי. פוחולס, כנראה ה-MVP גם העונה, ירה ל-47 הומרים, והבא בתור הוא ריאן לודוויק עם 22. מצד שני, חמישה משמונת החובטים בליינאפ (מלבד המגיש) נמצאים סביב או עוברים את ה-30 אחוז. ריאן פרנקלין קצת מחשיד בעמדת הקלוזר, אבל לציפורים האדומות לא חסרים פתרונות אלטרנטיביים במידה שיפשל.

        למה כן: ראו סעיף נקודת הכוח. הגשה מעולה והרבה ניסיון של קבוצה שזכתה בוורלד סירייס לפני שלוש שנים.

        למה לא: שיחקו בבית חלש, וללה רוסה, למרות האליפות ב-2006, אין אחוזים טובים בפלייאוף.

        אז מה יהיה בסדרה: סט. לואיס, בארבעה

        אלברט פוחולס שחקן סט. לואיס קרדינלס (AP)
        לך תגיש מולו. פוחולס (צילום: AP)

        מצעד המנצחים - סיכום העונה הרגילה

        הומראנס:

        1. אלברט פוחולס (סט. לואיס) - 47
        2. פרינס פילדר (מילווקי) - 46
        3. ריאן הווארד (פילדלפיה) - 45
        4. מארק ריינולדס (אריזונה) - 44
        5. אדריאן גונזאלס (סן דייגו) - 40

        אחוזי חבטה:

        1. ג'ו מאוור (מינסוטה) - 36.4
        2. איצ'ירו סוזוקי (סיאטל) - 35.2
        3. הנלי רמירז (פלורידה) - 34.2
        4. דרק ג'יטר (ניו יורק יאנקיז) - 33.4
        5. פבלו סנדובאל (סן פרנסיסקו) - 33.0

        הכנסות רצים:

        1. פרינס פילדר (מילווקי), ריאן הווארד (פילדלפיה) - 141
        3. אלברט פוחולס (סט. לואיס) - 135
        4. מארק טשיירה (ניו יורק יאנקיז) - 122

        ניצחונות מגישים:

        1. אדם ויינרייט (סט. לואיס), סי.סי. סבאת'יה (ניו יורק יאנקיז), פליקס הרננדז (סיאטל), ג'סטין ורלאנדר (דטרויט) - 19

        ERA:

        1. זאק גריינקי (קנזס סיטי) - 2.16
        2. כריס קרפנטר (סט. לואיס) - 2.24
        3. טים לינסקאם (סן פרנסיסקו) - 2.48
        4. פליקס הרננדז (סיאטל) - 2.49
        5. ג'איר ג'רג'נס (אטלנטה) - 2.60

        אייקון וואלה! NEWS רקע שחור (מערכת וואלה! NEWS)