לחם או שעשועים?

הביקורת שהשמיע בתחילת השבוע מאמן אינטר, ז'וזה מוריניו, נגד קשרה הגנאי של קבוצתו סולי עלי מונטארי, חשפה פעם נוספת את החיכוך איתו נאלץ להתמודד בשנים האחרונות הכדורגל, והאירופי בפרט, לאור העלייה הניכרת בכמות השחקנים המוסלמים בליגות אלו. מוריניו, כזכור, החליף את מונטארי כבר בדקה ה-29 בשל יכולת חלשה של הקשר, ובריאיון שלאחר המשחק אמר כי "למונטארי היו בעיות שקשורות לרמאדן. אולי בחום הזה היה עדיף לו לא לצום". מונטארי, מוסלמי מאמין, מילא אחר אחת מחמשת מצוות היסוד באיסלאם, היא הצום בחודש רמדאן, הוא החודש התשיעי בלוח השנה המוסלמי. על פי ההלכה, מחויבים המוסלמים לצום בכל יום מימי חודש זה מעלות השחר ועד השקיעה. כמו בדתות אחרות, נועד תהליך זה של עינוי הנפש להביא להיטהרות ולזיכוך כחלק מהתקרבות לאל וכפרה על חטאים. לפיכך, נמנעים המוסלמים בכלל במהלך החודש הקדוש מלעסוק בפעילויות מפוקפקות מבחינה מוסרית (כמו הימורים) ומקדישים זמן רב לתפילות ולמעשי צדקה ברוח הדת.

שלא במפתיע, יציאה זו, ולו במרומז, נגד קיומה של אחת מחמשת מצוות היסוד של האסלאם, גררה תגובות חריפות מצד חוגים מוסלמים באיטליה, וסוקרה בכלי תקשורת רבים ברחבי עולם האיסלאם. את הקונפליקט המתואר קל יהיה לפטור, כפי שעשו רבים, כעוד אחת משורה ארוכה של התבטאויות שנויות במחלוקת מבית היוצר של הגאון הפורטוגלי, שכבר סיבכו אותו לא פעם בעבר עם גורמים אחרים. אלא שדווקא הפעם נגע מוריניו בסוגיה שטרם עוגנה באופן חד משמעי גם במדינות מוסלמיות והיתה השבוע במרכזו של פולמוס הלכתי בין חכמי דת בכירים.

הרקע לעימות הנוכחי הוא משחקי מוקדמות מונדיאל 2010 של אפריקה הצפויים להיערך בסוף השבוע הקרוב. לאלג'יריה ומצרים, הנאבקות ראש בראש על הכרטיס לטורניר במסגרת בית ג', צפויים משחקים קריטיים להמשך דרכן. הראשונה תארח ביום ראשון בביתה את זמביה המרשימה, שכבר הצליחה להפתיע במחזור הראשון את מצרים ולכפות עליה שוויון בקהיר. אלג'יריה תרצה לפחות לשמור על פער שלוש הנקודות ממצרים (שהושג בזכות הניצחון הביתי 1:3 בתחילת יוני שעבר), אם לא להגדילו.

מצרים, המדורגת במקום השני בבית עם ארבע נקודות, תשחק ברואנדה יום קודם לכן, והיא ממש לא יכולה להרשות לעצמה שום תוצאה שאינה ניצחון. הפרעונים, פעמיים ברציפות אלופי היבשת השחורה ואחרי שתי תצוגות עילאיות מול ברזיל ואיטליה בגביע הקונפדרציות האחרון, נתונים ללחץ עצום מצד התקשורת וגורמים אחרים במדינה להגיע, לראשונה זה 20 שנה, לבמה הגדולה באמת. עם דור השחקנים הנוכחי שגדל במצרים והעבודה המסורה של הצוות המקצועי בראשות המאמן חסן שחאטה, יהיה זה מאכזב מאוד לא לראותם בקיץ הבא בדרום אפריקה.

