מלכי הביצה

לא מזמן, כשבית"ר ירושלים עדיין הייתה עטופה בערפל אי הוודאות ושחקניה נקראו לקצץ במחצית משכרם, שוחח רונן קצב עם שניים מבכירי מיוצגיו, ברק יצחקי ואבירם ברוכיאן, והרגיע אותם. "הגעתי עם איציק קורנפיין להסדר יציאה נוח מאוד לאירופה, תקצצו כמה שצריך כי זה לא משנה, עד סוף אוגוסט אתם באירופה", אמר להם. השניים כבר סידרו את המזוודות ועדכנו את תוקף הדרכון, כשברוכיאן אפילו הגדיל לעשות ונרשם לשיעורי ספרדית מתוך הנחה כי ישחק בספרד בעונה הבאה. השבועות חלפו, אך השניים עדיין לא איבדו אמונה, גם כשנותרו ימים ספורים. יומיים לפני סגירת חלון ההעברות ברוכיאן הניף דגל לבן, יצחקי הצטרף אליו רק שעות ספורות לפני הסיום לאחר משא ומתן מרתוני עם דן האג ההולנדית.

נדמה שיצחקי וברוכיאן רק מייצגים מגמה כוללת: הלא רק בעונה שעברה התחולל לו המבול הישראלי לבלגיה, ואילו הקיץ מעט מאוד נציגים מקומיים עשו את דרכם ליבשת הקלאסית. אז איך שני השחקנים הכי טובים בישראל לא הצליחו למצוא קבוצה בחו"ל? האם זה קשור לאכזבה מהשחקן הישראלי באופן כללי? האם זה בגלל חוסר ההצלחה של בית"ר באירופה, או שמא בגלל התדמית הספציפית שיצר לעצמו ברק כשחזר מבלגיה אחרי חצי עונה? האם זה בגלל דרישותיהם המוגזמות וחוסר המודעות העצמית שלהם לגבי מעמדם האמיתי? בשורה התחתונה, הישארותם של צמד הירושלמים בישראל היא אולי בשורה טובה לליגת העל, אך ללא ספק בשורה מדאיגה לכדורגל הישראלי.

"אני מרגיש שלם עם עצמי ועם העבודה שעשיתי", מספר קצב. "ניסיתי להביא אותם לליגות בכירות ולא לליגות בינוניות. היו להם מספר הצעות מהליגה ההולנדית והבלגית, אבל הם סירבו להן". כנראה שזו אחת מהמגמות המאפיינות את השניים, ואחת הסיבות העיקריות לכך שאת המשכורת שלהם הם עדיין מקבלים בשקלים ולא ביורו. אבירם ברוכיאן מעולם לא הסתיר את העובדה שהחלומות שלו אף פעם לא הגיעו עד ליבשת הישנה. כמו דודו אורי מלמיליאן, גם אותו מעניינת בעיקר בית"ר. "אני חושב שאני מוכן אולי לתת צ'אנס לכל הסיפור הזה של אירופה", סיפר למקורביו בסיום העונה שעברה, במשפט אופייני לילד שמעדיף לשחק כדורגל קרוב לבית בשביל הכיף וליהנות מחום המשפחה, מאשר לענות על קריטריונים מודרניים להצלחה, כאלה שלא מדברים אליו.

"אני מוכן לצאת רק לספרד, אולי לקבוצה גדולה בפורטוגל. אם אני הולך לבלגיה זה רק לקבוצה שתשחק בליגת האלופות בשלב הבתים", הסביר ברוכיאן לאחר המשחק נגד הפועל ת"א לסביבתו, כשכבר השלים עם העובדה שהוא עובר לאירופה בימים הקרובים ורק חיכה לחתום. ברק יצחקי כבר חווה את הליגה הבלגית, והחליט כי הוא מעדיף את מנעמי הבית על פני היתרונות הגלומים בליגות אירופאיות שאינן נמנות על ארבע הגדולות, ועד שכלו כל הקצים דחה מספר הצעות קורצות מקבוצות צמרת במרכז אירופה, רק כדי לנהל משא ומתן קדחתני עם קבוצת תחתית הולנדית תחת לחץ.

