כל סיום הוא התחלה חדשה?

בזמנים של ייאוש נדרשים צעדים נואשים, קוראת אמרה ידועה באנגלית, וזו כנראה הייתה המנטרה של יו"ר ההתאחדות לכדורגל של צ'כיה, איבן האשק, שביולי האחרון מינה למאמן נבחרת ארצו את לא אחר מאשר... עצמו.

כשחקן רשם האשק למעלה מ-50 הופעות בנבחרת צ'כוסלובקיה וכמאמן הוביל את ספרטה פראג לזכיות באליפות בכל שלוש השנים שלו בקבוצה, הדריך אותה להצלחות כבירות בליגת האלופות ואימן לאחר מכן גם את שטרסבורג וסט. אטיין הצרפתיות. הרזומה שלו בהחלט מרשים דיו כדי לשמש מאמן נבחרת צ'כיה, אבל כשמדובר במילוי תפקיד כפול, כשהשני הוא יו"ר ההתאחדות, הריח שעולה הוא לא טוב. אכן זמנים של ייאוש.

כשנותרו להם ארבעה משחקים בבית ג' האירופאי במוקדמות המונדיאל ובפיגור של שבע נקודות מאחורי המוליכה סלובקיה, הצ'כים יודעים היום היטב שרק נס יעלה אותם לטורניר בדרום אפריקה. אם לא שמנו לב שאחת מהנבחרות הבולטות ביבשת הישנה ב-15 השנים האחרונות נמצאת בעיצומו של קמפיין רע ובתוך תקופה לא טובה, ניחא; אבל כשהצ'כים נרדמו בשמירה - זה היה כבר חמור יותר.

צלצול ההשכמה הגיע רק באפריל האחרון והפסד ביתי 2:1 לשכנה הקטנה סלובקיה, והפך אותו למהדהד. כשהצ'כים שטפו פנים והסירו את קורי השינה, הם הביטו בטבלת הבית, נזכרו בהפסד המוקדם לפולין ובתיקו נגד סלובניה והאסימון ירד. פאבל נדבד, ולדימיר שמיצר, פטריק ברגר ואחרים באמת כבר לא כאן, מה עושים עכשיו?

במשך שנים ארוכות שימשה נבחרת הכדורגל הבוגרת של צ'כיה סמל ליציבות. היו לה היסטוריה יפה ומכובדת עוד מימי האיחוד עם סלובקיה, הכדורגל המקומי מעולם לא חדל לייצר כישרונות בכמויות גדולות, ההתאחדות הקפידה למנות מאמנים מקומיים (קארל ברוקנר, ששימש כמאמן הנבחרת הצעירה מאז 1998, מונה למאמן הבוגרת ב-2001 והדריך אותה במשך שבע שנים ארוכות) וההישג מיורו 1996 - מקום שני אחרי הפסד דחוק נגד גרמניה בגמר - שימש כבסיס לשנים הבאות. אלא שבאספקט האחרון הייתה טמונה גם בעייתיות שהצ'כים משלמים עליה גם בקמפיין מוקדמות מונדיאל 2010 הנוכחי.

כשפובורסקי, שמיצר, נדבד ואחרים החלו לפרוש בזה אחר זה, הבסיס נותר בגדר זיכרון. היום בצ'כיה מביטים בחשש על ההיסטוריה המפוארת של נבחרת הונגריה או אפילו על דרכה של נבחרת בולגריה ב-15 השנים האחרונות וחוששים מגורל דומה. "אף אחד מאיתנו לא רצה להודות שהדור הגדול מסיים את דרכו, ובדרך שכחנו לתת הזדמנויות לשחקנים שהיו צריכים להיות ממשיכי הדרך", הסביר פרטישק סטראקה, ששימש כמאמן הנבחרת ממאי עד יוני האחרונים, "לגרמניה הייתה בעיה דומה לפני כמה שנים, אבל שם התמודדו איתה. אנחנו העדפנו לעצום עיניים".

בצ'כיה המשיכו לגדל כישרונות גדולים ולייצא אותם לליגות הגדולות, אבל לא פיתחו מנהיגים, כשהאשמה בעניין הזה צריכה להיות מוטלת גם על הכדורגלנים עצמם. שחקנים כמו תומאס אויפאלושי או מילאן בארוש, נציגי הדור הבא שעוד הספיקו לשחק עם נדבד ושות', סירבו כמעט בכוח ליטול את המושכות ונראו שבעים בצורה בלתי מוסברת מחוויות בינלאומיות. אם כבר סחבו לכיוון מסוים, הוא היה שלילי.

