"כאשר כדורגלן מגיע לגיל 16, היכולת של המאמן לקדם אותו הופכת מוגבלת למדי ויש אפשרות לשפר את ביצועיו בכ-20 אחוזים נוספים בלבד. משמע, את העבודה צריך לעשות עוד לפני כן", על המנטרה הזו הקפיד לחזור ז'ראר הוייה במהלך קריירת האימון שלו, כולל בהרצאות אורח כמו זו שנתן בישראל לא מכבר.
בגנותו של הוייה נאמרו דברים רבים במרוצת השנים, אך על דבר אחד יש הסכמה רחבה - האיש יודע לזהות כישרונות צעירים. המאמן הוותיק, שבשנתיים האחרונות משמש כמנהל הטכני של נבחרות צרפת, מבלה את רוב זמנו בקליירפונטיין - אקדמיית הכדורגל הנחשבת בעיני רבים כמובילה בעולם - שם הוא משגיח מקרוב על הנעשה ורואה את פס יצור הכישרונות ממשיך כמו סרט נע.
'בית הכדורגל'. כך מכנים בצרפת את המתחם בקליירפונטיין, שם משתכנות גם נבחרות צרפת לכל סוגיהן וגיליהן, כשהן נהנות מאירוח מפנק כיד המלך ברמה של מלונות פאר ובמרחק של כ-50 קילומטרים בלבד מפריס הבירה. הצרפתים מאמינים, כמו שהיטיב להסביר הוייה, שהכדורגלן מעוצב מבחינה מקצועית אך גם נפשית ואישיותית כבר בגיל 12-13. מצווה להתחיל בגיל מצווה.
לימודים לפני כדורגל
אל קליירפונטיין לא פשוט להתקבל. רק ילדי אזור פריס יכולים להגיש מועמדות, ומתוך מאות הנבחנים נבחרים אך ורק 24 הטובים ביותר. ברחבי צרפת יש שמונה אקדמיות עלית אזוריות נוספות המקבצות אליהן ילדים ומכונות 'מיני קליירפונטיין'. כולן פועלות על פי מתודיקה קבועה שמוכתבת על ידי אנשי מקצוע העובדים מטעם התאחדות הכדורגל הצרפתית, כאשר הילדים עדיין משתייכים למועדונים ומייצגים אותם במשחקי הליגות השונות בימי שבת.
מחקר שערכו סוציולוגים מבריטניה גילה כי ילד צרפתי מתחיל לשחק כדורגל בגיל חמש, ונכנס למסגרת תחת הדרכת מאמן מוסמך ומקצועי כבר בגיל שבע (בוחר את תחום ההתמחות שלו בספורט במסגרת בית הספר). ב-2010, הבאה עלינו לטובה, יהיו מעל 1,000 בתי ספר מיוחדים לכדורגל, המיועדים לבנים ובנות בגילאי 11-15, כאשר גם שם התוכן מעוצב על ידי אנשי ההתאחדות.
בצרפת הכירו את נתוני המחקר כבר לפני 20 שנה, אולם לקחו החלטה מערכתית ב-1990 לפיה לא יוכנסו לאקדמיות העלית ילדים מתחת לגיל 12-13. לטעמם מדובר בשלב בו אפשר לנתק את הילד ממשפחתו לזמן ממושך ללא פגיעה בנפשו, שכן באקדמיות כמו קליירפונטיין נמצאים הילדים מימי ראשון בלילה עד שישי בערב, ורק בשבת חוזרים הביתה.
כדי להתמודד עם הריחוק מהבית, עוברים השחקנים שלל הרצאות בנושאים שונים ומגוונים, הכוללים גם אלמנטים חברתיים בסיסיים. למשל, לומדים הילדים על דרך התנהגות נאותה בעת שהייה במלון, וכן מקבלים קורסים העוסקים במערכות יחסים, בדידות ועוד נושאים הרלוונטים לבני נוער טיפוסיים, כאשר ההבדל הוא שכאן מדובר בילדים המרוחקים מסביבתם הקרובה.
