פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        יש חיים אחרי גאסול

        פרט לפייבוריטית הגדולה ספרד, ישנן עוד כמה נבחרות שביורובאסקט הקרוב הולכות חזק על הזהב: יוון, טורקיה, סלובניה וצרפת מתכוונות להילחם עד הסוף. צביקה, תתכונן לשלב הבא

        מתברר שיש חיים מחוץ לישראל, וימים ספורים לפני אליפות אירופה בכדורסל בפולין, הגיע הזמן להתמקד בחמש הנבחרות שנחשבות לפייבוריטיות הגדולות של הטורניר, ולנתח את יתרונותיהן וחסרונותיהן: מספרד של סקאריולו וגאסול, דרך צרפת של פארקר ובאטום, עבור בטורקיה הקשוחה של טורקוגלו וביוון המתחדשת של יונאס קזלאוסקאס, ועד לסלובניה המוכשרת של סמודיש, לאקוביץ' וזדובץ'. ההימורים כבר בפנים.

        שחקני נבחרת ספרד, פאו גאסול, ריקי רוביו (AP , Eric Gay)
        אל תעשו פאדיחות. גאסול ורוביו (צילום: AP)

        ספרד

        למה כן:

        לא יעזור כלום, ספרד היא הפייבוריטית הגדולה של האליפות הזו. גם במשחקי האימון, בהם רמסה את רוב יריבותיה, הוכיחה כי היא מכוונת רק אל מדליית הזהב. הסגל הספרדי הוא העמוק ביותר, עמוס בכוכבים ושחקנים מהרמות הגבוהות ביותר. במשחקים האולימפיים בבייג'ינג הוכיחה ספרד כי היא הנבחרת הטובה בעולם אחרי ארה"ב, ושהיא גדולה על כל נבחרת אירופאית אחרת בכמה דרגות. עם שלושה שחקני NBA, עוד שלושה שהיו שם, ועוד כמה שאולי יהיו, הזכייה נראית כבר כעת די מובטחת.

        ועוד אנקדוטה: כדי לנסות לבטל כל סוג של נאחס אפשרי, שלחה ספרד את אאיטו רנסס הביתה, ומינתה במקומו את סרג'יו סקאריולו כמאמן. אפילו קרלוס חימנז, שהיה חלק אינטגראלי בכל נבחרת ספרדית שלא הצליחה להביא זהב מאז 1998, לא מגיע.

        למה לא:

        אם ספרד לא תזכה בזהב בסופו של דבר, יהיה מדובר במחדל. כדי שהתרחיש הזה יהפוך למציאות, ספרד צריכה בעיקר לחבל בעצמה. אבל יש כמה סימני שאלה קטנים: פאו גאסול מגיע לאליפות הזאת אחרי פציעה ביד, ולא ברור האם הוא כשיר במאת האחוזים; ריקי רוביו התעסק כל הקיץ באיך לא להגיע ל-NBA, ולאחר מכן איך לברוח מחובנטוד בדאלונה, ובסופו של דבר הצליח (עבר לברצלונה), אבל לא בטוח עד כמה הראש שלו היה בהכנות. יחד עם רוביו, נמצאים בנבחרת גם סרחיו יול ו-ויקטור קלאבר, שיוצרים נבחרת שמחזיקה צעירים בכמה תפקידי מפתח.

        בכל מקרה, מדובר בנבחרת הכי מוכשרת בעולם שלא זכתה באליפות אירופה מעולם, ופספסה את התואר מול נבחרת רוסית לא מרשימה במיוחד לפני שנתיים במדריד. כמו במדריד, גם הפעם ספרד היא הפייבוריטית הברורה לזכייה, והשאלה היא כיצד תתמודד עם הלחץ והציפיות. בפעם האחרונה זה לא ממש עבד.

        שחקן נבחרת צרפת, טוני פארקר (AP , Bob Edme)
        בהכנה זה נראה טוב. טוני פארקר (צילום: AP)

        צרפת

        למה כן:

        כי הנבחרת של וינסנט קולה מגיעה במומנטום לאליפות, אחרי שניצחה את טורניר ההזדמנות האחרונה, נראתה ברוב המשחקים מצוין ולא התקשתה מלבד הפסד חוץ צמוד לבלגיה. באופן מסורתי, הנבחרת הצרפתית היא אחת הנבחרות המוכשרות והאתלטיות שיש לאליפות להציע, עם מבחר שחקני NBA כמו טוני פארקר, ניקולה באטום, בוריס דיאו ורוני טוריאף. הצרפתים התגברו על טורניר המוקדמות בו איבדו את העלייה האוטומוטית בגלל הפרש סלים, ונראים חדים מאוד כרגע.