עניין שמטריד במיוחד את ראשי הנבחרת המצרית הוא ההשפעה של הצום על התפקוד של השחקנים, במיוחד לאור העובדה שהמשחק נקבע לשעות אחר הצהריים המוקדמות, כלומר בשעות החמות ביותר של היום באזור שגם ככה ידוע כחם במיוחד, וכן בשלב של היום בו השמש עדיין מופיעה, מה שאומר שהשחקנים עדיין יידרשו, על פי ההלכה, לצום. בהקשר זה, ראוי לציין, היו כבר בתקשורת המצרית מי שהאשימו את הרואנדים בכך שקביעת המשחק לשעות היום היתה מכוונת.

מי שנחלץ לעזרתם ראשי הנבחרת המצרית היה דאר אל-אפתאא', המוסד המצרי הרשמי להוצאת פסקי הלכה. בפסיקה (פתווה) שפרסם מספר ימים לפני תחילת הרמדאן, ניתן היתר גורף לשחקנים לשבור את הצום במהלך תחרויות רשמיות שהם אינם יכולים להימנע מלקיים. שחקן הכדורגל, כך טענו ראשי המוסד הדתי, אינו שונה מכל שכיר אחר במשק שהצום עשוי לפגוע ביכולתו לבצע את עבודתו, וכתוצאה מכך להוביל לאובדן פרנסתו, ולפיכך רשאי הוא לשבור אותו.

ההיתר השנוי במחלוקת לא עבר בשקט בתוך הממסד הדתי במצרים. מועצת חכמי ההלכה הבכירים של אוניברסיטת אל-אזהר, המוסד האיסלאמי החשוב והמשפיע ביותר בעולם המוסלמי והערבי, לא פספסה את ההזדמנות לנגח את אנשי דאר אל-אפתאא' במסגרת המאבק על דעת הקהל ברחוב המוסלמי. מספר ימים לאחר פרסום הפתווה הוציאו אנשי אל-אזהר גילוי דעת משלהם, תחת הכותרת "המשחק, בסופו של דבר, הוא רק משחק", בו הם הזהירו את השחקנים שלא לשבור את הצום. "המשחק הוא שעשוע", פסקו באל-אזהר, "ואינו צורך חיים קיומי המתיר למשתתפיו את הזכות לשבור את הצום בימי הרמדאן". בעקיצה לכיוון מתחריהם בדאר אל-אפתאא' ציינו חכמי אל-אזהר כי "כל מי שאומר שלשחקן מותר לשבור את הצום שם ללעג את חוקיו של אללה ואת המסורות של נביאו", האשמה לא טריוויאלית בכלל.

אך המחלוקת ההלכתית שהתפתחה סביב שאלת הכדורגל ברמדאן לא נשארה בגבולות מצרים. במדינות המגרב, צפון אפריקה, התנהל דיון דומה בסוגיה. באלג'יריה, לה כאמור משחק ביתי גורלי ביום ראשון הבא מול זמביה, ציפו רבים שפוסק ההלכה המפורסם והמשפיע מכולם, יוסוף אל-קרדאווי, ייתן היתר גורף לספורטאים פעילים לשבור את הצום במהלך החודש הקדוש, ובכך יחדש את פסיקתו של איש הדת המצרי מוחמד אל-רזאלי משנות השמונים, הפעם הקודמת בה עלתה הסוגיה על הפרק בעקבות השתתפותה של הנבחרת הלאומית באליפויות העולם בספרד ב-82' ובמקסיקו ב-86'. מוחמד קאסי, אחד השחקנים בסגל הנבחרת ב-86', סיפר בריאיון כי באותו טורניר שברו רוב השחקנים את הצום במהלך היום, ועשו זאת לא רק בימים של משחקים כי אם לאורך כל תקופת שהותה של הנבחרת במקסיקו, על סמך אותו היתר של רזאלי.

