יש קליטה? סיכום המחזור בעונה הכי גדולה של הכדורגל הספרדי

לפני שבע שנים, בפרויקט הגלקטיקוס המקורי של פלורנטינו פרז, היה זה הכדורסלן מג'יק ג'ונסון שהתיישב בתא הנשיאותי במרומי הסנטיאגו ברנבאו בניצחון 1:3 על דפורטיבו לה קורוניה. הפעם האיש המהיר בעולם, הקליע האנושי יוסאין בולט, כיבד בנוכחותו את המפגש מול הגליסיאנים וראה איך בין כל הכוכבים החדשים לא נפקד עדיין מקומו של ראול, זה שהבריק וכבש גם לעיני מג'יק ב-2002. הקפטן הוותיק התנהל בחכמה על המגרש, הבקיע את השער הראשון של ריאל והביט לעבר האופק, אל הפסגות הבאות עליהן יצטרך לטפס. שלושה משחקי ליגה נוספים יספיקו לו לנפץ את שיא ההופעות של מנואל סאנצ'יס, עימו שיחק בשנות ה-90, הניצב על 523 משחקים, אלא שראול לא יעצור כאן. עם 224 שערי ליגה, קרוב לוודאי שכבר העונה יחלוף על פני אגדות כמו אלפרדו די סטפאנו והוגו סאנצ'ז, כשבעונה הבאה עשוי השיא העתיק של טלמו זארה, שכבש 251 שערי ליגה עבור אתלטיק בילבאו בשנות ה-40 וה-50, לפנות את מקומו בספרי ההיסטוריה.

בזמן שראול מתחפש לנפוליאון, מנואל פלגריני מחפש זהות. המאמן הצ'יליאני נמצא בראשיתו של תהליך ומנסה להבין איך משלבים את הכשרון הבלתי נגמר ורווי האגו שיש לו בסגל, עם שיטת המשחק שהוא מביא מבית. הניסיון הראשון עבר בשלום, כשההתעקשות על שני שחקנים בכל אגף הוכיחה עצמה גם ללא קיצוני אמיתי אחד על המגרש. קאקה נראה משוחרר, כריסטיאנו רונאלדו עבד קשה והמגנים חרשו את הקווים. בדיוק כמו שפלגריני אוהב. הליקויים בחלק האחורי דורשים עבודה, בעיקר בכל הקשור למצבים נייחים, אבל בינתיים ההתקפה אמורה לצמצם את הנזקים למינימום ולהאריך את ימי החסד.

מי שלא מוטלת עליהם חובת ההוכחה הם יושבי הברנבאו, שבשבת הבהירו בפעם המי יודע כמה שהם לא רק אוהבים את קבוצתם אלא גם מבינים את המשחק. אותם אוהדים שהריעו ממושכות לדייגו מראדונה כשלבש את מדי ברצלונה לפני שני עשורים ולרונאלדיניו כשלימד את הבלאנקוס שיעור בכדורגל ב-2006, זיכו בתשואות רמות גם את חואן ואלרון. לקהל בלבן לא הפריע שהקשר הוותיק של דפור לבש בעבר את מדי אתלטיקו השנואה. מבחינתם מדובר בגאון כדורגל שכל דקה שלו על כר הדשא היא הנאה צרופה. גם מבחינתנו.

יומיים אחרי שריאל מדריד הציגה לראשונה את הסגל הגלקטי שלה בליגה, הגיע תורה של ברצלונה להציג לקהל אוהדיה את מה שהוא אוהב במיוחד – תארים. הקפטן קרלס פויול הניף לעיני כל את גביע הסופר קאפ האירופי, התואר החמישי של הקבוצה תוך שנה, כמי שאומר: חכו, יש עוד בדרך. מלבד הגביע החדש, בברצלונה עקבו בדריכות, איך לא, אחר זלאטן איברהימוביץ' – האיש, תג המחיר והציפיות הנלוות. החלוץ השבדי נראה בתחילה כילד אחוז אימה ביומו הראשון בבית הספר, עד שאחד מחבריו החדשים קרא לו לחצר וצירף אותו ל'חבורה'. בדומה לכריסטיאנו רונאלדו, זלאטן היה צריך את השער הראשון כדי לצאת למשחקי נבחרתו בראש שקט ולהוריד מעט מהמשקל הרובץ על כתפיו.

ז'וזה מוריניו, שישב ביציע וראה את חניכו לשעבר מנסה להתאים עצמו לסגנון משחק אחר לגמרי, יכול רק לקוות שגם למפגש ליגת האלופות מול קבוצתו תגיע ברצלונה נטולת המהנדס אנדרס. בלי אינייסטה וכשלאונל מסי נמצא עם המשפחה ברוסאריו (שמור מכל משמר על ידי דייגו מראדונה לקראת המשחק הגורלי מול ברזיל), משחק המסירות של ברצלונה נותר נחלתו הבודדה של צ'אבי. ואם כבר לבד אז שיהיה בתנועה, אבל גם זה לא התאפשר לנוכח המערך המבוצר של הקבוצה מחיחון. אלופת אירופה, בהילוך ראשון וכאילו מדובר במשחק הכנה נוסף, טיילה בסופו של דבר ל-0:3 קליל. בעונה שעברה ניצחון הבכורה היה מול אותה חיחון, אם כי רק במחזור השלישי שהיווה את פריצת הדרך להמשך חלומי. הפעם המקהלה של פפ העדיפה לא לחכות. ככה זה כשיש ריח של תחרות באוויר.

בחזרה למדריד. בזמן שאתלטיקו הזכירה למי ששכח שהיא בנויה משתי קבוצות שונות שבמקרה לובשות את אותם המדים, והציגה במלאגה הגנה שערורייתית שעושה במכנסיים בכל מצב נייח (חשבתם שזו מחלה ישראלית?), דווקא חטאפה הרשימה עם 1:4 על סנטאנדר. ומי כיכב בהצגה הגדולה של האזולונס? בוגרי מחלקת הנוער של ריאל מדריד. אם בשנים קודמות היו אלה רובן דה לה רד ואסטבן גראנרו שניצלו את חטאפה כבמה ראויה להציג את כישוריהם ולחזור דרכה לשורות הבלאנקוס, נראה שהעונה רוברטו סולדאדו ודני פארחו מתכוונים ללכת בעקבותיהם. כשעל כל העסק מנצח מיצ'ל האגדי וגם בנו אדריאן מאיים לבצע את הפריצה המיוחלת, חטאפה בהחלט קבוצה שכדאי לשים אליה לב. במיוחד אם קוראים לך פלורנטינו פרז.