שום, אל תאבד את השחקנים

לא פעם, כאשר עיתונאים רוצים לומר שאשדוד היא קבוצה בלי טעם ובלי ריח, הם נעזרים בביטוי 'מסורת'. אולי מדובר בביטוי הכי שחוק והכי אמורפי שיש בשפתנו הספורטיבית. אבל מהי בעצם מסורת? ממה היא מורכבת? נדמה כי הפער בין התוצאות של בני יהודה בשנה האחרונה לאלו של אשדוד מדגים זאת הלכה למעשה. מצד אחד, קבוצה שאין לה היסטוריה של הישגים ותארים, אבל הסגל האיכותי שהיא נוהגת להעמיד כמעט מדי עונה מסתפק במה שהושג עד עכשיו. מצד שני, קבוצה שעדיין זוכרת ונזכרת במה שהיא היתה פעם ובכל הזדמנות שיש לה כדי להתקרב לשחזור העבר, המנגון הזה הופך טבעי. זה בעצם גם ההבדל בין דוד רביבו ומשה אוחיון לאלירן עטר.

לשם בדיוק אשדוד צריכה להתחיל לכוון, בטח בליגה של 16 קבוצות שניצחונות קלים על קבוצות נאיביות כמו הפועל חיפה יהיו שכיחים עבורה. כי כמו בכל עונה, גם הפעם לאף אחד לא ממש ברור מה המטרה של אשדוד העונה? שוב להיות נסיכת הכדורגל ההתקפי והתמים? שוב להעביר 9 חודשים של שקט בלי לחץ של תחתית וצמרת? העונה גם מותר לעשות מעט, רק מעט, הנחות ליוסי מזרחי ולקבל את העבודה שהסגל של אשדוד עובד סוג של שינוי, רענון, אולי אפילו מהפך. אבל את הסגל הזה צריך להתחיל לחנך למסורת של צמרת. לכווון כל עונה לארבע הגדולות או לאירופה, ולא להסתפק בספרות הנוחות שליד. בליגה של 16 קבוצות, אשדוד צריכה להיות המרוויחה העיקרית. בליגה של 16 קבוצות, צריך להיות לה יותר ביטחון לבקוע מהביצה, להציב לעצמה דרישות וליצור סופסוף את הדבר שהכי חסר לה: מסורת.

יצחק שום ודאי צפה בשבועות האחרונים באלישע לוי עולה לליגת האלופות ונזכר מה עונה אחת במכבי חיפה, או למעשה חודש אחד, יכול לעשות לקריירה אפורה. בדומה לאלישע לוי, גם שום מחק בקיץ אחד היסטוריית אימון די בינונית עד לאותם משחקים מול שטרום גראץ ופתח לעצמו אופקים שאף עוזר נצחי בנבחרת ישראל לא חלם עליהם: חוזה ביוון, הזדמנות בהפועל תל אביב, משרת אימון נחשקת בבית"ר של גאידמק.

אבל האשראי של שום אמור להיגמר העונה. מוקדם ולא הוגן לנתח עכשיו את סגנון המשחק של בית"ר, כי לשום לא היה מספיק זמן כדי להקנות סגנון כזה. אבל זה הזמן להזהיר אותו שאם האפיזודה החדשה שלו בבית"ר תיגמר כמו הקודמת, יהיה לו קשה למצוא קבוצה גדולה שתהמר עליו. הבעיות מפעם עדיין קיימות: שיטת המשחק מפוזרת, הפערים בין חלקי הקבוצה גדולים, ההתקפות בנויות יותר מדי על הברקות אישיות ופחות על תכנון, וההגנה, למרות שלא ספגה העונה, עדיין רחוקה, מאוד רחוקה, מלהיות מושלמת.