במרוקו, שתשחק אף היא בראשון הבא בטוגו במשחק שהוא מבחינתה "להיות או לחדול", נסב הוויכוח סביב פרשנות יצירתית שהעניק אחד מאנשי הדת הבכירים במדינה. שחקני הנבחרת, כך טען, יהיו בזמן שהותם בטוגו בגדר "נוסעים", מעמד שעל פי האיסלאם מקנה להם את הרשות לשבור את הצום, אם הם מעוניינים בכך כמובן. בשובם לביתם יהיה עליהם להשלים את הצום כפיצוי עבור אותם ימים. מאוחר יותר השבוע שלף איש דת סודאני את הטיעון הזה והשתמש בו על מנת להתיר לשחקניהן של שתי הקבוצות המקומיות, אל-מריח' ואל-הילאל, לשבור את הצום בנסיעה למשחקי החוץ שלהן במסגרת הטורנירים היבשתיים.
אך היו גם מי שפחות התלהבו מאותה "פרצה בהלכה". איש דת מרוקאי אחר טען, כי ההיתר ל"נוסעים" אינו גורף, וכי הוא משתנה בהתאם למהות הנסיעה. נסיעה למטרת משחק כדורגל, או כל אירוע ספורט שהוא, על פי אותו פוסק, היא נסיעה למטרות שעשוע, ועל כן עליהם להקפיד למלא את מצוות הצום גם בניכר.

שחקני נבחרת מרוקו, כך התברר, היו אדישים למדי לוויכוח שניטש בין חכמי ההלכה במדינה. בכלי התקשורת נמסר שרובם הגדול הודיעו כבר כי יקיימו את הצום במלואו, בלי להתחשב בתנאי מזג האוויר ובהשלכות שעלולות להיות לדבר על ביצועיהם. גם באלג'יריה ובמצרים דיווחו כלי התקשורת כי הנטייה בקרב שחקני הנבחרת היא לא לוותר על הצום, על אף שלפחות במקרה של המצרים, ניתן לכך היתר מפורש על ידי סמכות הפסיקה הגבוהה ביותר במדינה.

יו"ר ההתאחדות המצרית, סמיר זאהר, שכנראה הרגיש כמי שנמצא בין הפטיש לסדן, מיהר להתראיין לעיתון אל-מסאא' ("הערב") ולהבהיר כי ראשי הנבחרת לא יכריחו אף שחקן לשבור את הצום בכוח. שבוע לאחר מכן, עם זאת, הוא העניק ריאיון נוסף, הפעם לסוכנות רויטרס, ובו כבר ניתן היה להבין מה הוא מצפה משחקניו לעשות ביום המשחק. "לא נכריח אף שחקן לשבור את הצום במהלך תקופת האימונים שלפני המשחק", התנסח בדיפלומטיות, אך הוסיף "כל השחקנים בלי יוצא מן הכלל מבינים כי הם מוכרחים לשבור את הצום ביום המשחק ולנצל את ההיתר שנתן דאר אל-אפתאא' מתוך הבנה שהם נמצאים במשימה לאומית ורוצים להגשים את תקוותיו של העם".

המסר המתחבא בין דבריו של זאהר לשחקני הנבחרת המצרית ברור, ואינו זקוק להבהרות. מעניין יהיה לראות כיצד הוא יתיישב עם אדיקותם הדתית המפורסמת של מרבית משחקני הנבחרת הזו. תמונות של השחקנים המצרים כורעים על ברכיהם ומתפללים בצוותא לאחר שערים ובסיום משחקים עוד זכורות מאליפות אפריקה האחרונה. הכוכב הגדול ביותר של הנבחרת, מוחמד אבו טריקה, זוכה לפופולאריות עצומה ברחוב המצרי לא רק על ביצועיו על המגרש אלא גם – ואולי אף בעיקר – בשל אורח החיים המוסלמי האדוק אותו הוא מנהל. רק השבוע ניצל אבו טריקה את 48 שעות החופש שניתנו לו לפני פתיחת מחנה האימונים של הנבחרת ועלה לרגל למכה יחד עם חברו לקבוצה וקפטן הנבחרת אחמד חסן. אבו טריקה טרם התייחס לדבריו של היו"ר, ועדיין לא ברור אם יישר קו עם הקודקודים או שיחליט לפעול על פי ההלכה המחמירה. בהתחשב במעמדו הבכיר ובפופולריות הרבה לה הוא זוכה, יכול מאד להיות שסמיר זאהר הוא זה שצריך לחשוש מההשלכות של בחירה באפשרות השנייה.