הישג יותר גדול מכל עידן גאידמק

לא פעם, כשלקבוצת כדורגל נגמר הכסף, מתחילים לצוץ הרעיונות. הקושי מחייב אותך לחשוב טוב יותר, לשקול היטב כל הוצאה ולא להקל ראש באף החלטה. לא בטוח שזה לגמרי המקרה של בית"ר ירושלים, אבל זה לגמרי לא מקרי שהתהליך הכי טוב שעובר על הקבוצה בשנים האחרונות מתרחש דווקא אחרי שארקדי גאידמק ברח לרוסיה. את התהליך הזה מובילים חבורת שחקנים ישראלים צעירים, רובם מבית או כאלה שגדלו והתבגרו במועדון, שמוכיחים לבית"ר דבר שהיא לא ידעה על עצמה בהרבה מאוד שנים: שהיא לא חייבת לבנות את עצמה דרך שחקני רכש. שאין לה מה לזלזל במשאבים הטבעיים שלה. לא בגלל שהם ירושלמים, לא בשם איזו זהות מקומית, לא עקב איזה חוק מוסרי, פשוט כי חלקם לא פחות טובים. מה גם שזה הרבה יותר בריא למועדון.

ירושלים, בגלל שאין לה את המרחבים הדמוגרפיים של הצפון, הדרום או גוש דן, תמיד היתה זקוקה לחיזוקים, אבל בשנות ה-90 המגמה הקטנה הזו הפכה למגמה השלטת. ההצלחה המקצועית נתנה גושפנקא לדחיקת השחקנים שצמחו מבית, ומבלי להיכנס עכשיו לשאלה האם זה היה נכון או לא, הזמן הוכיח כי שיטת העבודה הזו לא נותנת למועדון יציבות לאורך זמן. לקבוצה ישראלית שלא מרוויחה כסף אין גם ברירה אחרת. למכבי חיפה האסימון הזה נפל לפני שנה, לבני יהודה גם, אבל נדמה כי המהפך הזה הרבה יותר משמעותי לקבוצתה משוגעת כמו בית"ר ירושלים. המהפך הזה נותן המון תקווה ואמביציה להרבה שחקנים ירושלים או כאלה שבאים לירושלים בגיל צעיר, דוגמת עידן ורד, והמון תקווה למועדון שצריך להישען על משהו כדי לשרוד בחייו הטרופים. יסודות בריאים יותר שאמורים גם לעזור לבית"ר להתחרות על השחקנים הטובים ביותר שיש בשוק ולהתגונן מימים בהם אותם כוכבים לא ירצו לעשות זאת. זה לא אחד על חשבון השני. אלו דברים שיכולים למשוך אליה גם יותר אנשי עסקים שפויים שמחפשים קבוצות כדורגל שמתנהלות עם שפיות בסיסית, בתנאי כמובן שבית"ר תשכיל לאמץ הניצנים האלה גם כשהכסף יחזור וישטוף את עורקיה.

היה מאוד סמלי שאת הסטירה הראשונה שלה העונה חטפה מכבי תל אביב דווקא מול הפועל חיפה – קבוצה שיכולה לשמש לה דוגמה ומופת איך מוציאים מקסימום ממינימום. זה היה הרבה יותר סמלי שהמהפכה של נמני בהרכב לא הניבה את התוצאות הרצויות דווקא מול הרכב של הפועל חיפה שרובו שיחק איתה בליגה הלאומית. הרי שלומי דורה ופרנסי הקבוצה יכלו בקיץ להתנהג כמו כל מועדון אחר ולהתנכר לחלק מחבורת הילדים שלהם, להתמסר לאיזה סוכן שיביא לו בזיל הזול מגן/בלם/קשר/חלוץ מניגריה/זמביה/מאלי או כל מקום אחר, ולפטור את המהלך במשפט שבמכבי תל אביב אוהבים לומר בעילום שם: "הוא לא באמת מתאים לרמה הזו". אבל בהפועל חיפה אמון זה אמון וכשמשלבים את זה עם הגאווה האדירה שיש לאגודה הזו, מקבלים קבוצה תוססת שנלחמת על כבודה מדי שבת ויכולה גם לגנוב איזה דרבי אחד העונה.

מנגד, נמני בחר לעשות מהפכה בהרכב דווקא אחרי תיקו מול בני יהודה. כשעושים את זה אחרי תיקו מול בני יהודה, זה משדר לשחקנים שאתה מנסה להכניס את הזרים שלך בכוח והקרב על ההרכב הוא לא באמת אמיתי. אלו מהלכים שיש להיזהר איתם, ומאחר שמכבי תל אביב זו קבוצה שהאמון במערכת הוא רופף, כל החלטה כזו מחזירה את כולם לנקודת המוצא. את ההכנסה של אילייב להרכב עוד אפשר להבין. הקישור ההתקפי של מכבי תל אביב בכלל ויוסי שבחון בפרט לא הצטיינו מספיק בכדי שיקבלו מעמד בכיר ויציב בהרכב. אבל ישראלביץ'? השחקן הכי טוב של מכבי מתחילת העונה? מה הוא אמור להרגיש כשתיקו מול בני יהודה גורר אחריו כזה עונש? מה השחקנים הישראלים האחרים אמורים להבין מזה? ולמה זה כל כך מתקשר לביקורת האנונימית שהוטחה בשחקנים אחרי ההפסד להפועל חיפה? אם מתנהגים איתם כמו בעונה שעברה אין סיבה שהם לא ישחקו כמו בעונה שעברה.

