פרויקט שמעון – היו"רים נזכרים

זהו תענוג גדול עבורי לקבל את ההזדמנות לחגוג עם שמעון מזרחי 40 שנות מחויבות למכבי אלקטרה תל אביב, שנים בהן הוא פיתח את אחת הקריירות ההישגיות והמוצלחות בעולם הכדורסל שלנו.

לכתוב על שמעון זה לכתוב על אדם בעל תרומה גדולה לענף הכדורסל בכלל, אדם בעל מסירות יוצאת דופן לאחת הקבוצות המצליחות בהיסטוריה ואחד המנהלים החשובים והבולטים שפגשתי בחיי.

תחת ניהולו, מכבי ,תל אביב יצאה לאחת הדרכים המוצלחות בהיסטוריה של ענף הכדורסל, כאשר היא זוכה בחמישה גביעים אירופאיים וכמעט בכל התארים המקומיים בישראל – הישגים שהציבו את המועדון ברשימת קבוצות הצמרת האמיתיות של אירופה, והפכו אותו לאחד המועדונים המוכרים ביותר בעולם. בהזדמנות זו גם ראוי להזכיר שאף אחד מהתארים הללו לא היה אפשרי אלמלא שמות כמו דורון ג'מצ'י, קווין מגי, מיקי ברקוביץ' מוטי ארואסטי, אנתוני פארקר, פיני גרשון, צביקה שרף ורבים אחרים, אבל גם אסור לשכוח שלמרות שהשחקנים הגדולים מביאים אליפויות, אלו הם המנהלים שבוחרים אותם.

אחד הדברים שהייתי רוצה לציין בנוגע לשמעון נוגע לעניין אישי יותר מאשר מקצועי. בכל פעם שביקרתי בישראל, קיבלתי הזדמנות לחזות בהערכה האדירה לה הוא זוכה מכל אוהדי מכבי באשר הם. ההכרה הציבורית הזו היא ההוכחה לקריירה נפלאה, שכן כל העבודה של שמעון, כיו"ר המועדון, ממוקדת בלהסב לקהל האוהדים של מכבי תל אביב אושר וגאווה. הקשר הזה, בין האוהדים לשמעון, מהווה דוגמה ומופת עבור כולנו.

בין הזיכרונות הרבים שיש לי משמעון הייתי רוצה לציין אחד מהם, שבעיניי גם היה אחד הרגעים המרגשים ביותר שחזיתי בהם בכדורסל האירופאי: במהלך הפיינל פור שנערך במדריד, לפני שנתיים, נבחר שמעון לאחד מ-12 המנהלים החשובים ביותר ב-50 השנים בהן קיימים המפעלים האירופאיים השונים. ההכרה הזו, לה שמעון היה כה ראוי, מסכמת בעיני את תרומתו לענף הכדורסל.

מעבר לברכות ולאיחולים על הקריירה הנפלאה, הייתי רוצה גם להודות לו על שיתוף הפעולה והתמיכה שהראה ליורוליג מאז הקמתה. ביורוליג משמש שמעון כאחד החברים הפעילים ביותר, ותורם לנו רבות בעזרת הידע והיוזמות בהן נוקט להמשך צמיחת והשתפרות המפעל.

בנוסף, הייתי רוצה לאחל לשמעון הרבה הצלחה בימים שעוד עתידים לבוא.

את שמעון מזרחי הכרתי אישית רק בשנות השמונים של המאה הקודמת, כעשרים שנה לאחר שהחל תפקידו כיו"ר מכבי תל אביב ושנים הרבה לאחר שכבר הייתי מנוי של מכבי תל אביב. פגישתנו האישית הייתה דווקא אצלי, כאשר הייתי בתפקיד בכיר בצה"ל ובדרגת תא"ל.

לקראת הפגישה, עיינתי בתיקו האישי של שמעון, חומר שהיה ברשותי ובסמכותי ונועד לתת לי רקע ראוי בדיוק בתחום עליו נועדנו. התברר לי אז ששמעון, מעבר להיותו עורך דין שהתמחה בנושאי תנועה ותחבורה, הינו איש מילואים בכיר ומוערך במשטרה הצבאית. מעבר לתחום המקצועי בו עסק גם בשירות המילואים שלו, הוא נכנס בהמשך לתחום נעדרי צה"ל וממשיך בכך עד היום. כאשר עושים תפקידים כאלו, זה לא בהכרח תחת צו קריאה למילואים לכך וכך ימים – אלא העמדת עצמך לרשות העניין ככל הנדרש. כיום שמעון מרכז את תיקו של הנעדר גיא חבר, וכולנו תקווה שפעילות זאת תביא יום אחד לפתרון התעלומה. אני בטוח שהיסודיות שלו לא תניח לו להשאיר תיק זה בסימן שאלה.

השילוב של תחומי עיסוקו ופעילותו הביא מצד אחד ליכולתו לתרום ולהגיע להישגים ביעדים שהציב לעצמו, ובאותה מידה לתרום לסביבות המקצועיות שם פעל. אינני עורך דין ולעולם ככל הנראה לא אהיה. אך למדתי משמעון שמקצוע זה יודע לייצר יכולת של פישור והגעה להבנות, כי הרי המטרה היא העניין ולא רק העיסוק בנושא זה או אחר.