"מבחינת יכולת, יצחקי וברוכיאן עדיפים על כ-60 אחוז מהשחקנים באירופה", קובע גיורא שפיגל, שעבד עם השניים בבית"ר ירושלים. "יש באירופה המון שחקנים בינוניים, ואין ספק ששניהם יכולים להשתלב בליגות הבכירות באירופה, אבל מהארץ קשה מאוד לצאת. אף אחד לא מחשיב את הליגה הישראלית, זו פשוט ליגה לא טובה ולא מסתכלים עלינו כפונקציה באירופה".

דודו דהאן, שהוציא אינספור שחקנים לאירופה (וגם בקיץ השחון של השנה הצליח להעביר את רמי גרשון לבלגיה), מסכים חלקית עם הקביעה של שפיגל. "מבחינת ליגה יש לנו ליגה מעולה, וחומר השחקנים שלנו ברמה גבוהה מאוד יחסית לעולם, הבעיה היא כל המסביב - יש פה תת תרבות ספורט, המבנים מיושנים ולא מזמינים, בעלי הקבוצות לא יודעים כיצד להתנהג, התקשורת מדכאת ומפריעה, וגם השחקנים עצמם לא עובדים קשה ומנצלים את הכישרון, מה שמביא אנשים באירופה לקטלג אותנו באותה רמה של הליגה הצ'כית או ההונגרית, למרות שאנחנו הרבה יותר טובים מהם מבחינת כישרון נטו".

הוגו ברוס, שאימן את יצחקי בגנק, היה קצת יותר ישיר. "אל תיעלבו, אבל ישראל היא לא מעצמת כדורגל, ולכדורגלן הישראלי יש הרבה מגרעות שלא תלויות בו. אם לפחות הייתם חלק מהאיחוד האירופאי ולא הייתם נחשבים לזרים היה לכם קל יותר, אבל על המקום של זר רוב המאמנים מעדיפים להביא אפריקאי או דרום אמריקאי, שהיכולת שלהם מוכחת לאורך זמן, ואם הוא מתלבט בין שחקן ישראלי לשחקן סלובקי, הוא ייקח את הסלובקי שלא יתפוס מקום של זר. אם מישהו מישראל מסרב לעבור לליגה קטנה יותר כדי להזניק את הקריירה שלו משם, הוא פשוט טועה ובגדול".

"ברק יצחקי צריך לזכור שהחזרה שלו מבלגיה מעלה הרבה סימני שאלה", מזכיר שפיגל, כשברוס מספר כי "יש לו מוניטין מפוקפק גם ככה, אחרי שברח מגנק בתוך חודשים ספורים ללא הצלחה גדולה. קבוצות בדרג הגבוה בטח שלא ירצו לקחת סיכונים עם אחד כזה. בלגיה היא מדינה מרכזית בכדורגל האירופאי, שמוציאה לפחות 15 או 20 שחקנים בכל קיץ לליגות הבכירות, ישראל לא מתקרבת לזה אפילו, ככה שהזלזול שלו ושל חברו לקבוצה בליגה הבלגית הוא מוזר בעיניי. יצחקי גם חייב להבין שקבוצה גדולה מתקשרת לגנק כדי לברר עליו, ואני לא חושב שהם שומעים דברים חיוביים מדי, ככה שהוא לא יכול להיות בררן".

