פרויקט שמעון – היריבים מצדיעים

שמי חואן קורבלאן. במשך שנים הייתי שחקן ריאל מדריד ונבחרת ספרד. אני שמח מאוד על ההזדמנות שניתנה לי להשתתף בפרויקט המיוחד הזה, לכבודו של שמעון מזרחי. עבורנו, שחקני הכדורסל הספרדים, שמעון מזרחי הוא סמל. מאינספור הביקורים שלי בתל אביב אני זוכר את שמעון, האיש הקטן-גדול, עומד בקצה הספסל, תמיד עוקב אחר המתרחש באדיקות. הוא היה עבורנו חלק בלתי-נפרד מהמערכת של מכבי.

אני חושב ששמעון הוא דמות היסטורית עבור עולם הכדורסל. חשוב להזכיר שלאורך השנים היו במכבי דמויות היסטוריות נוספות – מיקי ברקוביץ', מוטי ארואסטי, לו סילבר, ג'ים בוטרייט, טל ברודי, אולסי פרי, דורון ג'מצ'י ואחרים – אבל העבודה הקשה של שמעון היא זו שאיחדה אותם, ובזכותו השמות הללו הם הפכו מאינדיבידואלים לקבוצה.

זה כיף גדול עבורי לכתוב על שמעון, כי הוא מסמל בעיני את מכבי תל אביב, ומכבי היא סמל להרבה דברים טובים אחרים. הקשר הרגשי שקיים בין מכבי לבין ריאל מדריד ידוע. אני קורא לזה "זיכרון גנטי" – תמיד אמרתי שהעם הספרדי מורכב ממסורת שהיא חצי יהודית. ליהודים הייתה השפעה עצומה על ההיסטוריה הספרדית, וגם היום יש לנו הרבה סמלים משותפים. אי-אפשר להפריד את התרבות היהודית מאיתנו, והיא מאוד יקרה לנו. זהו הסוד לקשר שנרקם בין המועדונים, שמתבסס על הרבה מעבר להערכה מקצועית בלבד.

אני זוכר את הביקור הראשון שלי בישראל. עבורנו, זה היה להגיע לטבורו של העולם. ישראל המיוחדת, של תל אביב ושל ירושלים... עמדנו על הפרקט, לפני תחילת המשחק, ושמעון מזרחי עבר בינינו, יחד עם הגנרל משה דיין, והציג אותו לקבוצה שלנו. דיין לחץ לנו ידיים, וכולנו התרגשנו. זה מאורע שאני לא יכול לשכוח.

לאנשים הצעירים של היום קשה להבין בדיוק עד כמה עצומה התרומה של אנשים כמו שמעון מזרחי לכדורסל האירופאי. הכדורסל האירופאי של לפני ארבעים שנה היה שונה לגמרי. הכדורסל המודרני פופולארי כל כך בעולם, הרבה בזכות העבודה של אנשים כמו ספורטה, סטאנקוביץ', מזרחי ואחרים. הם אלו שסיפקו לכדורסל כפי שהצעירים מכירים אותו כיום את היסודות, שעליהם הוא נשען. אלמלא הם, קשה להאמין שהענף הזה היה הופך לכל כך גדול. הכדורסל האירופאי חב הרבה לאנשים המיוחדים הללו. אחד מהם, בלי ספק, הוא שמעון מזרחי.

גם מכבי של שמעון התחילה כקבוצה קטנה. פעם הם אמרו שהם רוצים להיות כמונו, כמו ריאל מדריד. והם עמדו במשימה שלהם. צריך להעריך את העבודה שנעשתה שם; אני חושב שההבדל בין עוד קבוצה טובה לבין מועדונים היסטוריים כמו ריאל ומכבי טמון באנשים מאחורי הקלעים. אנחנו בריאל, וגם אנשי מכבי, הצלחנו לתרגם את הרספקט שזכינו לו להכרה בין-לאומית. זה לא דבר שקל לעשות בענף הזה. אבל השם של ריאל ושל מכבי הגיע למרחקים, הרחק מספרד ומישראל. וגם זה, הודות לשמעון.

