פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        לא בנויים לקשר

        למרות הביצועים המפתיעים, לוי וסלע נכנעו מנטלית לנקודות הארוכות על החימר וחוו התמוטטות כפולה. לפני שממשיכים לפנטז, אנחנו צריכים לנהל מערכת יחסים ארוכת טווח עם המשטח ולא להתגעגע לאספלט

        כשאייל רן התייחס להזדמנויות שהיו לנבחרת שלנו מול הספרדים, הוא התכוון למספר מצומצם ביותר. כנראה שגם הוא הופתע מחלון ההזדמנויות הפתוח לרווחה של חואן קרלוס פררו, ואפילו מזה של דויד פרר. ובסיכומו של יום, קשה לקבוע מי מבין נציגנו פספס יותר. מצד אחד, הראל לוי כבר הוביל 1:3 במערכה השניה מול פרר, והוא גם נחשב לשחקן חימר לא רע שיכול היה לנצל את המצב הזה. מצד שני, דודי סלע הפתיע ונתן ביצועים של שחקן חימר לגיטימי בשתי המערכות הראשונות מול פררו, אבל גם רפאל נדאל, שעודד ביציע, לא היה יכול לעקוץ את ה"יתוש" עם 66 טעויות בלתי מחוייבות (לעומת 28) וניצול של אפשרות שבירה אחת מתוך שמונה.

        אז אהבנו את הפנטזיה הזאת על סנסציה ישראלית במורסיה, וכמה חבל שצריך לחזור לקרקע. אחרי הכל היה לנו עסק עם שני טניסאים שבאופן כללי נמצאים בנסיגה ביחס לנקודת השיא בקריירה שלהם. בנוסף, נראה היה על המגרש שדודי סלע והראל לוי עשו את עבודת ההכנה הטובה ביותר שיכלו לעשות, כדי להיראות טוב על החימר הידוע לשמצה. אז מה היה חסר להם כדי להפתיע? כנראה שיש כאן גם צד מנטלי, בנוסף לפציעה בכף היד (במקרה של דודי סלע) שאולי השפיעה פחות. השחקנים שלנו רגילים לקרבות דייויס ארוכים, אבל הם לא רגילים לנקודות כל כך ארוכות. במקרה של הראל לוי, בשלבים מסויימים הוא התקשה להחזיק מעמד מהקו האחורי וניסה לקצר הליכים – מה שכמובן עלה לו בנקודות. במקרה של דודי סלע, הוא דווקא הלך ראש בראש מול פררו עד הסוף (בקרבות מהקו האחורי), אבל כשהספרדי זכה בראלי אחרי ראלי, זה פשוט שבר את סלע מנטלית. אתה משקיע יותר מדקה בשביל נקודה אחת ומפספס אותה, וכשזה קורה באפשרות שבירה לטובתך זה ממוטט. כשאתה לא רגיל לקרבות החימר האלה, זה ממוטט כפליים. ככה זה, אנחנו הישראלים לא צריכים לדעת רק לנוע על החימר, אלא לנהל איתו יחסים ארוכי טווח. בגלל זה הספרדים עושים אהבה עם המשטח הזה, ואנחנו כל כך מתגעגעים לאספלט.

        ועכשיו העיניים נשואות ליוני ארליך ואנדי רם, שיעלו לשחק במצב הכואב ביותר, בפיגור 2:0. עד היום זה קרה להם ארבע פעמים בגביע דייויס, פעמיים הם ניצחו אבל כמובן שמעולם זה לא עזר לנבחרת כדי להשלים מהפך. למעשה, אף נבחרת ישראלית לא הצליחה לחזור מפיגור של 2:0 מאז ההופעה הראשונה שלנו בגביע דייויס ב-1949. מבחינתנו מדובר במלחמה על נקודה של כבוד (למרות שאייל רן ודודי סלע חושבים אחרת), ומזה בדיוק הספרדים כל כך מפחדים. כיאה למדינת טניס, הם יודעים להעריך את דירוג הזוגות, מבינים איפה אנדי רם מדורג וזוכרים מה עשו השניים יחד. חלק מהעיתונאים הספרדים ממש קבעו שמדובר בבאנקר לטובת ישראל. לצמד הישראלי נותר רק לעלות למגרש בראש נקי וליהנות. בסך הכל, לקהל הספרדי יש הרבה מה ללמוד מהישראלי, או אולי להיפך. כאן לא מפריעים לאף טניסאי ויודעים לתת כבוד. דודי סלע אמר שהוא הרגיש מצוין עם הקהל הזה, וזה בדיוק מה שאנדי ויוני צריכים להרגיש. הם יכולים וחייבים להביא לנו את הנקודה הזאת, כדי שיהיו לנו זיכרונות טובים מסיומו של המסע המופלא בגביע דייויס. וגם, איך לא, למען הסיפור המופלא על דוד וגוליית. למה אנחנו לא ממשיכים לפנטז אתם שואלים? הרי עשינו את זה לפני היום. בואו נחכה לסיומו של משחק הזוגות. אם הסוף יהיה טוב, מדור הפנטזיות ישוב לפעילות – אחרי הכל, דודי סלע כבר הבטיח לנו שנגד דויד פרר יהיה לו פחות קשה.