        במידה שצרפת לא תיכשל ותגיע עד לגמר, מפגש עם ספרד יספק לצרפתים, שבאים בלי ציפיות גדולות מדי, יתרון מנטאלי חשוב, וגם יתרונות לא מעטים במאצ'-אפ.

        למה לא:

        ההישג הבולט של נבחרת צרפת באליפויות אירופה הוא זכייה במדליית הכסף ב-1949. למרות מדליית הארד ב-2005, צרפת נראית בכל טורניר כמו נבחרת מוכשרת, אבל כזאת ללא מנהיג וללא אופי. הצרפתים נוטים לאבד את עצמם תחת הלחץ, וטוני פארקר של סן אנטוניו הוא ממש לא טוני פארקר של נבחרת צרפת. כשהצרפתים יתקדמו בטורניר והלחץ יגבר, ההיסטוריה מוכיחה שהם לא עומדים בכך, בטח שלא מול נבחרות מגובשות כמו טורקיה, קרואטיה או סלובניה.

        מעל הכל בולטת העובדה ששחקניה של צרפת אומנם נמצאים ב-NBA, אבל רחוקים מלהיות גורמים משמעותיים שם, מלבד פארקר. לעומת הספרדים המנוסים, הנבחרת של וינסנט קולה היא עדיין צעירה מאוד, אולי צעירה מדי, וחסרת ניסיון.

        תמונת דיפלוט (מערכת וואלה! NEWS , וואלה)

        טורקיה

        למה כן:

        טורקיה מציגה את הקו הקדמי הכי עמוס בשחקנים מוכשרים ומאסיביים, והיחידה אולי שיכולה לתת מאבק אמיתי בתחום הזה לנבחרת הספרדית. במשחקי האימון נראתה טורקיה כמו נבחרת שמתכוונת לתת מאבק אמיתי על התואר, ועם בוגדאן טאנייביץ', שהוביל את נבחרת איטליה לזכייה באליפות אירופה ב-1999, על הקווים, הכל נראה פתוח.

        מעל כולם, מי שצפוי לסחוב את הטורקים הוא הידו טורקוגלו, בעזרתו של ארסן אילייסובה. טורקוגלו כבר הוביל לפני חודשיים את המג'יק לגמר ה-NBA, והאהבה והנחישות שהוא מביא לנבחרת רק אמורים לעשות אותו טוב יותר.

        למה לא:

        לאחר העזיבה של איברהים קוטולאי והארון ארדיניי, הימים היפים של הקו האחורי הטורקי הפכו לזיכרון רחוק, וכיום הקליעה מבחוץ של הנבחרת, שהסתמכה בשנים האחרונות על השיטה הזאת, נשענת על קארם טונצ'רי, הידו טורקוגלו ואנדר ארסלאן. הטורקים עברו בשנים האחרונות תהליך במשחק הקבוצתי ועברו לשחק הרבה יותר לכיוון הצבע, ודווקא שם מאבדים את היתרון הגדול של טורקוגלו.

        בפעם האחרונה שטורקיה הצליחה בגדול, היא עשתה זאת מול הקהל הביתי ב-2001, אז זכתה במדליית הכסף. מאז אותה אליפות, הטורקים חזרו לרבוץ במקומות ה-7-8 של אירופה, ובמעמדים הגדולים קשה יהיה לראות את טורקיה מנצחת את ספרד, שהיא נבחרת שבנויה הרבה יותר לאליפות שלמה, מאשר הכישרון הטורקי שיכול להבזיק פה ושם, אבל כנראה שלא לאורך טורניר מלא.