אני חושב ששמעון יכול להיות שמח על המקום שאליו הגיע ועל כברת הדרך שעשה. אנחנו, שפעם נחשבנו ליריבים הגדולים ביותר שלו, יודעים להעריך את כל מה שהוא נתן. ויחד היינו שותפים להרבה רגעים גדולים. למרות ששמעון שאני מכיר תמיד הולך קדימה, לעולם לא עוצר, אני חושב שבנקודת הציון הזו, של יום הולדת 70 ושל ארבעים שנות עשייה במכבי, הוא יכול להוריד לרגע את הרגל מהדוושה, להסתכל אחורה על כל מה שהשיג, ולהיות גאה.

בעידן שלפני "דון" שמעון מזרחי, מכבי תל אביב כדורסל הייתה אמנם קבוצה מובילה בכדורסל הישראלי, אך לא הקבוצה עטורת ההילה והתהילה שהכרנו בהמשך. בשנות השישים עבר תואר האליפות ממכבי תל אביב להפועל תל אביב וחוזר חלילה. משחקי הדרבי הכריעו בדרך כלל את תואר האליפות והם היו שקולים, מרתקים וספורטיביים.

הבעיות הכלכליות שפקדו משך שנים את קבוצות הכדורסל בארץ (ואת חלקן אף הצליחו לחסל) לא פסחו גם על מכבי תל אביב. בקיץ 1968, אחרי זכייה באליפות, יצאה מכבי תל אביב בראשותו של נח קליגר, יושב הראש (עיתונאי ב"ידיעות אחרונות" ואישיות מרתקת בפני עצמה) למסע משחקים בדרום אמריקה. המסע היה קסום. ההיבט המקצועי היה מוצלח, אבל מצבה הכספי של מכבי תל אביב כדורסל היה קטסטרופלי, עד כדי כך שהקבוצה נשארה "תקועה" בדרום אמריקה בלי יכולת לממן כרטיסי טיסה חזרה לישראל. קליגר רכש אז עבור הקבוצה כרטיסים לכיוון אחד, מתוך ציפייה שבדרום אמריקה ישיג את המימון לכרטיסים חזרה. בסופו של דבר, לאחר כמה ימים מתוחים למדי, ובהתערבות הקהילה היהודית, שבה הקבוצה לארץ.

הקבוצה חזרה, ונח קליגר שילם את המחיר והלך הביתה. בהפיכת בזק מינתה הנהלת מועדון מכבי תל אביב, שחלשה על כל מחלקות הספורט, את איש הביטוח ישראל גורל ז"ל ליושב ראש קבוצת הכדורסל. שנה אחת בלי קליגר ועם גורל, ומכבי איבדה את התואר הכפול של האליפות והגביע, או, בשפת הספורט, ה"דאבל" הלך ליריבה העירונית הפועל תל אביב. זה היה יותר מדי עבור הכבוד המכבי.

וכך, בקיץ 1969, באחד מימי שישי אחר הצהריים, במלון רמת אביב, ברחבת הדיסקוטק המיתולוגי של "יאנוש" (דמות מחיי הלילה של תל אביב באותם ימים), נערכה פגישת היסוד של הדור החדש במכבי תל אביב. קמה הנהלה חדשה, בראשותו של עו"ד צעיר, שמעון מזרחי. בדרך עברו לצדו של שמעון הקבלן אריה ברנוביץ', שהיה איש הכספים וגמר בין הסורגים בגלל עבירות מס (לא במכבי), צבי רול נעים ההליכות, בעל עסקי אופטיקה מצליחים, שמצא את מותו בנסיבות טראגיות. אמנון אבידן, קפטן הקבוצה בעבר ויושב ראש הוועדה המקצועית משך שנים הרבה, ועוד שורה של אנשים טובים יותר וטובים פחות. מעל כולם בלטה דמותו של שמואל "שמלוק" מחרובסקי, שהיה מנהל הקבוצה עוד לפני מזרחי ונפרד מהתפקיד בשנות ה-90'.