יסלח לי אבי נמני, אבל אני לא באמת קונה את מפגני התמיכה שלו בשחקנים במהלך משחקים ואחריהם. הוא יכול לטפוח להם על השכם, לצעוק מאה פעם "לא נורא", לתת ליבוריאן הנבגד לבעוט את הפנדל אחרי שנכנס כמחליף ולקחת את האחריות על עצמו בסיום. אבל תמיד יבוא מהלך כזה שיסגיר שנמני לא באמת חושב שהחבורה הישראלית הצנועה שלו יכולה לקחת אותו רחוק, וכמו כל מאמן ששיטת משחק ברורה אינה ניכרת בקבוצה שלו יותר מדי זמן, הוא בעצם מכור לשמות גדולים ושחקנים זרים שיבואו וישנו את התמונה. בקבוצה בה הטראומה הפסיכולוגית היא כל כך גדולה וכמה דקות לא טובות מיד מעלות פלאשבקים לעבר, גישה מקצועית קרה כזו היא לא תמיד נכונה. לפרטים: הפועל חיפה.

שבעונה שבה הכדורגל אמור לחזור אל העם עדיין אין תכנית לסיכום המחזור בליגת העל ואת תכנית הרדיו שזכתה בזכויות השידור של הליגה העממית עדיין לא קולטים במכוניות שנוסעות למגרשים באזורים רבים במדינה

השאלה הראשונה שהופנתה לעבר יובל נעים אחרי שהפועל רמת גן עלתה ליגה, היתה האם הוא מרגיש ראוי לאמן במעמד הזה. לא היה משהו לא לגיטימי בשאלה הזו, רק שהיא לא לקחה בחשבון מרכיב חשוב בקשר שבין נעים לקבוצה אותה הוא מאמן. שחקן העבר ומאמן ההווה יובל נעים הוא רק דוגמה לקשר הנדיר שהפועל רמת גן מצליחה לשמור עם העיר שלה, עם ההיסטוריה שלה, עם הגאווה שלה. במובנים מסוימים, הפועל רמת גן היא קבוצה יותר אירופית מהרבה קבוצות בישראל. כמו ערים קטנות ביבשת הגדולה שרק נהנות לראות את הלפיד ממשיך לבעור ומקיימות יחסי גומלין רציפים עם העבר, הפועל רמת גן, בניגוד לרוב הקבוצות מגוש דן בליגות הבכירות, היא השתקפות הגאווה הרמת גנית. הווי העיר, ייחודה, מעמדה, מגולמים היטב בקבוצת הכדורגל של אוהדיה הפנאטיים ויוצרים תמהיל אוטנטי לקבוצה אוטנטית – בלי קשר או תלות מהיכן שחקני הרכש מגיעים. ב-2009 זו לא נוסחה לניצחון על קבוצות כמו מכבי חיפה, אבל זו כן נוסחה לחיים טובים במרכז הטבלה והישגים מול קבוצות כמו מכבי נתניה.

מכבי חיפה – מכבי פתח תקווה

הכי קל לתהות איך מכבי חיפה שוב ויתרה על ירו בלו אחרי שהוא כובש שער, אלא שירו בלו הוכיח את עצמו בישראל הרבה לפני כן. הוא לא יעקובו, אבל לא בטוח שלא יכול היה לתרום העונה יותר מאייל שטרכמן, למשל. בלו, בניגוד לרכש היהודי מארגנטינה, כבר נלקט בישראל ומהספסל הוא יכול היה לתרום שערים שעדיין לא בטוח ששטרכמן כן יוכל לתרום, אם וכאשר ייקלט. בלו הוא מניה בטוחה מהספסל, שטרכמן עדיין לא. בכושר שבו מכבי חיפה נמצאת, לא בטוח שהיא תצטרך את הגולים האלה מול מכבי פתח תקווה, אבל בעתיד הקצת יותר רחוק, שהשיא אליו הגיעה בתחילת העונה יהיה מאחוריה, ייתכן מאוד שכן. עד אז, מומלץ לשפשף יותר את הכישרון מארגנטינה.

הפועל באר שבע – בית"ר ירושלים

הטעויות שעשה גיא עזורי בבניית הסגל של הפועל באר שבע הן ברורות, אבל הפועל באר שבע תעשה טעות אם תחשוב שבגללן מגיע לו ללכת הביתה אם יפסיד לבית"ר. להפועל באר שבע יש בעיות אחרות חוץ מהמאמן שלה, וחלקן הגדול מתנקז לשאלה: למה שחקן כמו ארז מסיקה צריך למרר בבכי אחרי משחק בגלל קללות של אוהדים. גם אם הוא מייצג את מסע הרכש הלא מובן של המאמן, הוא לא אשם שהביאו אותו. להוציא עליו את העצבים זו אכזריות שאין בה שום תקומה למועדון. שום שלד לא יכול להיבנות ככה, שום רוח קבוצתית לא יכולה להתרחש, שום עתיד. אולי ביום הכיפורים הזה, בואך המשחק הגורלי מול בית"ר,מוטב שאותם אוהדי באר שבע באמת יתהו עם עצמם למה כל מה שהם חולמים עליו נגמר ככה ומה הקשר שלהם לרכבת השדים הזו.

מכבי נתניה – הפועל תל אביב

ואם כבר אכזריות: מישהו מוכן להסביר לנו למה נתי עזריה צריך לשלם את המחיר על נזק שלא הוא יצר. האם הוא זה שגרם לשחקני מכבי נתניה שלא ברחו בזמן לאבד אמון במועדון, ולמה לחברי ההנהלה אין אחריות על כך. ואם תיכנס התבונה וההגינות בשליחיו של יאמר, ועזריה יגיע למשחק מול הפועל תל אביב, מישהו מבטיח שאותה הגינות ותבונה תחזיק מעמד אחרי ההפסד מול הפועל תל אביב.