את כל אלו ניתן לתרץ בהכנה הלקויה שנכפתה עליו והבעיות שנוצרו בעקבות הרצון העז של שני הכוכבים הכי גדולים שלו לעזוב. שני 0:0 הם בגדר הלגיטימי במצב הזה, אבל כדי לתקן את המצב הזה שום יהיה חייב הפעם להתחבר יותר לשחקנים. האמירות שלו בסיום המשחק בסכנין בגנות יצחקי וברוכיאן לא רק שידרו לחץ מוקדם ומיותר, הן משדרות משהו קצת בוגדני לשאר השחקנים. בית"ר לא ניצחה בסכנין מהרבה סיבות אחרות. גם היחס לקובי מויאל, שלא פתח משום מה בדוחא ,לא מובן בכלל על רקע הצטיינותו של הילד בבני יהודה בעונה שעברה. נראה כי שום מנסך לחנך אותו בכוח ולא במוח, ולא מבין שבני דורו של מויאל רגילים ליחס אחר מבני דור המאמנים החדש שבא אחרי זה של שום. הקשר שלהם לשחקנים הרבה יותר אישי, מבוסס הרבה יותר פסיכולוגיה ופחות על משמעת. הם לא רגילים למאמן שמאשים אותם בתוצאה. את זה אלישע לוי הבין כבר מזמן.

אף פנדל עדיין לא נשרק. הפחד של השופטים לא לטעות עוד עלול להוביל לטעות שיפוט באמת גדולה

במחזור הראשון היו כבר כאלה שהיללו את ליגת ה-16, במחזור השני דיברו על הפערים בין העולות לבכירות, אבל זה לא רציני. גם אם הייתם בעד הניסוי של לוזון וגם אם הייתם נגד, המשגה הכי גדול בכל הנושא הזה יהיה אם נבחן את ליגת 16 הקבוצות בטווח הקצר. צריך להניח לנושא הזה בשנים הקרובות, לתת לו להתחיל לצבור תאוצה ורק אז נוכל לדעת אם זה טוב או רע לכדורגל. כל החלטה מוקדמת, לחיוב או לשלילה, תהיה טעות.

רק שבמסגרת אותו תהליך, הטלוויזיה תהיה חייבת להיות יותר הוגנת עם הקבוצות החדשות. נדמה כי אף קבוצה שהיא לא בית"ר, חיפה ושתי התל אביביות לא מעניינת את הערוצים המשדרים. לא יכול להיות שקבוצות נוספות מחיפה, באר שבע ועכו יהיו מחוץ לפריים. זו לא ליגה, זה "כוכב נולד". אנחנו, המבוגרים יותר, גדלנו עם כבוד לבאר שבע והפועל חיפה, כי ככה חינכו אותנו. ככה צריך לחנך את הדורות הבאים. אסור להתאחדות לוותר לטלוויזיה בעניין הזה, אחרת ליגת ה-16 קבוצות תישאר בגדר שמועה. רק ככה מביאים את המשחק הכי פופולארי בעולם לפריפריה.

במידה רבה, המשחק בין בני יהודה למכבי תל אביב הוא גם קרב אפשרי בין שתי קבוצות שיכולות בעתיד לעקוץ את הפועל תל אביב ומכבי חיפה העייפות כבר עכשיו. יהיה מעניין לראות באיזה הרכב אבי נמני יעלה. מוטב שמאמן מכבי תל אביב ייזהר עם שחקני הרכש החדשים שלו ולא ידכא את כל אותם צעירים שפתאום הרגישו שקיבלו הזדמנות היסטורית.

אסור למאמן מכבי תל אביב להחזיר את הדיכוי שכבר הרס הרבה תמיר כחלונים בעבר, ורק ככה ליצור אווירה בריאה במכבי. ההזדמנות השווה, תורת הגמול החדשה באימפריה הצהובה, יצרה קבוצה עממית, שהורידה את מכבי תל אביב משגעון הגדלות שרדף אותה שנים וחיסל כל חלקה טובה. הזרים החדשים צריכים להשתלב, לא להוביל. אם רק יסתכל נמני על המחצית הראשונה במשחק בפתח תקוה, הוא יזהה את השמחה שהייתה לקבוצה שלו פעם, כשהוא עצמו היה שחקן צעיר שקיבל הזדמנות שווה.