מכבי הפכה מזוהה יותר ויותר עם עו"ד שמעון מזרחי. מכבי תל אביב של מזרחי שיחקה בגביע אירופה למחזיקות גביע בעונת 1969/70, בגלל אובדן האליפות עונה קודם לכן. היריבה הראשונה של מכבי הייתה הקבוצה האיטלקית פידאס נאפולי, בשורותיה שיחקו כוכבי-על כבופאליני האיטלקי, ואייקן האמריקני. היכל הספורט ביד אליהו היה מושבת בגלל עבודות להפיכתו מאצטדיון פתוח לאולם סגור. לכן אירחה מכבי את משחקי הבית בזירה האירופית באולם האחד במאי בחולון. לא בדיוק מתאים – אחד במאי ומכבי – אבל זה מה שהיה. בערב בלתי נשכח של הרכז, חיים "חיימון" שטרקמן, שקלע 38 נקודות (עוד לא היו אז סלי שלוש נקודות), ניצחה מכבי תל אביב את פידאס נאפולי בהפרש 7 נקודות.

משחק הגומלין נועד לשבוע לאחר מכן, בנאפולי. בשדה התעופה לוד (בו-גוריון עוד היה בין החיים), לפני ההמראה לנאפולי, פגשתי לראשונה את עו"ד שמעון מזרחי. אני, כעיתונאי צעיר ב"חדשות הספורט", הוא, כיושב ראש הקבוצה. יושב ראש "בתול" ביציאה הראשונה עם הקבוצה לחו"ל, מצוחצח ומהודר, אבל מאוד שקט וסגור. אחד שבסך הכל מנסה ללמוד את העסק.

ההתחלה של מזרחי לא הייתה סוגה בשושנים. מכבי הובסה בנאפולי בהפרש של 34 נקודות. שמעון אפילו לא ידע כיצד להתמודד עם גילויי האנטישמיות של אוהדים איטלקים ביציע. מנאפולי המשכנו לטורניר חג המולד בבלגיה, אחר כך לעוד משחק ידידותי בלוקסמבורג, ושבוע חופש (בלי כדורסל) בלונדון (כך זה היה פעם, שבועיים בחו"ל סביב משחק אחד של גביע אירופה). זו הייתה ההתחלה של "דון" שמעון.

החבורה שיצאה עמו לדרך התפוגגה, אך הוא נשאר עם מכבי עד היום, תופעה בלתי רגילה בעולם הספורט. סוד הישרדותו ארוכת הימים במכבי נעוץ, אולי, במוטו שאימץ לעצמו: "החיים הם הכל – אבל מכבי מעל לכל!". 40 שנים דרכי הספורטיבית מצטלבת עם שמעון מזרחי. כחמישים אחוז מהתקופה בצידו השני של המתרס התקשורתי, וכחמישים אחוז מהתקופה כיריב ספורטיבי, כיו"ר האדומים מתל אביב. גם כאשר לא הסכמתי עם דרכו של שמעון בגלל קנאותו הטוטאלית למכביזם, תמיד הבנתי אותו. יחסי הכבוד היו הדדיים ואפילו סביב שולחן הנשיאות של איגוד הכדורסל הוויכוחים והיריבויות היו מתובלים בהומור.

למען האמת, רציתי מאוד, ואני עדיין רוצה, לראות את שמעון מזרחי בתפקיד יו"ר איגוד הכדורסל. הסיטואציה למינויו הייתה מובטחת אילו אמר לי כן לפני חמש שנים, אבל הוא העדיף להמשיך להיות מאה אחוז מכבי. כאן אני סבור שעשה טעות, כי היה הופך לדמות ממלכתית וקוצר את התהילה שבאמת מגיעה לו. מי יודע, אולי עוד יתפכח בעתיד, כי עבורי הוא אותו שמעון שהכרתי לפני ארבעים שנה. אני מאחל לו עוד חמישים שנים פוריות, עד מאה ועשרים.