        תמונת דיפלוט (מערכת וואלה! NEWS , וואלה)

        יוון

        למה כן:

        הנבחרת היוונית מגיעה כמעט לכל אליפות אירופה אחרי הכנה מוצלחת, שהופכת את הנבחרת ליחידה מגובשת. שחקניו של יונאס קזלאוסקאס מגיעים לאליפות אחרי שהורידו מעליהם הרבה סימני שאלה בזכות משחקים טובים מאוד בהכנה, וניצחונות תוך כדי כדורסל נוקשה. מי שמפקד על הנבחרת היוונית עד כה הוא ואסיליס ספאנוליס, שגם במשחקים האולימפיים בבייג'ינג היה מעל כולם והוביל נבחרת בדעיכה עד לרבע הגמר.

        החבורה המשלימה של יוון כוללת את סופוקליס סחורציאניטיס, שאם יגיע בריא לאליפות ייתן ליוונים יתרון ברור, ואת יואניס בורוסיס המצוין, שסיפק עונת שיא במדי אולימפיאקוס. בנוסף לשחקנים הללו אסור לשכוח את שני המפתיעים, ניק קלאייטס וקוסטה קופוס, שלא מוכרים לרוב מאמני היבשת, ועשויים לגנוב את ההצגה ולעשות את ההבדל עבור היוונים.

        למה לא:

        יוון מגיעה לאליפות ללא שלושת השחקנים שככל הנראה היו עמודי התווך שלה בשנים האחרונות: תיאו פפאלוקאס, דימיטריס דיאמנטידיס ופנאיוטיס ואסילופולוס. הם נתנו לנבחרת את האיזון בין הכישרון לניסיון. בלי השלישייה הזו, הנבחרת היוונית היא עדיין נבחרת מוכשרת, אבל פחות מנוסה וגם הרבה פחות מאיימת.

        העובדה שיוון עברה מהפך כה משמעותי, בפרק זמן קצר, עשויה לעלות לה בטורניר, מה גם שרמת החיבור בין השחקנים החדשים לא ברורה בשלב זה, והרי החיבור הקבוצתי היה כלי הנשק החשוב ביותר של היוונים בשנים האחרונות.

        תמונת דיפלוט (מערכת וואלה! NEWS , וואלה)

        סלובניה

        למה כן:

        בעשור האחרון הנבחרת הסלובנית ידועה בהצלחות שלה בגילאים הצעירים יותר, כולל שתי זכיות באליפות אירופה לנבחרות עתודה על חשבון ישראל. ההצלחות הללו אמורות לבוא לידי ביטוי דווקא באליפות הזאת בפולין. אחרי שתי אליפויות אירופה בהן הסלובנים היו קרובים להעפלה לחצי הגמר, נראה כי הסגל שנבנה הפעם אמור למשוך אותם בקלות לשמונה האחרונות, ועם הגרלה נוחה – הדרך לגמר לא רחוקה.

        הסגל הסלובני שמגיע לאליפות הקרובה הוא המוכשר ביותר שהנבחרת הציגה אי פעם. חמישייה שכוללת את יאקה לקוביץ', בנו אודריך (הספיק בינתיים להיפצע והוא בספק), בסטיאן נכבאר, מתיאז' סמודיש וארזם לורבק היא אימתנית, אבל כשמהספסל עולים שחקני NBA כמו גוראן דראגיץ' ופרימוז ברזץ', אפשר בהחלט להכתיר את הסלובנים כנבחרת בעלת עומק מספיק כדי להפתיע את אירופה.

        למה לא:

        בסופו של דבר מדובר בנבחרת שעדיין לא הצליחה ברמות הגבוהות של אירופה, וידועה יותר בכך שהיא לא מצליחה להביא את הפוטנציאל שלה לכדי מימוש. השחקן החשוב ביותר בנבחרת הסלובנית הוא סמודיש, הכשירות של הפורוורד הנהדר מוטלת בספק, כשרוב הסיכויים הם שלא יגיע לפולין בכושר מלא. אי-הגעתו של סאני בצ'ירוביץ' מטילה יותר אחריות על אודריך ולאקוביץ', שניים שלא הצליחו לסחוב בעבר את הנבחרת להצלחות.

        על הקווים נמצא יורי זדובץ', שחקן העבר של הנבחרת, שעד כה לא רשם הישגים משמעותיים בשש השנים שלו כמאמן. זדובץ' יצטרך להתמודד מול תותחים ותיקים ולחבר נבחרת שעדיין לא עשתה זאת, משימה שעשויה להתברר כגדולה מדי על מידותיו.