שמעון התגלה לי כמפשר אולטימטיבי, החותר לפתרון בעיות. בימי היותי יו"ר איגוד הכדורסל נתקלתי במקרים רבים בהם שמעון שומר לעצמו זכות הדיבור לקראת סיום הדיון, בהנחה שדבריו יסייעו במציאת נוסח פתרון נכון וראוי, כך שכולם יחושו שניצחו. במקרים אחרים, היה מבקש את רשות הדיבור דווקא בראשית הדיון – על מנת להגיע לאותו יעד ומתוך אמונה שהפעם ובמקרה זה כך ראוי לנהוג.

שמעון חותר למצוינות, וללא ספק כך פעל במשך 40 השנים מאז נטל את הגה ניהול מכבי תל אביב לידיו. שמעון ספג על כך הרבה טענות, הרבה נאצות, ספג את כל הרע שבמונחי הקנאה – אך ידע לעמוד על שלו בדרך להשגת המטרה. אין לי ספק שרבים מפרנסי הספורט בעשורים האחרונים היו שמחים להגיע לאותן תוצאות ולאותם הישגים, אך סגולתו הייתה ביכולתו להביא דברים מהכוח אל הפועל.

כאשר נבחרתי לתפקיד יו"ר איגוד הכדורסל, סברתי שאמשיך לשבת במקום המנוי שלי בשער 10, מעל ספסל היריבות. שמעון ממש נעלב ואמר לי שבכך אני מפר את האירוח שמכבי תל אביב נתנה ליו"רים לפני ולאישים אחרים. הסכמתי, והעברתי את כרטיס המנוי שלי לפעיל אחר באיגוד. בכך מנענו אי-נעימויות...

בגילנו – ושמעון מבוגר ממני במספר שנים – יש לנו כבר נכדים. פעמים הרבה מביא איתו שמעון את נכדו הצעיר למשחקים בהיכל נוקיה, וגם בכך נראה האיש כסב אוהד שלא רק הנקודות וההסכמים לנגד עיניו. אני מאחל לשמעון עוד שנים רבות של עשייה ותרומה לקהילת הספורט והחברה, ומאחל לעצמנו שנדע להקים דור נוסף של פעילים החותרים לתוצאה ולהישגים.

כמעט 17 שנה אני עומד בראשות מועדון הכדורסל הפועל ירושלים, ואני מרגיש זקן בעסק. לנהל קבוצה זו עבודה אינסופית. המחיר האישי כבד. עכשיו אני חושב על שמעון מזרחי, שעובר את הלחצים הללו לא 17, אלא 40 שנה. אין לי מושג איך הוא עושה את זה.

הייתי רוצה לכתוב על מזרחי מהמקום של העבודה והעשייה, ולרגע אני שם בצד את היריבות הספורטיביות בינינו. אני מעריך מאוד את שמעון כמי שעושה למען מכבי תל אביב, למען הקבוצה שהוא אוהב, ומסיר בפניו את הכובע. בעיניי, שמעון המנהל הוא כמו יין שכל הזמן משתבח. העובדה ששמעון עומד 40 שנה ברציפות בראש מערכת כזו היא חסרת תקדים בספורט העולמי. אני מאחל לעצמי שאגיע כמותו ל-40 שנות עשייה, בכל תחום שהוא, לאו דווקא בספורט.

לפעמים, אחרי שמכבי זוכה בעוד אליפות, אני שומע את שמעון, שזה אולי התואר השישים או השבעים שלו, אומר ש"התרגשתי כמו ילד". על פניו, זה נשמע קצת פתטי. בן אדם שלא קשור לענף ישאל: איך אפשר להתרגש אחרי כל כך הרבה הישגים? אבל אני יודע שהוא באמת מרגיש ככה. כשאני מגיע לאימון פתיחת העונה של הפועל ירושלים, אחרי קיץ ארוך ורווי קשיים, ורואה את השחקנים והקהל וכל ההמולה, יש תחושה חזקה של עשייה. באותם רגעים אני יודע שעשינו משהו מיוחד.

המחיר שמשלמים אנשים כמוני וכמו שמעון הוא מחיר יקר. ההישרדות בתפקיד היא לא דבר שמובן מאליו. הלחצים עצומים. ולרגע אני לא משווה את הלחצים שלי ללחצים ששמעון עומד בפניהם. אבל גם אני יודע מה זה לנסוע לכל מקום עם הקבוצה, מה זה להקדיש לה שבתות וחגים על חשבון המשפחה והקידום האישי. מה זה לוותר על לשבת בבית, ליד הבן והבת והנכדים, שכולם יודעים כמה שמעון קשור אליהם, ולהיות שם, רק למען קבוצה.

אני יודע מה זה לקום בשלוש לפנות בוקר, פעם בעשרה ימים, לעבור בין מיטות הילדים, לתת לכל אחד מהם נשיקה ולנסוע. לראות שדות תעופה ובתי מלון ולחזור הביתה אחרי 48 שעות. זה שוחק, זה מעייף, זה לפעמים מתסכל. ושמעון עושה את זה במשך 40 שנה. זה מעיד על התמדה ודבקות יוצאי דופן. כשלוקחים בחשבון ששמעון עוסק בעריכת דין ושיש לו גם לקוחות, הפליאה רק גוברת. ראיתי אנשים מוכשרים שנכנסו לספורט והפסידו הכל – עסקים, חברים, משפחות. אצל שמעון אני לא רואה דבר שנפגע. ועל זה אני אומר לו שאפו גדול.

אנחנו אולי יריבים ספורטיביים, אבל אני רק יכול להעריך את מפעל חייו של שמעון מזרחי.