במרץ 2007 צולמו כמה מהשחקנים, בהם גם אויפאלושי ותומאס רוזיצקי, מבלים עם נערות ליווי והרבה אלכוהול בבית מלון אחרי הפסד 2:1 לגרמניה במוקדמות היורו. התקשורת חגגה, ברוקנר איים להתפטר, אבל עם הזמן באה רגיעה. כעבור שנתיים, הפעם בשעה שש וחצי בבוקר אחרי אותו הפסד לסלובקיה באפריל האחרון, חזרה על עצמה אותה הסצנה כמעט במדויק, כשהפעם משתתפים בה שוב הקפטן הזמני אויפאלושי וגם שחקנים בכירים כרדוסלאב קובאץ' ומילאן בארוש. לא רק שהם שוב עשו זאת, הם שוב לא היו חכמים דיים כדי להתחמק מהתקשורת. לדור המוזהב של צ'כיה זה לא היה קורה.

מבחינות רבות קארל ברוקנר הוותיק עזב את הנבחרת בדיוק בזמן מבחינתו. ניצניו של הסוף החלו להופיע במונדיאל 2006, בו הצ'כים לא עברו את שלב הבתים אחרי הפסדים לאיטליה וגאנה, והכדורגל שהנבחרת האדומה שיחקה ביורו 2008 שם את החותמת על סוף עידן כוכבי 1996, שנסחט עד הטיפה האחרונה.

ללא הפצוע הכרוני תומאס רוזיצקי ועם קישור שכלל שחקנים כדויד יארולים, מארק מאטיובסקי או ראדוסלב קובאץ', הצ'כים חסרו בשוויץ את האיכות או התחכום. מנבחרת שמאז אמצע שנות ה-90 ביססה את מעמדה כאחת שהצופים הנייטרלים נהנים לצפות בה, היא הפכה לחבורת פועלים שעושים את הדברים באמצעות פחות כישרון ויותר עבודה קשה.

מי שנחת על הקווים היה עוזרו של ברוקנר בשנתיים האחרונות שלו בתפקיד, פטר ראדה, אלא שבדיעבד גורלו של האחרון כמאמן הלאומי נחרץ כבר ביום בו הוא מונה. הוא קיבל את הסגל המידרדר עם אותם שחקנים שהשילו מעצמם כל אחריות לאומית ולא הצליח להפיח חיים חדשים בנבחרת הצ'כית. המאמן הטרי ספג ביקורות תקשורתיות קשות על בחירת השחקנים וצורת המשחק, וכשתוצאות טובות מיאנו להגיע, בצ'כיה נכנסו לסחרור.

הקש ששבר את גב הגמל היה אותו הפסד ביתי בלתי נסלח לסלובקיה, אותה "אחות קטנה" שמעולם לא הצליחה להעפיל לטורניר גדול כנבחרת עצמאית, ושמאז הפירוק חסתה באופן קבוע בצלה של השכנה (לפחות בכל הנוגע לכדורגל). ראדה פוטר, פרנטישק סטראקה מונה כמאמן זמני ונשלח לביתו אחרי חודש, ואז הגיע האשק שמינה את עצמו, כנראה עד סוף הקמפיין. כיועץ אגב, הוא מינה את קארל ברוקנר.

בשבת תפגוש צ'כיה את סלובקיה למשחק נוסף, כשהפסד יחסל סופית את סיכוייה להעפיל אוטומטית למונדיאל. יחד עם זאת, ניצחון יחזיר אותה לתמונת המאבק לפחות על המקום השני המוליך לפלייאוף, אבל בשביל שלוש נקודות בברטיסלבה, צ'כיה מודל 2008-2009 תהיה צריכה לחזור להיות צ'כיה של השנים הארוכות לפני כן.

זה לא בשמיים וחשוב להדגיש - הקמפיין הנוכחי הוא לא תוצאה של איזשהו מחדל בן שנים או של הידרדרות שיטתית. הכדורגל הצ'כי עדיין כאן, הנבחרת עד גיל 20 סיימה כסגנית אלופת העולם ב-2007 ונבחרת הנוער הגיעה לחצי גמר אליפות אירופה בשנה לאחר מכן. ספרטה וסלביה פראג הופיעו בתדירות גבוהה יחסית בליגת האלופות בשנים האחרונות ומכרו את כוכביהן לליגות בכירות יותר כעבור זמן קצר, ולכדורגל הצ'כי נציגות מכובדת ברוב הליגות הגדולות בעולם.

הפוטנציאל עדיין קיים, שחקנים מצוינים עדיין גדלים שם והכדורגל הצ'כי הכה שורשים עמוקים וחזקים מאז אמצע שנות ה-90. יש לו אופי וגם דרך, ועכשיו ישנה גם ההתפכחות. בצ'כיה יודעים זה זמן רב שאין יותר נדבד, פובורסקי וכו', אבל סופסוף גם למדו לקבל את העובדה הזו. עכשיו מנסים לבנות שם בסיס חדש שאולי יצליח לשחזר את הישגי דור 1996 ואת היציבות הארוכה שהוא הקנה לנבחרת. האם זה יצליח? במוקדמות יורו 2012 נצטרך לשפוט, אבל ניצחון בשבת בברטיסלבה בהחלט יהווה פתיחה טובה.