פלה, מארדונה, זידאן, פיגו - לאף אחד מהם (וגם לא לאחרים) היה רזומה כזה בגיל 20 זכיה בגביע האלופות, עליה למונדיאל והאפשרות לשחק בארבע נבחרות שונות בעולם. אם לא די בזה, לילד גם קוראים אואן, והמספר על החולצה שלו הוא לא אחר מ-23. היצפלד, בקנבאואר ואריקסון חושבים שהוא גם שחקן מצוין.
20/1/81 קלגארי שבקנדה לקולין (אנגלי) ומרגרט (וולשית) הארגריבס חוגגים את הולדת בנם השני, לו בחרו לקרוא אואן. בזמן שכל הילדים בקנדה עוקבים בדריכות אחרי הוקי קרח וכדורסל, אואן הצעיר מתאהב, בעזרתו האדיבה של אבא, בכדורגל.
בעוד האח הגדול, דן, החליט להשקיע בלימודים, אואן הצטרף למועדון הכדורגל המקומי בקלגרי. כבר בעונה הראשונה הוא זכה באליפות קנדה. מאמן הקבוצה הבוגרת, בחור חביב ממוצא גרמני, החליט להפעיל את הקשרים במינכן ובגיל 16 (תאריך מדוייק: 1/6/97) הילד עובר לשחק בגרמניה ולא סתם, אלא בבאיירן. שלא כמו כמה ילדים ישראלים באייאקס, למרות קשיי השפה והמרחק מהמשפחה והחברים, אואן מקדיש את כולו למשחק.
וכמו ששמעתם כבר מהמורה שלכם בכתה א' - כשעובדים קשה, ההזדמנויות כבר מגיעות מעצמן. במשחקי ההכנה לעונת 2000/01 צירף אוטמר היצפלד כמה משחקני הנוער, ביניהם אואן, לסגל הקבוצה הבוגרת. באחד המשחקים מול ארפורט מהליגה השניה בגרמניה שיתף היצפלד את כל הסגל, כולל שחקני חיזוק מיועדים. הארגריבס היה היחיד ששיחק בשתי המחציות והבקיע שלושער בניצחון 0:4.
בריאל למדו להכיר אותו בדרך הקשה
בחצי גמר ליגת האלופות הפגשיה ההגרלה את באיירן מול אלופת אירופה המפחידה ממדריד. אחרי ה-0:1 המפתיע בברנבאו (ד"ש לקסיאס), נאלצו הגרמנים לשחק בלי הכוכב המורחק, סטפן אפנברג. היצפלד נזכר בשלושער ההוא ושלף את הילד, שעשה את הופעת הבכורה שלו באיצטדיון האולימפי במינכן. אואן נתן משחק גדול, באיירן ניצחה 1:2 והמשיכה כל הדרך עד לזכיה בגביע. את הגמר הוא ראה מהצד, אבל העיניים של אריקסון, כמו של רבים אחרים, כבר קלטו מספיק.
הארגריבס יכול לשחק בארבע נבחרות: קנדה (ארץ הולדתו), אנגליה (בגלל האב), וויילס (בגלל האם) וגרמניה (הוא כבר תושב קבע). כנראה בהשפעת האב, בחר אואן במולדת הכדורגל וזומן לראשונה לסגל הבוגר למשחק הידידות מול הולנד.
אריקסון לא שיתף אותו בהפסד לנבחרת האורנג', אבל לא הרבה זמן עבר, עד שעשה את הופעת הבכורה שלו בנבחרת ולא היה מקום וזמן מתאים יותר לכך מהאיצטדיון האולימפי של מינכן, מול הקהל הביתי וחבריו לקבוצה, שהתמודדו מול אנגליה על הכרטיס למונדיאל. הארגריבס אמנם שיחק תפקיד משנה (נכנס במחליף) להצגה של אואן אחר, אבל בשביל הסיפתח, להשתתף במה שהוגדר כניצחון האנגלי הגדול ביותר מאז 1966, (1:5), זה יותר ממה שההנער מקלגארי היה יכול לחלום עליו.
לכל מי שעדיין לא הספיק לחזות במו עיניו בכישרון העולה, נספר שמדובר בקשר עם מסירות עומק קטלניות, ראיית משחק וטכניקה מצויינת ושהנתונים שלו (1.80, 73 ק"ג) נראים כאילו נתפרו עליו לפי הזמנה. בקנבאואר ("הוא כישרון גדול"), היצפלד ("יש לו פוטנציאל לא רגיל") ואריקסון ("העתיד של נבחרת אנגליה") שופכים עליו מחמאות בלי לדפוק חשבון, אבל זה לא מפריע לאבא קולין לחלום על הילד מככב דווקא במדי בולטון וונדררס, אותה הוא אוהד עוד מימים ימימה. עם זאת, סביר להניח, שעל החלום הקטן הזה יצטרך אבא הארגריבס לוותר, מאחר ולבקנבאואר, ששם עליו שלט "לא למכירה" יש תכניות אחרות. ומי יכול על הקייזר?