מלבד הדאגה לנפשו של הכדורגלן הצעיר, שמים באקדמיה דגש על משמעת וכפועל יוצא לא מוותרים בנושא הלימודים. "המקצוע הזה לא פשוט וקשה להאמין שכולם יגיעו להצלחה כבירה ככדורגלנים. לכן הלימודים חשובים לא רק ככלי לפיתוח אישיותו ומחשבתו של הילד, אלא כאופציה נוספת לעתיד", מסביר אנדרה מרל, אחד המאמנים הבכירים בקליירפונטיין. כדי לחזק את הגישה, מופיע על אחד הקירות באקדמיה ציטוטו של הסופר והפילוסוף זוכה פרס נובל, אלבר קאמי - "כל מה שאני יודע בחיים, לבטח לגבי מוסריות ומחויבות, אני חב לכדורגל".
טכניקה לפני טקטיקה
אז בקליירפונטיין מרפדים את הכישרונות המחוננים מכל כיוון, אבל מה עם המשחק עצמו, אתם שואלים? כאשר ילד מגיע לאקדמיה, מתייחסים אליו המאמנים כאל מישהו שהכדור זר לו. מתחילים מאפס. עובדים איתו על אומנות השליטה בכדור, סיבובים ותרגול בעיטה נכונה, כדרור והטעיות גוף. רק אחרי שלושה חודשים ממשיכים הלאה למסירות קצרות וארוכות עם החלק הפנימי של הרגל, ומשם להתמקדות בבעיטה נכונה, נגיחה והגבהת כדור. הכל ברוטינה קבועה ומדויקת. "כדי להיות שחקן טוב צריך להתחיל מוקדם, לשחק כל יום ולהרגיש את הכדור ללא הפסקה", מצביע מרל על הדברים המרכזיים מבחינתו, ונותן את הדוגמה המוצלחת ביותר. "זה מה שעשה זינדין זידאן. לשחק, לשחק, לשחק".
למעשה, בשנה הראשונה תשומת הלב מוקדשת לפן הטכני בלבד. בשנה השנייה באקדמיה, כשהילדים התבגרו פיזית ומנטלית, ממשיכים לעבוד על הטכניקה ומגדילים את הקבוצות (אימונים של מקסימום ארבעה על ארבעה). רק בשנה השלישית, אחרי שרכשו ידע וביססו את אופי משחקם בשנתיים של אימונים משותפים והיכרות מעמיקה, זוכים הילדים לשחק כקבוצה בטורניר מיוחד המיועד לגילוי כישרונות. זו גם הפעם הראשונה בה נוגעים בצד הטקטי של המשחק, כאשר מתרגלים בניית התקפות, עבודת הגנה ותרגול של 11 מול 11. גם בשנה זו לא זונחים את הדבר החשוב ביותר הטכניקה.
אימונים פיזיים, עד כמה שזה מצחיק לשמוע נוכח האתלטיות המרשימה של בוגרי קליירפונטיין מסוגם של תיירי הנרי, וויליאם גאלאס וניקולא אנלקה, הם בסדר עדיפות נמוך בגילאי 15 ומטה. הילדים עובדים 10 שעות בשבוע, ובכך מאמינים אנשי המקצוע כי גם האספקט הפיזי ממוצה. "בקליירפונטיין מקפידים על עבודה עם הכדור, אבל אחר כך במועדונים מתעסקים, לטעמי יותר מדי, בכושר הגופני", נותן סדריק רוקט, כתב הנבחרת של ה'ל'אקיפ' את פרשנותו.
במהלך שלוש השנים בקליירפונטיין יש כלל אחד קבוע: אין דבר כזה 'ניצחון בכל מחיר'. "כאשר הפוקוס הוא על הניצחון, הילד יסתמך על יכולותיו הפיזיות וירחיק כדורים כמו שעושים בקבוצות הבוגרות", אומר מרל. "עבור שחקנים צעירים זה נורא ואיום. ילדים צריכים לקבל עידוד ולא לפחד לטעות - לתת דרור לכשרון שלהם". ילדי קליירפונטיין, כאמור, משחקים במסגרת המועדונים בלבד, וכשהם מגיעים לשם דורשים מהם מאמניהם מהאקדמיה שלא לרדוף אחר תוצאות: "שחק, תהנה, תתקדם".