אין ספק שאם השניים היו מציאותיים יותר, הכתבה הזו הייתה עוסקת בהשתלבותם באחת מהליגות מהדרג השני של אירופה. אלא שבצל הקיץ הדל ביציאות לאירופה עולה השאלה מה הביא למגמה. "אני לא יכול לומר כי אני לא מכיר את הכדורגל הישראלי מקרוב, אבל בשנה שעברה הוצאתם המון שחקנים, ואולי פשוט כל מי שטוב מספיק כבר משחק בחוץ", תוהה ברוס. שפיגל לא מסכים וקובע כי הפינוק והדרישות הגבוהות הן הפקטור העיקרי פה. "זה ששחקנים לא עזבו, לא בהכרח אומר שהם לא בשלים לעזוב, אלא פשוט לא בשלים נפשית למעבר הביניים. השחקנים חייבים להבין שהיום חו"ל לא רחוק כמו פעם, העולם נהיה קטן ובתוך דקות אתה עולה על מטוס חזרה, או מדבר באינטרנט עם המשפחה. גם ההיעלבות הזו מללכת להיבחן בקבוצות לא ברורה לי. אם שחקן בטוח ביכולת שלו, אין לו מה לחשוש ממבחנים".

"לצאת מישראל זה הרבה יותר קשה", מודה קצב. "גם אם בקבוצות מתלהבים מהקלטות, כשבא הסקאוט ורואה את רמת הליגה פה, זה מוריד לו את כל העניין בשחקן אפילו ללא קשר ליכולת שלו". דודו דהאן יודע לספר כי "להוציא שחקן מישראל זו מלחמה, גם אם הוא לא ישראלי וגם אם יש לו רקורד טוב, קבוצות לא ממהרות להחתים שחקנים מפה".

כעת עולה השאלה מה טומן לנו העתיד: האם המשך בריחת כישרונות לליגות הבינוניות באירופה כפי שקרה בשנתיים האחרונות, או שמא קיפאון כפי שחזינו בו הקיץ? "היום שחקנים לא יכולים להתפנק, בתקופת ארקדי או בימים הטובים של שחר ורובי שפירא שחקנים יכלו לדחות הצעה מבלגיה, היום זה פשוט לא מהלך חכם גם כלכלית", יודע דודו דהאן. "אפילו כשיש הצלחה של קבוצות ישראליות באירופה, הכיוון הוא ברור - בתוך שלוש שנים השחקן הישראלי היקר ביותר ישתכר בכ-100 אלף דולר לעונה גג. מי שירצה להצליח כלכלית יהיה חייב לעזוב לאירופה".

"אם תיקח 100 אלף דולר לעונה, זה בערך 38 אלף שקל לחודש. זה סכום יפה, אבל זה כבר לא חלומי כמו פעם", מחשב דהאן. "קח ילד עם תואר שנכנס לעולם ההייטק ויש לו שכר של 25 אלף שקל לחודש, אבל יש לו גם תנאים סוציאליים, ורכב עם דלקן, ויציבות, וקריירה ארוכה ב-20 שנה לפחות מזו של כדורגלן, כשבסופה הוא יקבל פנסיה, מה שלכדורגלן אין. ככה שגם להיות הכוכב כדורגל הכי גדול בישראל - מבחינה כלכלית זה לא מושך כמו פעם. הליגה הישראלית תהפוך דומה לזו שבמדינות מזרח אירופאיות מתפתחות - זה יהיה שוק רווי בכישרון שמוכר לאירופה את הסחורה המשובחת שלו".

"ההתנהלות שלנו לא הייתה נכונה, היינו בטוחים שהילד סגור בספרד", מספרים בסביבתו הקרובה ביותר של ברוכיאן. "בדיעבד היינו מתנהגים אחרת בכל האספקטים". האם בחלון ההעברות של ינואר צמד החמד של בית"ר כבר יזלזל פחות בליגות שאינן משודרות בצ'רלטון? על פי ההתנהלות של יצחקי ב-24 השעות האחרונות של מועד ההעברות הזה, ועל פי הדברים שנאמרים בסביבת ברוכיאן, כנראה שכן. וכמוהם גם ינהגו מרבית כדורגלני ליגת העל.